משנה מכות ג יב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק ג · משנה יב | >>
כיצד מלקין אותו, כופת שתי ידיו על העמוד הילך והילך, וחזן הכנסת אוחז בבגדיו, אם נקרעו נקרעו, ואם נפרמו נפרמו, עד שהוא מגלה את לבולט.
והאבן נתונה מאחריו, חזן הכנסת עומד עליה.
ורצועה של עגל בידו, כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה, ושתי רצועות עולות ויורדות בה.
משנה מנוקדת
כֵּיצַד מַלְקִין אוֹתוֹ?
- כּוֹפֵת שְׁתֵּי יָדָיו עַל הָעַמּוּד הֵילָךְ וְהֵילָךְ,
- וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹחֵז בִּבְגָדָיו.
- אִם נִקְרְעוּ – נִקְרְעוּ,
- וְאִם נִפְרְמוּ – נִפְרְמוּ,
- עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבּוֹ.
- וְהָאֶבֶן נְתוּנָה מֵאַחֲרָיו,
- חַזַּן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ.
- וּרְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל בְּיָדוֹ,
- כְּפוּלָה אֶחָד לִשְׁנַיִם, וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה,
- וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ,
נוסח הרמב"ם
כיצד מלקין אותו? -
- כופת שתי ידיו לעמוד, הילך והילך,
- וחזן הכנסת אוחז בבגדיו -
- אם נקרעו נקרעו, ואם נפרמו נפרמו,
- עד שהוא מגלה את לבו.
- והאבן נתונה מאחריו,
- וחזן הכנסת עומד עליה,
- ורצועה של עגל בידו -
- כפולה - אחד לשנים, ושנים לארבעה,
- ושתי רצועות עולות ויורדות בה.
פירוש הרמב"ם
אלה השתי רצועות של חמור, לפי שעשה מעשה הבהמות יענש בעורותיהן, כמו שנאמר על דרך משל "ידע שור קונהו"(ישעיה א, ג):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
על העמוד - שהוא נעוץ בקרקע זקוף וגבוה כדי להשען עליו לח:
וחזן - שמש שליח בית דין:
נפרמו - נקרעו חוטי התפירה:
מאחוריו - של הלוקה:
ורצועה של עגל - שנאמר ארבעים יכנו, וסמיך ליה לא תחסום שור בדישו:
כפולה לשנים ושנים לארבעה - ארבע רצועות תפורות זו על גבי זו מ. ושתי רצועות. דקות של חמור:
עולות ויורדות בה - כעין קלקלי של אוכף מא. וטעמא, משום דכתיב (ישעיהו א) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, אמר הקב"ה יבוא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו:
פירוש תוספות יום טוב
כופת שתי ידיו על העמוד. לשון הר"ב שהיה נעוץ בקרקע זקוף וגבוה כדי להשען עליו. וז"ל ריב"ן נעוץ בקרקע וגבוה כנגד ב' אמות. או אמה וחצי. והוא כפוף ומוטה על אותו העמוד. כאדם הסמוך על בריח דלת ותולה ידיו למטה וכופתין לו ידיו בצדי העמוד ע"כ. ועיין במשנה י"ג:
וחזן הכנסת. כתב הריב"ן שמש הקהל ולא שמעתי בו משמעות. ואני כבר העתקתי דברי הערוך במשנה ג' פ"ק דשבת:
נפרמו. פי' הר"ב נקרעו חוטי התפירה. וכן פירש ריב"ן. ועוד להר"ב שני פירושים במשנה ה' פ"ק דסוטה:
מגלה את לבו. שאינו מכהו על כסותו. שנאמר והכהו ולא לכסותו. הרמב"ם פרק ט"ז מהלכות סנהדרין. ומצאתיה בספרי פרשת כי תצא:
כפולה אחד לשנים. ושנים לארבעה. לשון הר"ב ארבע רצועות תפורות זו על גב זו. ואין כן במשמע לשון המשנה. וז"ל הריב"ן כפולה אחת לשתים. ועוד רצועה אחרת כפולה לשתים. היינו שתי רצועות שהן ארבע. ע"כ. בגמ' [כהגהת החכמת שלמה] יליף לה מדכתיב והפילו ולא כתיב יטהו דמצינן למשמע מיניה דרשא דבמשנה דלקמן דאינו מכה לא עומד וכו' אלא מוטה. מאי והפילו שמע מיניה תרתי. ומצאתי*) ירושלמי דדריש אל תקרי והפילו אלא והכפילו:
ושתי רצועות עולות ויורדות וכו'. פי' הר"ב כעין קלקלי של אוכף. וז"ל הריב"ן עולות ויורדות כן דרך תפירה של רצועה תוחב ראש רצועה בנקב כנגד מטה. וחוזר ותוחב בנקב אחר דרך מעלה ונראה כמעלה ומוריד:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לח) (על הברטנורא) וז"ל הריב"ן, נעוץ בקרקע וגבוה כנגד שתי אמות או אמה וחצי, והוא כפוף ומוטה על אותו העמוד כאדם הסומך על בריח דלת ותולה ידיו למטה וכופתין לו ידיו בצדי העמוד:
(לט) (על המשנה) מגלה כו'. שאינו מכהו על כסותו, שנאמר והכהו, ולא לכסותו. הר"מ:
(מ) (על הברטנורא) ואינו במשמע לשון המשנה. וז"ל הריב"ן, כפולה אחת לשתים, ועוד רצועה אחרת כפולה לשתים, היינו ב' רצועות שהן ר. ובגמרא יליף ליה. ועתוי"ט:
(מא) (על הברטנורא) וז"ל הריב"ן, כן דרך תפירה של רצועה, תוחב ראש רצועה בנקב כנגד מטה ותוזר ותוחב בנקב אחר דרך מעלה ונראה כמעלה ומוריד:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
חזן הכנסת: אפשר לומר שהוא לשון ראיה וחזיון שרואה ומשגיח על צרכי בית הכנסת וכדאמרינן בעלמא יעקב אבינו חזנא דמתא הוא וכן ג"כ שליח צבור הנקרא בקצת מקומות חזן מהאי טעמא הוא וכדתנן בפ"ק דשבת באמת אמרו החזן רואה מהיכן התינוקת קורין וכמו שכתבתי שם סימן ג'. וכן מצאתי שפירש ג"כ ר"ש לוריא ז"ל. ועיין עוד שם במה שפירש בכפולה אחת לשנים ושתים לארבע:
נפרמו: עיין במשנה ה' פ"ק דסוטה:
מגלה את לבו: שאינו מכהו על כסותו שנאמר והכהו ולא לכסותו הרמב"ם ז"ל פ' ט"ז מהלכות סנהדרין ומנאתיה בספרי פ' תצא מתוס' יום טוב. ואני ג"כ מצאתי בילקוט שם פרשה כי תצא ארבעים יכנו ולא על הקרקע יכנו ולא על כסותו ע"כ:
כפולה אחת לשנים: ובגמרא כפולה אחת לשתים אמר רב חסדא א"ר יוחנן מנין לרצועה שהיא מוכפלת שנאמר והפילו ע"כ הדפוס שבגמרא ונראה דדריש והפילו והכפילו. וכן כתב בתוי"ט ג"כ שמצא בשם ירושלמי אל תקרי והפילו אלא והכפילו ע"כ אכן בירושלמי שלפני אין תלמוד. ורש"ל ז"ל הגיה בגמרא שחסרי לשון עוד ושכך צ"ל והא מיבעי ליה לגופיה אם כן ליכתוב קרא יטהו מאי והפילו ש"מ תרתי ע"כ. וכן תמצאנו כתו' בילקוט בדפוס ג"כ:
ושתי רצועות עולות ויורדות בה: כשהוא מגביה ידו ומוריד עולות ויורדות בה. ומצאתי כתוב זהו סוד שאנו לוקין ברצועות שור וחמור שור לכפר על מל"ת שנתחמם בעשייתם כי השור אפילו בתקופת טבת הוא חם. וחמור לכפר על עצלות קיום מ"ע וכן החמור אפילו בתקופת תמוז קרירא ליה ע"כ. והוא מן החכם הרר"י גלנטי ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
כופת: קושר:
שתי ידיו על העמוד: העמוד נעוץ בארץ, וגבוה עד תחת לבו, כדי שיהיה יכול לכפפו להאדם הנלקה, ממעל לעמוד, גם שיהיה יכול להלקותו גם לפניו. והנלקה עומד והוא כפוף ממעל לאותו העמוד, וב' ידיו קשורין לארכן עד אצילי ידיו על אורך צדדי העמוד:
הילך והילך: כל יד לצד א':
וחזן הכנסת: שמש הקהל:
אוחז בבגדיו: בבית הצואר:
ואם נפרמו נפרמו: ר"ל שנקרע התפירה [ועי' סוטה פ"א מ"ה]:
עד שהוא מגלה את לבו: ששם יכוהו שליש. וע"י קריעת בית הצואר עד שמתגלה לבו, יכול להפשיט בגדיו גם מב' כתפיו, שאין מכהו רק במערומיו:
והאבן נתון מאחריו: של הנלקה. ולאו דוקא מאחוריו, אלא מצדדי אחוריו כדי שיוכל להכותו על כתפיו. רק נקט מאחוריו, דראוי לקרב האבן טפי לאחוריו כדי למעט יסוריו, שיחרד כשיראה בשיניף הרצועה, והרי אפילו בחייב מיתה כתיב ואהבת לרעך כמוך [כסנהדרין דמ"ה א']:
חזן הכנסת עומד עליו: כדי שתבוא ההכאה מלמעלה בכח:
ושנים לארבעה: ר"ל ב' רצועות היו, שכל אחת כפולה לב', ויהוה עי"ז ד' קצוות בין כולם [כך פי' רש"י. ולולא מסתפינא היה נ"ל דמדנקט והרצועה בידו לשון יחיד, וכ"כ בסיפא נקט עולות ויורדות בה, הכל לשון יחיד, ש"מ דרק רצועה אחת היה ברישא ובסיפא והיא היתה כפולה לב', וחוזר וכופלה שיהיה עי"ז כעין ארבע]:
ושני רצועות: של חמור:
עולות ויורדות בה: נ"ל דלאו ב' רצועות של חמור ממש היו, רק רצועה א', דכשכופלה יהיו כעין ב' רצועות. דוגמת ארבע רצועות דרישא, דלרש"י הנ"ל סי' פ"ד רק ב' רצועות כפולות היו. וכן מוכח קצת מלקמן דקאמר ידה טפח, לשון יחיד, דעל אותה רצועה של חמור קאי דקצת ממנה היה משתמש לבית יד, ובה אגודים ב' הרצועות של עגל. והאי עולות ויורדת בה דקאמר, הכי פירושה, שהיה בב' הרצועות של עגל במקום שנכפלו באמצע ב' נקבים בכל א', ומניח רצועה א' על חבירתה ומכוון ב' הנקבים שברצועה זו נגד ב' הנקבים שברצועה האחרת, ובהנקבים הנ"ל תוחב ב קצוות של רצועת החמור תחלה ממטה למעלה, וחוזר ותוחב אותן ב' הקצוות דרך ב' הנקבים שבצד התחיבה הראשונה, לצד מטה, דהיינו לצד הבית יד, וחוזר ועונבן למטה עם הקצת שהניח מהרצועה כפילה שהכניס בהנקבים בתחלה [והיינו דקאמר בש"ס אביקתא אית בה וכו', ר"ל דאביי רצה לדייק ממתניתין מדקתני ומגעת על פי כריסו, ש"מ כל חד וחד לפום גביה עבדינן ליה, ר"ל כל א' וא' כשילקוהו לפי רוחב גבו עבדינן ליה רצועה ארוכה או קצרה. ועל זה מקשי רבא א"כ נפישי להו רצועות טובא לב"ד, וכי אפשר להם לב"ד שיהיו כל כך רצועות מוכנין לפניהן, כפי רוחב גבות בגי אדם הרבים. ועל זה משני אבקתא אית ביה, ר"ל עניבה יש שם, דהיינו שרצועת החמור שהכניס דרך הנקבים שברצועות העגל. עונבן אחר שהכניסן בהנקבים למטה, וכשהיה הגב של הנלקה רחב, קטר ליה, ר"ל תוכף ודוחק העניבה סמוך לרצועת העגל כדי שתהיה הרצועה להלקות ארוכה, וכשהיה גב הנלקה קצר, מרפה לה להעניבה רחוק מהרצועות של עגל. כדי שיתארך עי"ז הבית יד. וברוך ה' שהאיר עיני בדבר שלא פירשו לנו רבותינו]. אמנם להכי הלקוהו ברצועה של עגל וחמור, על שם הכתוב ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. רק לקחו עגל תחת שור, דשל עגל רך ונכפף יפה סביב גבו. והרי גם שור בן יומו נקרא שור [כב"ק דס"ה ב']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת