משנה סנהדרין ד ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ד · משנה ה | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


בבלי לז א  רמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם יב ג   משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כיצד מאימין [ את העדים ] על עדי נפשות, היו מכניסין אותן ומאימין עליהן כז.

שמא תאמרו מאמד כח, ומשמועה, עד מפי עד כט ומפי אדם נאמן שמענו ל, או שמא אי אתם יודעין שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה.

הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות.

דיני ממונות, אדם נותן ממון ומתכפר לו.

דיני נפשות, דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף העולם, שכן מצינו בקין שהרג את אחיו, שנאמר (בראשית ד) דמי אחיך צעקים, אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך, דמו ודם זרעיותיו.

דבר אחר, דמי אחיך לא, שהיה דמו משלך על העצים ועל האבנים.

לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך לב, שכל המאבד נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאלו אבד עולם מלא.

וכל המקים נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאלו קים עולם מלא.

ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך לג.

ושלא יהו מינין אומרים, הרבה רשויות בשמים.

ולהגיד לד גדלתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם לה אחד וכלן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון לו ואין אחד מהן דומה לחברו.

לפיכך כל אחד ואחד חיב לומר, בשבילי נברא העולם לז.

ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת, והלא כבר נאמר (ויקרא ה) והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד וגו'.

ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה, והלא כבר נאמר (משלי יא) ובאבד רשעים רנה.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כיצד מאיימין על עדי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד מפי אדם נאמן שמענו או שמא שאין אתם יודעים שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה היו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממונו ומתכפר לו ודיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויים בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שנאמר קול דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה (בראשית ד י) אינו אומר קול דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעייותיו דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים לפיכך נברא אדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הברייות שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך ושלא יאמרו המינים רשייות הרבה בשמיים להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאדם טובע מאה מטבעות בחותם אחד וכלן דומין זה לזה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טובע את כל האדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחברו לפיכך לכל אחד ואחד לומר בשבילי נברא העולם שמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת והלוא כבר נאמר והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עוונו (ויקרא ה א) או שמא תאמרו מה לנו לחוב בדמיו של זה והלוא כבר נאמר ובאבוד רשעים רינה (משלי יא י).

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מאיימין על העדים - שלא יעידו שקר:

מאומד - שהדעת נוטה שהוא כן:

דיני ממונות - אם העיד לחייב לזה ממון שלא כדין, מחזירו לו ומתכפר:

לפיכך נברא יחידי - להראותך שמאדם אחד נתישב מלואו של עולם:

רשויות הרבה - אלהות הרבה יש וכל אחד ברא את שלו:

מה לנו ולצרה הזאת - להכניס ראשנו בדאגה זו ואפילו על האמת לח:

והלא כבר נאמר והוא עד - וחייבין אתם להגיד מה שראיתם:

ושמא תאמרו מה לנו לחוב - להיות מחוייבים בדמו של זה, נוח לנו לעמוד באם לא יגיד:

הרי הוא אומר ובאבוד רשעים רנה - ואם רשע הוא אין כאן עון כלל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כז) (על המשנה) ומאיימין כו'. אחרי שאמרו העדים ראינו זה, או פלוני שעבר עבירה פלונית, אמרו להם מכירים אתם אותו התריתם בו, ואמרו העדים היתה לו התראה ומבירין אנו אותו. הר"מ. וכן נמי בדיני ממונות כדמוכח לשון המשנה ו' פ"ג. ועתוי"ט:

(כח) (על המשנה) מאומד. לאו דבדיני ממונות אמדינן, דהא תנא במ"ו פ"ג אם אמר הוא כו' לא אמר כלום. אלא אף על גב דפסולי בדיני ממונות אמרינן להו בדיני נפשות. גמרא:

(כט) (על המשנה) מפי עד. כלומר שמענו עד מעיד בב"ד אחר:

(ל) (על המשנה) מפי אדם שמענו. כלומר מפי אדם ידוע. משא"כ משמועה דהיינו שמענו אומרים ולא ידענו מי הוא אומר, שזה אינו מבורר כלל. ובגמרא לא גרסינן שמענו. וי"ל דמפי עד ומפי אדם פירוש דמשמועה הוא:

(לא) (על המשנה) ד"א כו'. אין זה מן האיום, אלא דמתניתין מפרש לקרא:

(לב) (על המשנה) לפיכך כו'. כל זה אומר להם. רש"י:

(לג) (על המשנה) ומפני כו'. הר"מ לא העתיקו:

(לד) (על המשנה) ולהגיד. לדורות הבאים. רש"י.

(לה) (על המשנה) בחותם היינו אותו ברזל שהצורה חקוקה בו. רש"י:

(לו) (על המשנה) אדה"ר. חותמו של אדם הראשון הוא צורת מין האדם אשר בה האדם אדם, בו ישתתפו כל האדם. ואע"פ שהכל מקבלים אותה צורה ישתנו אישיהם במאורעית רבים כמו שהוא מצוי ונראה. הר"מ:

(לז) (על המשנה) בשבילי כו'. כלומר חשוב אני כעולם מלא, לא אטרד א"ע מן העולם בעבירה אחת, וימשך ממנו. רש"י:

(לח) (על הברטנורא) כלומר אף על פי שאנו יודעין האמת לב אדם נוקף עליו שמא לא כיון אל האמת ויש לו לדאוג על כל האיומים הללו: