משנה פרה ח ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ח · משנה ח | >>
כל הימים כמקוה, שנאמר (בראשית א, י) "ולמקוה המים קרא ימים", דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, הים הגדול כמקוה, לא נאמר ימים, אלא שיש בו מיני ימים הרבה.
רבי יוסי אומר, כל הימים מטהרין בזוחלין, ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת.
משנה מנוקדת
כָּל הַיַּמִּים כְּמִקְוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, י), וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַיָּם הַגָּדוֹל כְּמִקְוֶה, לֹא נֶאֱמַר יַמִּים, אֶלָּא שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מִינֵי יַמִּים הַרְבֵּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַיַּמִּים מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין, וּפְסוּלִין לַזָּבִים וְלַמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת.
נוסח הרמב"ם
כל הימים - כמקוה,
- שנאמר: "ולמקוה המים קרא ימים" (בראשית א, י),
- דברי רבי מאיר.
- שנאמר: "ולמקוה המים קרא ימים" (בראשית א, י),
- רבי יהודה אומר: הים הגדול - כמקוה,
- לא נאמר ימים - אלא שיש בו מיני ימים הרבה.
- רבי יוסי אומר: כל הימים -
- מטהרין - בזוחלין,
- ופסולין - לזבים, ולמצורעים, ולקדש מהן מי חטאת.
פירוש הרמב"ם
כל הימים דינן דין המקווה, רוצה לומר שאינן מים חיים כמו מי המעיינין, ואין ראוי בהן טבילה לזבים, ולא ילקח מהם מים לטהרת מצורע ולמי חטאת.
ורבי יהודה אומר, שהים המקיף לבד הוא אשר דינו דין המקווה ולא יחשב כמעיין, ואמנם שאר הימים הנה הם כמו מי מעיין וראוייה בהם טבילה לזבים, ולקדש בהן מי חטאת.
ואמנם קרא האל "הים" המקיף ימים להיות בו ממיני המימות כולם לא שכל ים יקרא מקווה כמו שיאמר רבי מאיר.
וזוחלין - המימות הניגרים הנוזלים.
ועוד יתבאר במקואות (פ"ה) שהמעיין מטהר בזוחלין, רוצה לומר שאילו היו מיני נוזלין אצל מעיין, הנה באלה המים הנוזלין תכון בהן הטבילה, ואפילו היה זה שיעור שיהיה כמו המעיין. ואין כן במים הנגרין מן המקווה, אבל לא יטהר עד שיהיה מקובץ שיעור ארבעים סאה, ועוד יתבאר זה במקואות (פ"א מ"ז).
ואמר רבי יוסי, ששאר הימים זולת הים הגדול נחשבם כמעיין לעניין שיטהרו בזוחלין ושהמימות הניגרין הנוזלים מכלים יטהרו בכל שהוא כמעיין, ונחשבם כמקווה לעניין שהן פסולין למי חטאת ולטהרת מצורע ולטבילת הזב.
והלכה כרבי יוסי:
פירוש רבינו שמשון
כל הימים כמקוה: בפרק ח' שרצים (דף קט א) מייתי לה וכמקוה היינו לכל הנך מילי דקתני סיפא דפסולין לזבים דבעו מים חיים דכתיב (ויקרא טו, יג) ורחץ בשרו במים חיים ולמצורע דכתיב (שם יד, נ) אל כלי חרס על מים חיים ולמי חטאת דכתיב (במדבר יט, יז) מים חיים אל כלי ועוד מוסיף ר"מ דלענין זוחלין נמי לא מטהרי דלכל דבר דינם כמקוה ואין מקוה מטהר בזוחלין אלא באשבורן שקווין ועומדין כדתניא בתורת כהנים אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך המעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן:
רבי יהודה אומר לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול: דכי משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מי בראשית ולא נאמר ימים בלשון רבים אלא מפני שמעורבין בו מיני ימים הרבה שכל הנחלים הולכין אליו:
רבי יוסי אומר כל הימים וים הגדול תורת מעיין עליהם: ולענין שהם מטהרין בזוחלין מפני שדרך נחלים הולכין וזוחלין עליהם וזה דרכם אבל פסולין הם לתורת מים חיים דהכתוב קראם מקוה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כל הימים כמקוה - לכל הני מילי דקתני בסופו. (וגם) אין מטהרין בזוחלין, דאין מקוה מטהר בזוחלין אלא במכונסין, דכתיב (ויקרא יא) אך מעין, מעין מטהר בזוחלין ואין מקוה מטהרת בזוחלין:
ופסולין לזבין - דזב בעי מים חיים, דכתיב (שם טו) ורחץ את בשרו במים חיים. ולמצורע [דכתיב (שם יד) אל כלי חרש על מים חיים. ולמי חטאת] דכתיב (במדבר יט יז) מים חיים אל כלי:
הים הגדול כמקוה - לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול, דביה משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מימי בראשית. ולא נאמר ימים בלשון רבים, אלא מפני שמעורבים בו מיני ימים הרבה, שכל הנחלים הולכים אליו:
ר' יוסי אומר - כל הימים וים הגדול, תורת מעין עליהן לענין שהן מטהרין בזוחלין, מפני שהנחלים הולכין וזוחלין עליהן. אבל פסולין הן לתורת מים חיים ח, שהכתוב קוראן מקוה. והלכה כרבי יוסי:
פירוש תוספות יום טוב
רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין. פירש הר"ב מפני שהנחלים הולכין וזוחלין עליהן. אבל מים חיים אינם. שהרי אינם נובעים. הלכך מסתבר טפי מה שהכתוב קראן מקוה. היינו לפוסלן ממים חיים. תוס' פי"ד דשבת דף ק"ט (ד"ה ר"י) אע"ג דתחלת דבריהם לטהר בזוחלין הוא דכל שעה הולכים ושבין מכאן לכאן והוו כזוחלין:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על הברטנורא) שהרי אינם נובעים, הלכך מסתבר טפי מה שהכתוב קוראן מקוה היינו לפוסלן ממים חיים. תוס':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כל הימים וכו': שבת פ"ח שרצים דף ק"ט וכתבו שם תוס' ז"ל ר' יוסי אומר כל המים מטהרין בזוחלין נראה לריב"א דטעמא משום דכל שעה הולכין ושבין מכאן לכאן והוו כזוחלין הלכך יש להם ליטהר בזוחלין כמו שאר נהרות אבל מים חיים אינם שהרי אינם נובעין הלכך מסתבר טפי מה שהכתוב קראן מקוה היינו לפסול אותן ממים חיים ע"כ:
ועיין במה שכתבתי בשם הר"ן ז"כ פ' חמישי דמסכת מקואות סימן ד'.
ועיין בבית יוסף י"ד סי' ר"א דף רל"ה עמוד ראשון במה שפירש על פי' הרמב"ם ז"ל דבמשנה זו:
ובספר קולון שרש נ"ו ועיין ג"כ שם בספר הלבוש סעיף ה'.
ובספר לקח טוב פ' בראשית עלה ד' עמוד ג':
תפארת ישראל
יכין
כל הימים: כל המשניות דנקט תנא עד הכא. כולהו אגב מי חטאת שנפלו על הסנדל נקטינהו. משום דבכולהו שייך לומר מטמאיך לא טמאתני וכו'. והשתא הדר תנא לסדרי' למתני' דיני חטאת ומימיו. וקאמר כל הימים דינן כמי מקוה. ופסולין למי חטאת. ולטבילת זבין. ולטהרת מצורע בצפרים. דבכולן צריך מים חיים. וגם לענין טבילת שאר טמאין שא"צ לטבילתן מים חיים. יש חילוק. דכשטובלין במי מקוה דהיינו מי גשמים שנקוו יחד מ"ס. צריך שיהיו המים מכונסין. אבל אין טובלין בהן בשעה שזוחלין. אבל מעין מטהר אף בזוחלין. ועוד יש חילוק. דמי מקוה צריך לעולם מ"ס. אבל מעין מטהר עכ"פ לכלי טמא כשהוא רביעית [י"ד רסי' ר"ב]. וכל משנה זו שוב נשנית במקואות [פ"ה מ"ד]. ותני לה התם משום דין מקואות ותני לה הכא משום דין מי חטאת:
רבי יהודה אומר הים הגדול כמקוה: ר"ל רק ים הגדול דינו כמקוה. מדכך קראתו התורה. ונ"ל מה"ט דים הגדול שזכרה המשנה כאן אין ר"ל הים הגדול שבגבול מערב א"י. אלא גם בים אוקיינוס מיירי. שהוא הים היותר גדול שבעולם. וכן מצאתי אח"כ בפירושי הר"מ והרא"ש כאן:
לא נאמר ימים: לשון רבים. דמשמע כל הימים נקראים מקוה. דכל הנחלים הולכים אל הים:
רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין: דמדהולכין ושבים ברוח מצויה שבים. מכאן לכאן. לכן דינן כזוחלין. לטהר גם כשזוחלין ממש ממקום למקום:
ופסולין: ר"ל ואפילו הכי פסולין וכו':
לזבים ולמצורעים: לצפרי מצורע:
ולקדש מהן מי חטאת: דבכולן כתיב מים חיים. דהיינו רק מי מעינות שהחיות בא להם ממקום אחר. דהיינו מנקבי הקרקע שבתחתיהן. אבל מי הימים. אין מעיינות שבתחתיהן עשויי' להיות נובע להן משם חיים. אלא אדרבה דרך שם מוציאין חיותם לכל הנהרות שבעולם [כבכורות נה"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת