משנה קידושין ד יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק ד · משנה יד | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

רבי יהודה אומר, לא ירעה רוק בהמה, ולא יישנו שני רוקים בטלית אחת.

וחכמים מתירין.

כל שעסקיו עם הנשים, לא יתיחד עם הנשים.

ולא ילמד אדם את בנו אמנות בין הנשים.

רבי מאיר אומר, לעולם ילמד אדם את בנו אמנות נקיה נב (וקלה), ויתפלל למי שהעשר נג והנכסים שלו נד, שאין אמנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האמנות ולא עשירות מן האמנות, אלא הכל לפי זכותו נה.

רבי שמעון בן אלעזר אומר נו, ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אמנות, והן מתפרנסין שלא בצער, והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאתפרנס שלא בצער, אלא שהרעותי נז מעשי וקפחתי את פרנסתי.

אבא גרין אש צדין אומר משום אבא גריא, לא ילמד אדם את בנו, חמר, גמל, ספר נח, ספן, רועה, וחנוני, שאמנותן אמנות לסטים.

רבי יהודה אומר משמו, החמרים, רבן רשעים, והגמלין, רבן כשרים.

הספנין, רבן חסידים.

טוב שברופאים, לגיהנם.

והכשר שבטבחים, שתפו של עמלק.

רבי נהוראי אומר, מניח אני כל אמניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קימת לעולם הבא.

ושאר כל אמניות אינן כן.

כשאדם בא לידי חלי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו, הרי הוא מת ברעב.

אבל התורה אינה כן נט, אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ס ותקוה בזקנותו.

בנערותו מהו אומר, (ישעיה מ) וקוי ה' יחליפו כח.

בזקנותו מהו אומר, (תהלים צב) עוד ינובון בשיבה סא.

וכן הוא אומר באברהם אבינו עליו השלום, (בראשית כד) ואברהם זקן, וה' ברך את אברהם בכל.

מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כלה עד שלא נתנה, שנאמר, (שם כו) עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

רבי יהודה אומר לא ירעה רווק בהמה ולא יישנו שני רווקים בטלית אחת וחכמים מתירין כל שעסקו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים לא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים ולא ילמד אדם את בנו חמר גמל ספר ספן חנווני ורועה מפני שאומנותן אומנות ליסטים.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

וחכמים מתירין - והלכה כחכמים. שלא נחשדו ישראל על הזכור: נ

כל שאומנתו בין הנשים - שמלאכת אומנתו נעשית לנשים, והנשים צריכות לו:

לא יתיחד עם הנשים - ואפילו עם הרבה נשים. לפי שלבן גס בו ומחפות עליו. ואילו אינש אחרינא עם שתי נשים תנן דלא, שלש וד' שפיר דמי. ורמב"ם פירש דלא שרינן אפילו משום כדי חייו נא להתיחד עם הנשים הואיל ופרנסתו מהן:

חמר גמל וספן - כל אלו אומנות לסטות, כשלנין בדרכים נכנסים ולוקטים עצים ופירות מן הכרמים. ועוד שנשכרים לבני אדם ומעבירין על תנאם:

רועה - [בהמות שלו] שמעביר הבהמות לרעות בשדה אחרים:

חנוני - מלומד באונאה, להטיל מים ביין, וצרורות בחיטין. שחייב אדם ללמד את בנו אומנות נקיה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(נ) (על הברטנורא) ועל הבהמה. רש"י ור"ן:

(נא) (על הברטנורא) כלומר דה"א דלשרי להתיחד עם ב' נשים משום כדי חייו. וכתב הר"מ וכיצד יעשה יתעסק עמהן ואשתו עמו. או יפנה למלאכה אחרת:

(נב) (על המשנה) נקיה כו'. בגמרא מחטא דתלמיותא. כלומר תופר בגדים קרועים. והיינו תלמיותא שהתפירות עשויות שורות שורות כתלמים של מחרישה. רש"י. והערוך מסיים נקיה מגזל וקלה דאין בה חסרון כיס:

(נג) (על המשנה) למי כו'. לשון רש"י, ואל יאמר בלבו אומנות זו אינה מעשרת אלא יבקש רחמים למי שהעושר שלו:

(נד) (על המשנה) שלו כו'. שנאמר לי הכסף ולי הזחב נאום ה' צבאות. גמרא:

(נה) (על המשנה) לפי זכותו. וקשה לי דאם הכל לפי זבותו א"ב תפלה מאי מהניא ליה. שאם זבותו כדאי אין הקב"ה מקפח שכרו ואם זכותו אינו כדאי הא אמרן הבל לפי זכותו. ומסיק שע"י התפלה זכותו יגרום לשנות מזלו כמו ע"י זכות גדול. ועתוי"ט:

(נו) (על המשנה) רשב"א כו'. כלומר ר"מ חביא ראיה מן השכר. ורשב"א חביא ראיה מן העונש:

(נז) (על המשנה) שהורעתי כו'. שנאמר עונותיכם הטו. גמרא:

(נח) (על המשנה) ספר. בגמרא ובירושלמי גרס קדר. ופירש"י בעלי קרנות:רשעים. שעוברים על תנאם. כשרים. שפורשין למדברות למקום גדודי חיות ולסטים ויראים לנפשם ומשברים לבן למקום:חסידים. שפורשים למקום הסכנה ותמיד הם ברעדה יותר מן הגמלים:

(נט) (על המשנה) אינו כן. שאף חבא לידי זקנה או יסורין ואינו יכול לעסוק בה הוא אוכל ממתן שכרה. דכתיב עוד ינובון בשיבה. רש"י. וממילא דה"ה יסורין דכל שאינו יכול לעסוק בה מה לי זקנה מה לי יסורין:

(ס) (על המשנה) אחרית. והוא מענין אחריות, שפירושו מיטב. וכן מסיים דשנים ורעננים יהיו:

(סא) (על המשנה) בשיבה. לשון רש"י, יצמחו צמח, ויתיחד שכרן לעת שיבתן דשנים ורעננים יהיו: