משנה פרה ה ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ה · משנה ה | >>
בכל הכלים מקדשים, אפילו בכלי גללים, בכלי אבנים, ובכלי אדמה.
ובספינה מקדשין בהטז.
אין מקדשין לא בדפנות הכלים, ולא בשולי המחץ, ולא במגופת החבית, ולא בחפניו, מפני שאין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת אלא בכלי.
אין מצילין בצמיד פתיל אלא כליםיז, שאין מצילים מיד כלי חרס אלא כלים.
משנה מנוקדת
בְּכָל הַכֵּלִים מְקַדְּשִׁים, אֲפִלּוּ בִכְלֵי גְלָלִים, בִּכְלֵי אֲבָנִים, וּבִכְלֵי אֲדָמָה. וּבִסְפִינָה, מְקַדְּשִׁין בָּהּ. אֵין מְקַדְּשִׁין לֹא בְדָפְנוֹת הַכֵּלִים, וְלֹא בְשׁוּלֵי הַמַּחַץ, וְלֹא בִמְגוּפַת הֶחָבִית, וְלֹא בְחָפְנָיו, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְמַלְּאִין וְאֵין מְקַדְּשִׁין וְאֵין מַזִּין מֵי חַטָּאת אֶלָּא בְכֶלִי. אֵין מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל אֶלָּא כֵלִים, שֶׁאֵין מַצִּילִים מִיַּד כְּלֵי חֶרֶס אֶלָּא כֵלִים.
נוסח הרמב"ם
בכל הכלים מקדשין -
- אפילו בכלי גללים, בכלי אדמה, בכלי אבנים.
- ובספינה - מקדשין בה.
- ואין מקדשין - לא בדפנות הכלים,
- ולא בשולי המחץ, ולא במגופת החבית, ולא בחופניו,
- מפני שאין ממלאין, ואין מקדשין, ואין מזין מי חטאת - אלא בכלי.
- ולא בשולי המחץ, ולא במגופת החבית, ולא בחופניו,
- אין מצילין בצמיד פתיל - אלא כלים,
- שאין מצילין מיד כלי חרס - אלא כלים.
פירוש הרמב"ם
אמר יתברך "ונתן עליו מים חיים אל כלי"(במדבר יט, יז), ואמרו "מגיד שעשה בה כל הכלים ככלי חרס", לאמרו "אל כלי", רוצה לומר איזה כלי שיהיה, ולא אמר "הכלי".
וכבר ביארנו בשני מכלים שמחץ רוצה לומר כלי השוקע, ואילו בתוכו קערורית והוא אשר יקרא שולי המחץ.
וכוונת אמרו אין מזין אלא בכלי, לפי שהמים המקודשין יצטרכו שיהיו בכלי גם כן בשעה שיזה מהן.
וכבר ביארנו בעשירי מכלים, שהכלים לבד הם אשר יצילו בצמיד פתיל באוהל המת. ובשמיני מכלים ביארנו גם כן שהכלים לא יטמאו מאויר כלי חרס, שאם נפל שרץ לאוירו נטמא כל מה שיהיה בו זולת הכלים לבד.
ואמרו שאין אינה סיבה למה שקדם מן המאמר, אבל הוא יחשוב מה שיוחדו בו הכלים מעת שהם כלים:
פירוש רבינו שמשון
בכל הכלים מקדשין: בין של עץ בין של עצם בין של זכוכית:
ואפילו בכלי גללים: דלא חשיבי כלי לענין טומאה לא מד"ת ולא מדברי סופרים:
ולא בשולי המחץ: אם חזר ותקנן ממלאין בהן ומקדשין בהן כדתניא בתוספתא (ב"ק פ"ז) דכלים:
שאין מצילין מיד כלי חרס: כלומר ואין מצילין לענין תוך תוכו אלא כלים ודכוותה תנן בפ"ב דכתובות (דף כז א) שכתוב ברוב ספרים שאין אדם נאמן על עצמו ופירושו כמו ואין אדם נאמן על עצמו וכה"ג בפרק קמא דביצה (דף ב א) דתנן שאפר הכירה מוכן הוא ואמר רבא (שם דף ח א) בגמ' הכי קאמר ואפר הכירה מוכן הוא:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ה) "שולי כלי עץ כלי עצם כלי זכוכית אין מקדשין בהם מגופה שהתקינה לכלי כשרה לקדש בה:"
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בכל הכלים מקדשים - בין של עץ בין של עצם בין של זכוכית, ואפילו בכלי גללים דלא חשיבי כלי לענין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, דכתיב מים חיים אל כלי ולא כתיב אל הכלי טו:
מחץ - כלי גדול של חרס שקורין בערבי אלמחגי"ר. ובקצה האחד ממנו עשוי כדמות בית יד והוא שולי המחץ. כך פירש הרמב"ם:
ואין מזין אלא בכלי - כלומר, שצריך שיהיו המים בכלי בשעת ההזאה:
אין מצילין - כל מה שבתוכה מטומאת אוהל המת ע"י צמיד פתיל, אלא כלים:
שאין מצילין מאויר כלי חרס אלא כלים - שאם יפול שרץ באויר כלי חרס, טמא כל מה שבתוכו אע"פ שלא נגע בהן, חוץ מכלים שאין מיטמאין מאויר כלי חרס, דכתיב (ויקרא יא) כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אשר יאכל, אוכלים ומשקין מיטמאין מאויר כלי חרס, ואין כלים מיטמאין מאויר כלי חרס:
שאין מצילין - כמו ואין מצילין. דוגמתו בריש פרק קמא דביצה שאפר כירה מוכן הוא, ואמר רבה בגמרא [דף ח'] הכי קאמר, ואפר כירה מוכן הוא יח:
פירוש תוספות יום טוב
[בכל הכלים מקדשים. כתב הר"ב בין של עץ וכו'. כ"כ הר"ש. וכלומר דלא תימא של חרס לבד. וז"ל הרמב"ם בפירושו. אמר יתברך ונתן עליו מים חיים אל כלי ואמרו מגיד שעשה בה כל הכלים ככלי חרס לאמרו אל כלי ר"ל איזה כלי שיהי' ולא אמר הכלי ע"כ. רומז למה שאמרו בספרי שהיה בדין הואיל ומים ועפר מקדשין בסוטה. ומים ועפר מקדשין בפרה. אם למדת לסוטה שלא עשה בה [כל הכלים] ככלי חרס אף פרה לא נעשה בה כל הכלים ככלי חרס. ת"ל אל כלי מגיד כו' ע"כ. ובחבורו פ"ו מה"פ (ה' ג') כתב אחד כלי חרס כו':
[בכלי גללים. מפורש ברפ"י דכלים]:
ובספינה מקדשים בה. לא ידענא מאי אצטריך ונ"ל דאצטריך לאשמעינן דאע"ג דספינה אינה כלי לקבל טומאה כדתנן בשבת רפ"ט. מנין לספינה שהיא טהורה כו'. א"נ נ"ל דאצטריך לאשמעי' דמקדשים בה. אע"ג דאמר לקמן פ"ט [משנה ו'] מי חטאת ואפר חטאת לא יעבירם בנהר ובספינה. אפ"ה מקדשין בספינה. מהר"ם:
[לא בדפנות הכלים כו'. עיין בפי' הר"ב במשנה ב' פ"א ממסכת ידים]:
אין מצילין מאויר כלי חרס אלא כלים. כלומר ולא שברי כלים. [כדפי' הר"ב במס' ידים פ"ק במשנה ב' ע"ש]:
שאין מצילין מיד כלי חרס כו'. כתב הר"ב כמו ואין מצילין כו' דוגמתו בפ"ק דביצה כו' וכ"כ הר"ש והרמב"ם , והרבה חברים מצאתי להם וכתבתי' בסוף פ"ז דעירובין ופ"ה דאהלות משנה ו' ובכאן אני אומר טעם נכון ששנה התנא שאין בשי"ן משום דמסרך סריך ליה מלישנא דמתני' ג' פ"ח דכלים דהתם שפיר קתני שאין. דהוי נתינת טעם לדלעיל מיניה ועיין מ"ש בספ"ק דדמאי בשם התוס' דפ' מקום שנהגו [דף נ"א]. וכן בסוף מסכת ב"ב. וכיוצא בזה בסוף פ"ב דמכות. ועיין בפ"ק דמסכת ידים משנה ב':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טו) (על הברטנורא) שהיה בדין ללמדו במה מצינו מסוטה, שאינו אלא בכלי חרס, תלמוד לומר כו'. ספרי:
(טז) (על המשנה) ובספינה כו'. קמשמע לן אף דאינה כלי לקבל טומאה. אי נמי, אף דאמר לקמן פרק ט' משנה ו' מי חטאת כו' לא יעבירנה בנהר ובספינה. מהר"ם:
(יז) (על המשנה) וכאן נראה לי דמסרך סריך מלישנא דפרק ח' דכלים משנה ג' עיין שם:
(יח) (על הברטנורא) אלא כלים. כלומר, ולא שברי כלים:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אין מצילין בצמיד פתיל אלא כלים: דאם אינו כלי הוי כמו אוכלין שגבלן בטיט ומקבלין טומאה:
שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים: לענין תוכו ולא תוך תוכו. אלא כלים אבל מחיצה לא מצלה. הרא"ש ז"ל. ונלע"ד דלהאי פירושא ניחא קצת דקתני שאין מצילין דאילו לפירוש שהעתיק רעז"ל ה"ל למיתני שאין ניצולין. וביד ר"פ ששי דהלכות פרה אדומה ס"ל דלאו דוקא קתני בכל הכלים מקדשין דה"ה למילוי והזיה:
תפארת ישראל
יכין
בכל הכלים מקדשים: ה"ה מלוי והזיי'. רק נקט קידוש לרבותא. אף דבי' מפורש בקרא כלי:
בכלי אבנים: אף דלענין קבלת טומאה לא מחשב כלי. א"נ אף דמדאינו מקבל טומאה לא שייך שיהי' טבול יום. והרי כל מעשיה בטבול יום [כפ"ג מ"ז]. אפ"ה בקידוש א"צ שיהי' בכלי טבו"י. כיון שכבר עשו היכר בפרה גופה בפרסום שלא כדעת הצדוקים. ומה"ט נ"ל דגם בכלי המקבל טומאה שכבר הי' לה הערב שמש ממלאין ומקדשין בו. ורק להתינוקות לקחו כוסות אבן. מדהזו בפרסום וקודם שרפת הפרה:
אף דגם היא לענין קבלת טומאה לא מחשבת כלי [כרפ"ט דשבת]:
אין מקדשין לא בדפנות הכלים: שנשאר מכלי שנשברה ונתהווה כעין עריבה שיש בה ב"ק. ואף דגסטר' הו"ל כלי לקבל טומאה מד"ס [ככלים פ"ד]. אפ"ה פסול לקידוש. והיינו דנקט לה סמוך לרישא. דגם התם נקט רבותא אפכא דאע"ג דלענין קבלת טומאה לא מחשב כלי מעשה. אפ"ה מקדשין בה:
ולא בשולי המחץ: מחץ הוא כלי גדול של חרס. שעושין בדפנו מחוץ סמוך לשוליו ב"ק קטן. כדי לאחוז בו המחץ הכבד כשירצו להגביהו [ככלים פ"ב מ"י וכמ"ש בס"ד טהרות פ"י סי' ל"ט]. ומשום שב"ק הקטן ההוא אינו עשוי לקבלה. להכי לא מחשב כלי אפילו לקבל טומאה [ככלים פ"ב מ"ג]. ואפ"ה קמ"ל הכא דאע"ג שהיא חלק מעיקר הכלי שמקט"ו. אעפ"כ לא חזי לקידוש:
ולא במגופת החבית: אף שיש לו בו בית קבול. אפ"ה אינו עשוי למלאות רק לתחוב שם אצבעו כשירצה להוציא המגופה [ועיין כלים פ"י מ"ג]:
ולא בחפניו: בפס יד של אדם. אף דמקט"ו:
מפני שאין ממלאין: לשאוב מים לקידוש:
ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת אלא בכלי: וכל הנך אינן כלי:
אין מצילין בצמיד פתיל: ר"ל אין מה שבתוך הבית קיבול ניצל. כשהב"ק סגור בצמ"פ. והוא באוהל המת [ועיין אהלות פ"ה מ"ו]:
אלא כלים: דכל שאין על הב"ק תורת כלי. הו"ל כל מה שבתוך חללו. כאילו גבלו בטיט והניחו תוך אוהל המת. שאינו ניצל:
שאין: מלת שאין דהו"ל כעין נתינת טעם למאי דקאמר מקמי הכי. והרי הכא לא שייך שיהי' נ"ט למאי שקדם. רק מסרך סריך לי' להתנא בלישני' [מפ"ח דכלים מ"ג]. והתם שפיר הו"ל נתינת טעם. אבל הכא ה"ק. אם אוכלין או משקין נתונין תוך כלי. והכלי ההוא משולשל לתוך כ"ח. ושפת כלי הפנימי בולט משפת הכ"ח החיצון. בשעה שטומאה מונחת תוך כלי החיצון. אז כל מה שבתוך כלי הפנימי טהור. דקרינן בי' כל אשר בתוכה יטמא. ולא מה שבתוך תוכו [ככלים פ"ח מ"ב]. וקאמר הכא דזהו דוקא כשהכלי הפנימי הוא כלי ממש. אז לבד מציל על תוכו. אבל כל הנך דלעיל. מדאינן כלי אין תוכן מחשב תוך תוכו. ואין מה שבתוכן ניצל. אבל כלי הפנימי עצמו. בכל גוונא טהור. דממ"נ אם הוא כלי. הרי אין הכלי נטמא מאויר כלי חרס [ככלים פ"י מ"ח]. ואי אינו כלי הרי אמקט"ו כלל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת