משנה פסחים א ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק א · משנה ז | >>
אמר רבי מאיר: מדבריהם למדנו, ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח.
אמר לו רבי יוסי: אינה היא המידה.
ומודים רבי אליעזר ורבי יהושע, ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה.
על מה נחלקו? על התלויה ועל הטמאה, שרבי אליעזר אומר, תישרף זו לעצמה וזו לעצמה.
ורבי יהושע אומר, שתיהן כאחת.
משנה מנוקדת
אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ, שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמָה טְהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה בַּפֶּסַח.
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, אֵינָהּ הִיא הַמִּדָּה.
וּמוֹדִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁשּׂוֹרְפִין זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ.
עַל מַה נֶחְלְקוּ, עַל הַתְּלוּיָה וְעַל הַטְּמֵאָה, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תִּשָּׂרֵף זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ.
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת.
נוסח הרמב"ם
אמר רבי מאיר:
- מדבריהם למדנו,
- ששורפין, תרומה טהורה עם הטמאה - בפסח.
- מדבריהם למדנו,
- אמר לו רבי יוסי:
- אינה היא המידה.
- מודה רבי אליעזר ורבי יהושע,
- ששורפין - זו לעצמה, וזו לעצמה.
- ועל מה נחלקו?
- על התלויה, ועל הטמאה.
- שרבי אליעזר אומר:
- תישרף - זו לעצמה, וזו לעצמה.
- ורבי יהושע אומר:
- שתיהן כאחת.
- מודה רבי אליעזר ורבי יהושע,
- אינה היא המידה.
פירוש הרמב"ם
רבי מאיר סובר, אין משקין טמאין מטמאין זולתם מדאורייתא. ועוד יתבארו עיקרי מחלוקתם במסכת טהרות.
ושניהם מודים כי אמרו במה שקדם לא נמנעו מלשרוף הבשר שנטמא בולד הטומאה, מפני שהוא בשר שנטמא במשקין טמאין.
וזה הבשר לדעת רבי מאיר ולד מדרבנן, לפי שהוא כאשר בארתי לך סובר, טומאת משקים לטמא אחרים דרבנן. והוא לדעת רבי יוסי ולד מדאורייתא למה שביארנו מסברתו.
ולפי שסבר רבי מאיר כי רבי חנינא התיר שריפת ולד הטומאה מדרבנן עם ראשון מדאורייתא, אמר מדברי רבי חנינא במחלוקתו עם רבי עקיבא נודע שמותר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה, לפי שולד מדרבנן לגבי ראשון דאורייתא אין הפרש בינו ובין טהור.
ואמר לו רבי יוסי אינה היא המידה, לפי שרבי יוסי סובר כאשר בארנו כי אותו הבשר טמא מדאורייתא. ואמר לו, אם התרנו טמא טומאה חמורה עם טמא טומאה קלה, נתיר שריפת טהור עם טמא.
אם כן יהיה שריפת תרומה טהורה עם הטמאה, לרבי מאיר על עיקר סברתו היא המידה, ולרבי יוסי אינה המידה.
אחר כך אמר לו רבי יוסי, אפילו רבי יהושע שהוא מיקל אינו מתיר שריפת טהורה עם הטמאה, אבל הוא מתיר שריפת תלויה עם הטמאה. ועוד יתבארו לך דברים שעושים התרומה תלויה כשנגעו בהם במסכת טהרות.
ורבי יוסי אמר כי ארבעה עשר שחל להיות בשבת, שהחיוב לשרוף הכל קודם השבת, שורפין טמאה לעצמה וטהורה לעצמה ותלויה לעצמה.
והלכה כרבי יוסי באמרו אין שורפין טהורה עם הטמאה. אבל שיטמאו המשקין לזולתם הוא מדרבנן, כרבי מאיר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מדבריהם למדנו - בין רבי מאיר בין רבי יוסי תרווייהו סבירא להו דבשר שנטמא בולד הטומאה דאמר רבי חנניה, מיירי בבשר שנטמא במשקים שנטמאו בכלי שנטמא בשרץ טו, ורבי מאיר סבר טומאת משקים לטמא אחרים לאו דאורייתא טז, שאין משקין מטמאין אחרים ואפילו אוכלין אלא מדרבנן, ומשום הכי קאמר מדברי רבי חנניה דאמר ששורפין בשר שנטמא במשקין דהוי ליה טמא מדרבנן, דמדאורייתא טהור מעליא הוא, עם בשר שנטמא באב הטומאה שהוא טמא דאורייתא:
למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה - משהגיע שעה ששית שהיא אסורה מדרבנן. כמו ששורפין בשר שנטמא במשקין שהוא טהור גמור מן התורה עם בשר שנטמא באב הטומאה שהוא טמא דאורייתא:
אמר לו רבי יוסי אינה היא המדה - רבי יוסי לטעמיה דסבירא ליה טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ובשר שנטמא במשקין טמא מדאורייתא, הלכך אמר ליה אינה היא המדה, כלומר אי אתה יכול ללמוד זאת מדבריהם, אם התרת לשרוף טמא טומאה קלה עם טמא טומאה חמורה, תתיר לשרוף טהורה עם טמאה. והלכה כרבי יוסי שאין שורפים תרומה טהורה עם הטמאה בפסח. וטומאת משקין לטמא אחרים אינה מדאורייתא אלא מדרבנן כר' מאיר:
ומודים רבי אליעזר ורבי יהושע - רבי יוסי קאמר לה דאף על גב דרבי אליעזר ורבי יהושע אפליגו בשריפת תרומה, בהא מודים ששורפים זו לעצמה וזו לעצמה:
על התלויה ועל הטמאה - רבי אליעזר סבר דמוזהר על שמירתה של תלויה, דכתיב (במדבר יח) את משמרת תרומותי, בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה תלויה ואחת תרומה טהורה:
ורבי יהושע אומר שתיהן כאחת - כיון דתלויה היא אי אתה מוזהר על שמירתה. ועל התלויה והטהורה לא נחלקו ששורפין, דהואיל ולא הוחזקה טומאה אין נראית כמטמא בידים:
פירוש תוספות יום טוב
מדבריהם למדנו. מ"ש הר"ב שנטמא במשקין שנטמאו בכלי שנטמא בשרץ דהא אוקמינן לעיל שנטמא בולד ולד וכ"כ רש"י והקשה דסוף סוף כיון דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן [כדפי' הר"ב לעיל] מה קא מהני ליה האי בשר לבשר שלישי אי לשויה שני מדרבנן מעיקרא נמי שני מדרבנן הוה דאילו משקים שנגע בהן תחלה היו מדרבנן דהא נגע בראשון. ואפי' ע"י שני הן נעשין תחלה [כמ"ש לעיל]. אלא על כרחך להאי שינוייא סבירא ליה אוכל מטמא אוכל בקדשים מדאורייתא. ואשמעינן ר"ח דשני דרבנן עבדינן ליה שני דאורייתא ולרבי מאיר ש"מ שני דרבנן טהור מעליא דאורייתא מותר לעשותו שני דאורייתא. והוא הדין לתרומה טהורה שנשרפת עם הטמאה ולר"י אשמעינן דשני דרבנן והוא שלישי דאורייתא עבדינן שני דאורייתא. הלכך אינה היא המדה. ולמ"ד אין אוכל מטמא אוכל א"צ לאוקמא בנטמא במשקים וכו' ומדבריהם מדר"א ורבי יהושע ע"כ. והשתא הר"ב שפי' לעיל אליבא דמאן דס"ל דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא הדרא קושית רש"י לדוכתא. וכן קשיא להרמב"ם דמפרש לעיל והכא כפירוש הר"ב וצ"ל דס"ל כמ"ש התוספות בדף ט"ו בד"ה ולד טומאה כו' דאומר ר"י דאכתי לא נגזרה גזירה דכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחלה ע"כ. ולפי זה הך סוגיא שהבאתי לעיל דדייק בגמ' אדר"ע ממשקים שנעשו לעולם תחלה אתיא אליבא דמ"ד אוכל מטמא אוכל בקדשים מדאורייתא דלא צריך לאוקמי למתניתין דנטמא במשקין וכו' דמדבריהם אדר' אליעזר ור"י קאי וה"נ ס"ל דלאחר גזירה אמרו לדבריהם שהרי היו לאחר ב"ש וב"ה שגזרו לגזירה זו. וקשיא להרמב"ם שהביאם בפירושו ומפרש אליבא דמ"ד אין אוכל מטמא אוכל. דאליביה קודם שנגזרה מיירי [דאי לאחר כך לא צריך לאוקמי למתניתין דנטמא במשקים וכו' דמדבריהם אדר"א ור"י קאי] ומיהו אשכחנא בתוס' דף י"ד ע"א בד"ה עם בשר וכו'. הקשו בסוגיא דהתם דהוי מצי לדקדק נמי בדרבי חנינא מהא דמשקים נעשים לעולם תחלה כמו דדייק לר"ע. ותירצו משום דרבי חנינא קאמר מימיהם של כהנים משמע שמעולם כך הוא אף קודם י"ח דבר דגזרו על המשקים להיות תחלה. ע"כ. הרי שלא חלקו בין הסוגיות כמו שחלקנו אלא כולה סוגי' כמאן דאמר אין אוכל מטמא אוכל. וצ"ל דלא גרסי בדברי רבי עקיבא מימיהם של כהנים ור"ע לאחר גזירה מיירי ולהכי מדקדק תלמודא בדבריו:
ששורפין תרומה טהורה כו'. כתב הר"ב דרבי מאיר סבר טומאת משקים לטמא אחרים לאו דאורייתא וכו' [עי' בפירוש הר"ב במ"י פ"ד דטהרות] וכתבו התוספות בדבור המתחיל התם פסול וכו' ואם תאמר א"כ ר"ח נמי מוסיף אדרבי עקיבא דמדרבי עקיבא דאמר דפסול מדאורייתא מותר לעשות ראשון לא שמעינן שיהא שלישי דרבנן מותר לעשות שני. ובירושלמי פריך לה וקאמר למ"ד בולד טומאה דרבנן לא בא רבי עקיבא אלא לפחות תפתר בטבול יום דבית הפרס שהוא מדבריהם ע"כ. והשתא אתי שפיר לישנא דמדבריהם. דמדבריו מיבעי ליה [כדפריך בגמ' למאן דמוקי מדרבי אליעזר ורבי יהושע] דהא רבי עקיבא לא קאמר אלא בשלישי דאורייתא. אלא ודאי רבי עקיבא נמי בשלישי דרבנן מיירי:
התלויה. פי' הר"ב דכתיב משמרת תרומותי כו'. עי' משנה ח' פרק שמיני דתרומות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טו) (על הברטנורא) כ"כ רש"י. והקשה דסוף סוף כיון דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן מה קא מהני ליה הא בשר לבשר שלישי אי לשויה שני מדרבנן מעיקרא נמי שני מדרבנן הוי דהרי המשקין שנגעו בהן לעולם תחלה הויין אלא ע"כ להאי שנויי ס"ל אוכל מטמא אוכל בקדשים מדאורייתא. ולמ"ד דאין מטמא א"צ לאוקמא במשקין ומדבריהן מר"א ור"י. ועתוי"ט:
(טז) (על הברטנורא) וא"ת א"כ ר"ח נמי מוסיף אדר"ע דמדרבי עקיבא דאמר דפסול מדאורייתא מותר לעשות ראשון לא שמעינן שיהא שלישי דרבנן מותר לעשות שני ובירושלמי פריך לה דלא בא רבי עקיבא אלא לפחות ומשני בטבול יום מדבריהם. תוספות. והשתא אתי שפיר לישנא דמדבריהם דמדבריו הול, 'ל:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אר"מ מדבריהם למדנו וכו': ירוש' מהו בפסח בי"ד. ופי' החכם ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל דבפסח עצמו דהוי חמץ איסור תורה אפי' ר' יוסי לא יפליג עליה דשורפים כדאמר ר' יוחנן לקמיה הכל מודים בששה עשר ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה והירושלמי אזיל לשיטתיה דאמר לעיל לדעת ר"מ ליכא איסור תורה בחמץ רק קרוב ללילה ע"כ. ובגמ' בברייתא קאמר ר"מ י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות תלויות טמאות וטהורות. בבלי וירושלמי א"ר יוחנן מדבריהם למדנו כמשמעו מדברי ר' עקיבא ומדברי ר' חנינא סגן הכהנים. פי' החכם ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל דיליף ר"מ דכי היכי דשורפין טומאת תורה או פסול תורה עם טומאת תורה ה"נ שורפין בי"ד תרומה טהורה כיון דאסירא מדרבנן עם הטמאה מן התורה דאע"ג דשריא טהורה בי"ד מן התורה הא תריץ לקמן דר"מ לטעמיה דמחמיר בדבריהם כשל תורה. ר"ש בן לקיש אמר מדבריהם ר"ל מדברי ר"א ור' יהושע ולא קאי ר"מ אדר' עקיבא ודר' חנינא דדוקא התם שורפו משום דתרווייהו טומאת תורה או פסול תורה אבל הכא בי"ד דשרי חמץ מן התורה לא ילפי' דשורפין יחד טהורה עם טמאה אלא מדברי ר' אליעזר וכו' וז"ל רש"י ז"ל בבבלי א"ר שמעון בן לקיש לא תידחוק לאוקומה הכי דמאי מדבריהם דקאמר מדברי ר"א ור' יהושע דלאו אמתני' קאי ר"מ אלא בעלמא קאי והכי קתני מדברי סופרים שמענו ששורפין וכו' ומאן נינהו סופרים ר' אליעזר ור' יהושע והאי עדות דר' חנינא ור' עקיבא לא שייך גבי פסח ואיידי דבעי לאורויי ששורפים טהור עם הטמא נקט לה עכ"ל ז"ל. ונמצא דמדבריהם הוי כמו הרי זה אבק רבית מדבריהם וכאלה רבים והכא נמי מדבריהם מדברי סופרים למדנו והם ר' אליעזר ור' יהושע ע"כ. ובגמ' דילן מפ' הי ר' יהושע ומסיק ר' יהושע דחבית שנשברה בגת העליונה וכו' דבפ"ח דמסכת תרומות וכתבו תוס' ז"ל והא דקתני במתני' מילתיה דר' חנינא ור' עקיבא משום דר' יוסי קטעי וסבר דר"מ מר' חנינא סגן הכהנים קאמר כדקאמר בגמ' בסמוך ע"כ: והתם בירוש' אמרי' דבר קפרא ס"ל כר"ש בן לקיש ובגמ' דילן אמרה ריש לקיש משום בר קפרא:
א"ל ר' יוסי אינה היא המדה וכו': פ"ג דהלכות חמץ ומצה סי' ד' [הגהה עיין בחידושי הרב רבינו אליה מזרחי ז"ל שבסוף ספר סמ"ג על סימן ע"ו וז"ל. קצת מדבריו שכתב הרא"ש ז"ל בהדיא דשלהי מתני' דפ"ק דפסחים מוקמי' לה כר"ש וקתני דשורפין תרומה ואי שרינן באכילה עד הלילה למה שורפין. אך קשה דהא דמוקי תלמודא למתני' כר"ש אינו אלא לענין זה דס"ל לר"מ ור' יוסי דחמץ לפני זמנו בלאו כר' יהודה אבל אי הוה ס"ל כר"ש דמתיר לאוכלו עד הלילה לא היו שורפין תרומה טהורה לא עם הטמאה ולא זו לעצמה וזו לעצמה ועוד וכו' ע"ש]:
ור' יהושע אומר שתיהן כאחת: גמרא רמי רב חסדא פסחא אפסחא ומשני ומי אמר ר' יהושע שתיהן כאחת ורמינהי א"ר יוסי וכו' וקתני היאך ישרף אפי' תלויה עם הטמאה שמא יבוא אליהו ויטהרנה ומשני הא ר"ש אליבא דר' יהושע דהיינו מתני' והכי נמי אמרי' בירוש' דפירקי' ודפ"ח דתרומות. וברייתא ר' יוסי אמרה כדקאמר א"ר יוסי והאי ר' יוסי דמתני' ה"ק ר' יוסי לר"מ אפי' ר"ש אליבא דר' יהושע דמקל כי מקיל בתלויה וטמאה אבל בטהורה וטמאה לא: ר' יוסי ב"ר חנינא רמי תרומה אפסחא פי' תרומה דעלמא אתרומה דפסחא ומשני. מי א"ר יהושע שתיהן כאחת דמותר לטמא תלויה בידים ורמינהי דתנן פ"ח דתרומות חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה ר' אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום תורפה יניחנה במקום מוצנע ואם היתה מגולה יכסנה ר' יהושע אומר אם היתה מונחת במקום מוצנע יניחנה במקום תורפה ואם היתה מכוסה יגלנה גרמא אין בידים לא ואע"ג דתלויה היא ומשני הא ר"ש אליבא דר' יהושע פי' מתני' והא דקתני בידים לא ר' יוסי היא ואליבא דר' יהושע דגבי תלויה דפסחא נמי ה"ק בברייתא ואנן היכי נשרוף אפי' תלויה עם הטמאה: ר' אלעזר רמי תרומה אתרומה ומשני כתבנוה כבר שם במקומו פרק שמיני דתרומות:
תפארת ישראל
יכין
אמר ר' מאיר מדבריהם: של ר"ח ור"ע, דמודו בבבא דבשר שנטמא:
ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח: אע"ג דלת דמי, דגבי הך דר' חנינא טמא וטמא, משא"כ הך דרבי מאיר טהור וטמא, י"ל דסבירא ליה לר"מ דמדסתם ר' חנינא וקאמר בשר שנטמא בולד [שני], משמע ודאי אפי' נטמא הבשר בולד הטומאה דרבנן כגון שננומא הבשר במשקין שהיו שני, והרי ס"ל לר"מ דמשקין מטמאין אחרים רק מדרבנן, ולפיכך הך בשר שנטמא מהמשקין, טהור גמור הוא מדאו', ולא די שגזרו שיטמאו המשקין להבשר, אלא גזרו ג"כ שיהיו המשקין תחלה, נמצא הך בשר שהיה שני רק מתרי דרבנן, לר' חנינא מותר לעשותו שני דחד דרבנן, כשישרפו עם הבשר שהוא ראשון, דאוכל מטמא אוכל ג"כ דרבנן. לפיכך קאמר שפיר ר"מ, דכמו בבשר שנטמא במשקין הטמאים, דמדאו' טהור גמור הוא, אפ"ה מדאסרוהו חכמים שרי להוסיף לו טומאה דרבנן, לשרפו בהדי בשר שיעשוהו שני דרבנן, כמו כן מותר לשרוף חמץ טהור משהגיע שעה ו', דאסור רק מדרבנן, עם חמץ טמא:
אמר לו רבי יוסי אינה היא המדה: דס"ל דמשקין מטמאין לבשר מדאו', וכבר קודם שישרפנו עם הבשר הראשון טמא היא, ואיך ילפת מנה לחמץ מתחלת ו', שהוא מותר מדאו':
ומודים רבי אליעזר ורבי יהושע ששורפין: ר"ל ואפי' ר"א ור"י שנחלקו לקמן במתני', בהא מודו:
על מה נחלקו על התלויה: ר"ל תרומת חמץ שטמא' מספק:
וזו לעצמה: דס"ל דחייב בשמירת התלויה:
ורבי יהושע אומר שתיהן כאחת: דס"ל דאינו חייב בשמירתה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות | רי"ף |
רבינו אשר |
ר"ן |
רבינו חננאל |
הרמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש