משנה מדות ג ד

אחד אבני הכבש ואחד אבני המזבח מבקעת בית כרם.

וחופרין למטה מהבתולה, ומביאים משם אבנים שלמות, שלא הונף עליהם ברזל, שהברזל פוסל בנגיעה.

ובפגימה לכל דבר.

נפגמה אחת מהן, היא פסולה וכלן כשרות.

ומלבנים אותן פעמים בשנה, אחת בפסח ואחת בחג.

וההיכל, פעם אחת בפסח.

רבי אומר, כל ערב שבת מלבנים אותן במפה מפני הדמים.

לא היו סדין אותן בכפיס של ברזל, שמא יגע ויפסול, שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם, והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, אינו בדין שיונף המקצר על המאריך.

מבקעת בית כרם - היו מביאים אותן:

מן הבתו, לה - קרקע שלא חפרו שם מעולם:

והפגימה - פוסלת באבנים, בכל דבר. ואפילו לא נפגמו בברזל:

ומלבנים אותן - בסיד, פעמים בשנה:

רבי אומר כו' - לא פליג אתנא קמא, אלא מוסיף לומר דבכל ערב שבת היו מקנחים אותן במפה מפני הדמים:

, לא היו סדין אותו בכפים - אמלתיה דתנא קמא מהדר, כשהיו מלבנים אותן בסיד פעמים בשנה, לא היו סדין אותן בכפות של בנאים שרגילים לסוד בו:

.אין פירוש למשנה זו