משנה כתובות ג ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ג · משנה ד | >>

[עריכה]

המפתה נותן שלשה דברים, והאונס ארבעה.

המפתה נותן בושת ופגם וקנס.

מוסיף עליו אונס, שנותן את הצער.

מה בין אונס למפתה? האונס נותן את הצער, והמפתה אינו נותן את הצער.

האונס נותן מיד, והמפתה לכשיוציא.

האונס שותה בעציצו, והמפתה אם רצה להוציא, מוציא.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמְּפַתֶּה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים,

וְהָאוֹנֵס אַרְבָּעָה.

הַמְּפַתֶּה נוֹתֵן בֹּשֶׁת וּפְגָם וּקְנָס;

מוֹסִיף עָלָיו אוֹנֵס, שֶׁנּוֹתֵן אֶת הַצַּעַר.

מַה בֵּין אוֹנֵס לִמְפַתֶּה?

הָאוֹנֵס נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר,

וְהַמְּפַתֶּה אֵינוֹ נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר;

הָאוֹנֵס נוֹתֵן מִיָּד,

וְהַמְּפַתֶּה לִכְשֶׁיּוֹצִיא;

הָאוֹנֵס שׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ,

וְהַמְּפַתֶּה – אִם רָצָה לְהוֹצִיא, מוֹצִיא:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

המפתה - נותן שלשה דברים,

והאונס - ארבעה.

המפתה נותן - בושת, ופגם, וקנס,

מוסיף עליו האונס - שהוא נותן את הצער.

ומה בין האונס למפתה?

שהאונס - נותן את הצער,

והמפתה - אינו נותן את הצער.

האונס - נותן מיד,

והמפתה - לכשיוציא.

האונס - שותה בעציצו,

והמפתה - אם רצה להוציא, יוציא.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אונס נותן את הצער - פירשו בתלמוד ואמרו אינו דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון.

ומן העיקר אצלם מפותה אין לה צער, וכמו כן לשון התורה זכר באנוסה עינוי, ולא זכרו במפותה.

ומפתה לכשיוציא - רוצה לומר לכשלא יכנוס, אבל אם רצתה היא ורצה אביה וכנס נותן בושת ופגם בלבד, ולא יתן קנס:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

האונס נותן את הצער - שאינו דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון, והמפותה אין לה צער, ^יד שהרי נאמר עינוי בתורה אצל אונס ולא נאמר עינוי אצל מפותה:

האונס נותן מיד - לאביה אף על פי שכונסה:

לכשיוציא - ^טו כלומר לכשלא יכנוס. שאם יכנוס אינו נותן קנס, כדכתיב (שמות כב) מהר ימהרנה ואם מאן ימאן כסף ישקול. אבל גבי אונס כתיב (דברים כב) ונתן חמשים כסף ולו תהיה לאשה:

שותה בעציצו - בכלי מאוס שבחר בו, כלומר על כרחו ישאנה ^טז:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

נותן בושת ופגם. לקמן במתניתין ז' מפרש לה וע"ש בפירוש הר"ב ומ"ש שם:

האונס נותן את הצער. כתב הר"ב שאינו דומה נבעלת כו' והמפותה אין לה צער שהרי נאמר עינוי בתורה וכו' ה"ק שאינו דומה וכו' שהמפותה אין לה צער והכי איתא בגמרא דבברייתא תניא אין דומה וכו' ומפרש עלה בגמרא לפי שפקחות שבהן אומרות מפותה אין לה צער והא קא חזינן דאית לה אמר אביי אמרה לי אם כמיא חמימי וכו'. ומ"ש שהרי נאמר כו' כלומר ואיבעית אימא קרא וז"ל הרמב"ם בפירושו פירשו בגמרא ואמרו אינו דומה כו' וכמו כן לשון התורה כו'. ובחיבורו פ"ב מה' נערה שהנבעלת ברצונה כו' וכן הוא אומר כו':

לכשיוציא. כתב הר"ב כלומר לכשלא יכנוס דהא לאו אשתו היא ולא שייך למימר לכשיוציא. ומ"ש שאם יכנוס אינו נותן קנס. דאילו בושת ופגם נותן מיד כדתניא בגמרא:

שותה בעציצו. פירש הר"ב בעל כרחו ישאנה כדכתיב (דברים כ"ב) לא יוכל לשלחה. רש"י:

בעציצו. לשון הר"ב בכלי מאוס. וכ"כ הרמב"ם עציץ הוא כלי חרס קדירה שמשתמשין בה בדברים המלוכלכים. ע"כ. ובכמה מקומות אמרינן עציץ נקוב או שאינו נקוב ולא מצאנוהו לענין דמאוס. ורש"י והר"ן לא כתבו מאוס. אבל נמצא בתרגום דאסתר ריש סימן ה' בברתיה דהמן כשהיתה אצל הגי דכל יומא ויומא הות מקלקלא ברעי עצוצא ויתכן דגרף של רעי יקרא בארמית עציצא על שם ריעי עצוצא:

והמפתה אם רצה להוציא מוציא. ובגמרא מכדי מגמר גמרי מפתה ואונס מהדדי [לשקלים ולחמשים כדלעיל] להא מלתא נמי לגמרו מהדדי ומשני אמר קרא מהור ימהרנה לו לאשה לו מדעתו אבל באונס אע"ג דכתיב נמי גביה ולו תהיה לאשה ליכא למדרש מדעתו והא דכתיב לא יוכל לשלחה היינו היכא דכבר נשאה דאין סברא שיהיה מדעתו כיון שאם נשאה לא יוכל לשלחה. תוספות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יד) (על הברטנורא) הכי קאמר, שאינו דומה כו' שהמפותה אין לה צער. והכי איתא בגמרא, אין דומה כו' לפי שפקחות שבהן אומרות מפותה אין לה צער:

(טו) (על הברטנורא) דאילו בושת ופגם נותן מיד. גמרא:

(טז) (על הברטנורא) כדכתיב לא יוכל לשלחה. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

המפתה וכו': ר"פ נערה:

נותן ג' דברים. והאונס ד': נ"ל דמניינא דמפתה למעוטי שאם כנסה אינם די עם הכתובה שהרי הדין הוא שאם רצו וכנסה אינו משלם קנס אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות ומניינא דאונס למעוטי שאינם חמשה עם הכתובה אם כנסה שהרי האנוסה אליבא דרבנן דהלכתא כותייהו לגבי ר' יוסי ב"ר יהודה אין לה כתובה מן האונס שלא תקנו חכמים כתובה לאשה אלא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אבל זה האונס אינו יכול להוציאה ואפי' אם נתאלמנה א רצתה היא להתגרש ממנו אין לה כלום. עוד נלע"ד דמניינא דאונס לומר לעולם הם ד' אבל מניינא דמפתה אפשר שלא יהיו רק שנים דהיינו בושת ופגם והיינו ששנה סמוך לו מה בין האונס למפתה האונס נותן מיד כל הד' והמפתה לכשלא יכניס יתן השלשה אבל אם כנס אינו נותן אלא בושת ופגם וכמו שאכתוב בסמוך בס"ד ובזה ידוקדק לשון המשנה דקתני גבי מפתה נותן בושת ופגם וקנס דבדין הוא דה"ל למיתני קנס בושת ופגם קנס ברישא דהא קנס כוא העיקר אלא משום דבושת ופגם לעולם הם משתלמין אפי' אם כנסה להכי עשה אותם עיקר ותנינהו ברישא. ופתח תנא במפתה ברישא אע"ג שמנין שלו לאו דוקא כדאמרן משום שג"כ הוא כתוב בתורה תחלה בפ' משפטים ועוד דקתני מלמטה למעלה זה שלשה וזה ד':

שהאונס נותן את הצער: תוס' פ' הכונס (בבא קמא דף נ"ט.) ובגמ' אבוה דשמואל פירש דהיינו צער חבטה ואפי' חִבְטַה ע"ג שיראין דאינו דומה נבעלת ברצון לנבעלת באונס ומתני' דלא כר"ש בן יהודה דאמר אונס אינו משלם את הצער מפני שסופה להצטער תחת בעלה ורב נחמן אמר רבה בר אבוה צער של פיסוק הרגלים וכן היא אומר ותפשקי את רגליך לכל עובר אבל בתולה מפותה אין לה צער כי אם דבר מועט כמיא חמימי על רישיה דקרחא או כי ריבדא דכוסילתא או כלחם הקשה שגורר את החיך. ונלע"ד דבזה מדוקדק לשון המשנה דקתני והמפתה אינו נותן את הצער דמשמע שעכ"פ יש לה ג"כ קצת צער ואעפ"כ הוא פטור ממנו. ואיתה למילתיה דר"ש בן יהודה בפ' הכונס (בבא קמא דף נ"ט) ומסיים אביי מינה דס"ל לר"ש בן יהודה כחש גופנא גבי נזקי ממון כדאיתא התם. וביד פ"א דהלכו' נערה בתולה סי' ג' ור"פ שני וסי' ז': ובטור א"ה סי' קע"ז. וכתוב במהר"י קולין ז"ל סוף שרש קכ"ט וז"ל והמפתה אם רצה להוציא יוציא לא מצינו חילוק בין מפתה למפתה לומר דהיכא שהוא משלם קנס לא יכנוס די לו בכפייה זו והיכא שאינה בת קנס שנכוף איתו לכנוס מאחר שאין עליו עונש אחר ופשיטא דאין סברא כלל לומר כן ועוד דלא לישתמיט בדברי התלמוד והפוסקים דלימא בחד דוכתא דיש לחלק בין מפתה למפתה אם איתא דהכי היא ע"כ: