משנה תרומות א ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק א · משנה ה | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אין תורמין מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה, ומן ההפקר, ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו, ולא ממעשר שני והקדש שנפדו, ולא מן החיוב על הפטור, ולא מן הפטור על החיוב, ולא מן התלוש על המחבר, ולא מן המחבר על התלוש, ולא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש, ולא מפרות הארץ על פרות חוצה לארץ, ולא מפרות חוצה לארץ יג על פרות הארץ.

ואם תרמו, אין תרומתן תרומה.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

אין תורמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר ולא ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שלא נפדו לא מן החייב על הפטור ולא מן הפטור על החייב לא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש לא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ ואם תרמו אין תרומתן תרומה.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

אין תורמין מן הלקט מן השכחה ומן הפאה - מי שיש לו כרי של טבל אינו יכול להפריש עליו תרומה מלקט ושכחה ופאה שבידו, שאלו מתנות עניים הן ואינו יכול לתקן טבלו במתנות עניים ז:

ההפקר - דבתיב (דברים יד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו אתה חייב. ליתן, יצא הפקר שידך וידו שוין בו:

ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו - אין תורם ממנו תרומה גדולה על כרי של טבל שבידו. ואיצטריך לאשמועינן היכא שהקדימו בן לוי לכהן בשבלים שהוא פטור מתרומה גדולה ח, ודוקא שנטלה תרומתו, אבל לא נטלה תרומתו יכול לתרום, דתניא בספרי מנין לבן לוי שרצה לעשות ממעשר ראשון שלו תרומה גדולה, מנין שעושה ת"ל (במדבר יח) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, מכאן שאם רצה לעשותו תרומה לאחרים עושה, יכול אף לאחר שנטלה תרומתו יהא עושה אותו תרומה לאחרים, ת"ל (שם) את מקדשו ממנו, בזמן שקדשו בתוכו הוא עושה אותו תרומה לאחרים, אין קדשו בתוכו אין עושה אותו תרומה לאחרים:

ולא ממעשר שני והקדש שנפדו - האי תנא סבר מעשר שני ממון גבוה הוא. והיכא דלא נפדו פשיטא דאינו יכול לתקן טבלו בממון של גבוה, אבל היכא דנפדו סד"א דיכול לעשותן תרומה גדולה על טבלו. וכי תימא הא נמי פשיטא דחולין גמורים הוא, אצטריך היכא דהקדימו בשבלים ט, דפטור מתרומה גדולה כדפרישית במעשר ראשון. והקדש שנפדה, נמי איצטריך, כשהקדיש טבל ומרחו הגזבר ואח"כ פדאו דפטור מן התרומה:

מן הפטור על החיוב - כגון מפירות שלא הביאו שליש י שהן פטורין מן המעשרות, על הפירות שהביאו שליש שהן חייבין במעשרות:

ולא מן התלוש על המחובר - דכתיב (שם) והרמותם ממנו, שלא יתרום מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש, דלשון הרמה לא שייך אלא בתלוש יא, וממנו משמע שהתרומה והחולין שניהם שוין:

מן החדש על הישן - מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו, דכתיב (דברים יד) היוצא השדה שנה שנה. אבל שדה שעושה שני גרנות בשנה כגון שדה בית השלחין תורמים ומעשרים מזה על זה:

ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ - דכתיב (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ, גלי קרא במעשר וה"ה לתרומה. וכן אין תורמין מפירות הארץ על פירות שבסוריא, ולא מפירות שבסוריא על פירות שבארץ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ז) (על הברטנורא) וכן פירש הר"מ. ודבר תימה הוא דמאי קמ"ל שאין פוטר עצמו מחובו בשל אחרים ונרראה כפירש הירושלמי דבעני עצמו שיש לו פירות של טבל מיירי. ואין תורמין מהן משום דהוי מפטור על החיוב:

(ח) (על הברטנורא) ונוסחא אחרינא של הר"מ. שלא נטלה תרומתו. ומפרשה שלא יעשה אותו מעשר ראשון תרומה גדולה אלא אם כן חושב כמה יש בו מן התרומת מעשר ומה שישאר הוא שרשאי לעשות תרומה גדולה על כריו. והוא תימה דמאי קמ"ל פשיטא שאי אפשר לבן לוי לשלם חוב תרומה גדולה שעליו מתרומת מעשר שכבר נתחייב לתתה לכהן. ואפשר דקמ"ל דכיון שבשעה שתרם לא חישב בדעתו שיפריש תחילה התרומת מעשר שבו לפיכך אין תרומתו תרומה כלל לפי שנמצא תורם מן התרומת מעשר שבו על הטבל ובמזיד מיירי כמ"ש בפ"ב מ"ב. תוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) ותימה לי מנין דהא במעשר ראשון קראי דרשינן בפרק ז' דברכות ואולי מסברא מפני ששם מעשר אתד הוא ואפילו תרומה ילפינן ממעשר כמ"ש לקמן. תוי"ט:

(י) (על הברטנורא) ומנין יודע שהביאה שליש כל שזורעה ומצמחת בידוע שהביאה שליש. בשם הירושלמי ועיין בתוי"ט:

(יא) (על הברטנורא) ולפי זה מן המחובר על המחובר נמי לא וקשיא אמאי לא תני לה. תוי"ט: [יב] לפי שענין אחד כולל אותם והוא שיוציא מזה מה שהוא חייב בו מן החוק. הר"מ:

(יג) (על המשנה) מפירות חוצה לארץ. שנתחייבו בתקנת נביאים או תקנת חכמים במ"ג סוף ידים. משום דהוי אמינא דלעיל מ"א לא אמעיט אלא דר' יוסי איצטריך תו הכא. ועתוי"ט: