משנה קידושין ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) האיש מקדש - בו, ובשלוחו,

והאשה מתקדשת - בה, ובשלוחה.

האיש מקדש את בתו כשהיא נערה - בו, ובשלוחו.

האומר לאשה:

התקדשי לי בתמרה זו,

התקדשי לי בזו,

אם יש באחת מהן שוה פרוטה - מקודשת,

ואם לאו - אינה מקודשת<

בזו, ובזו, ובזו,

אם יש בכולם שוה פרוטה - מקודשת,

ואם לאו - אינה מקודשת.

היתה אוכלת ראשונה, ראשונה,

אינה מקודשת - עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה.

(ב) התקדשי לי -

בכוס זה של יין - ונמצא של דבש,

של דבש - ונמצא של יין,

בדינר זה של כסף - ונמצא של זהב,

של זהב - ונמצא של כסף,

על מנת שאני עני - ונמצא עשיר,

עשיר - ונמצא עני,

אינה מקודשת.

רבי שמעון אומר:

אם הטעה לשבח - הרי מקודשת.

(ג) על מנת שאני כוהן - ונמצא לוי,

לוי - ונמצא כוהן,

נתין - ונמצא ממזר,

ממזר - ונמצא נתין,

בן עיר - ונמצא בן כרך,

בן כרך - ונמצא בן עיר,

על מנת שביתי קרוב למרחץ - ונמצא רחוק,

רחוק - ונמצא קרוב,

על מנת שיש לי בת או שפחה גדלת - ואין לו,

על מנת שאין לי - ויש לו,

על מנת שיש לי בנים - ואין לו,

על מנת שאין לי - ויש לו,

כולם,

אף על פי שאמרה: בליבי היה להתקדש לו,

אף על פי כן - אינה מקודשת.

וכן היא שהטעתו.

(ד) האומר לשלוחו:

צא וקדש לי אשה פלונית - במקום פלוני,

והלך וקידשה במקום אחר - אינה מקודשת.

הרי היא במקום פלוני,

והלך וקידשה במקום אחר - הרי זו מקודשת.

(ה) המקדש את האישה -

על מנת שאין עליה נדרים,

ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת.

כנסה סתם,

ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה.

על מנת שאין בה מומין,

ונמצאו בה מומין - אינה מקודשת.

כנסה סתם,

ונמצאו בה מומין - תצא שלא בכתובה.

שכל המומין הפוסלין בכהנים - פוסלין בנשים.

(ו) המקדש שתי נשים - בשוה פרוטה,

או אשה אחת - בפחות משוה פרוטה,

אף על פי ששלח סבלונות לאחר מכן - אינה מקודשת,

שמחמת קידושין הראשון - שלח.

וכן הקטן שקידש.

(ז) המקדש אשה ובתה,

או אשה ואחותה כאחת - אינן מקודשות.

מעשה בחמש נשים - ובהן שתי אחיות,

וליקט אחד כלכלה של תאנים,

משלהן היתה - ובשביעית היתה,

אמר להן: הרי כולכם מקודשות לי - בכלכלה זו,

וקיבלתה אחת מהן - על ידי כולן,

אמרו חכמים: אין האחיות מקודשות.

(ח) המקדש בחלקו מקדשי קדשים, ומקדשים קלים - אינה מקודשת.

במעשר שני -

בין שוגג, בין מזיד - לא קידש,

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:

מזיד - קידש,

שוגג - לא קידש.

ובהקדש -

מזיד - קידש,

שוגג - לא קידש,

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:

שוגג - קידש,

מזיד - לא קידש.

(ט) המקדש בערלה, ובכלאי הכרם,

ובשור הנסקל, ובעגלה ערופה,

ובציפורי מצורע, בשיער נזיר,

ובפטר חמור, ובבשר בחלב,

ובחולין שנשחטו בעזרה,

אינה מקודשת.

מכרן וקידש בדמיהן - הרי זו מקודשת.

(י) המקדש בתרומות, ובמעשרות,

ובמתנות, ובמי חטאת, ובאפר חטאת,

הרי זו מקודשת,

אף - על פי ישראל.

הדף הראשי של משנה קידושין ב

משנה קידושין, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב