משנה כלים כה ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כה · משנה ג | >>
מדות יין ושמן, וזומא ליסטרא, ומסננת של חרדל, ומשמרת של יין, יש להן אחוריים ותוך, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, אין להם.
רבי שמעון אומר, יש להם; נטמאו מאחוריהן, מה שבתוכן טהור, וצריך להטביל.
משנה מנוקדת
מִדּוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן,
- וְזוֹמָא לִסְטְרָא,
- וּמְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל,
- וּמְשַׁמֶּרֶת שֶׁל יַיִן,
- יֵשׁ לָהֶן אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אֵין לָהֶם.
- יֵשׁ לָהֶן אֲחוֹרַיִם וָתוֹךְ,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- יֵשׁ לָהֶם;
- נִטְמְאוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶן,
- מַה שֶּׁבְּתוֹכָן טָהוֹר;
- וְצָרִיךְ לְהַטְבִּיל:
נוסח הרמב"ם
מדות יין ושמן, וזומי לסטרה,
- ומסננת של חרדל, ומשמרת של יין -
- יש להן אחוריים ותוך - דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר: אין להן.
- רבי שמעון אומר: יש להן,
- נטמאו מאחוריהן - מה שבתוכן טהור, וצריך להטביל.
פירוש הרמב"ם
זומא ליסטרא - כלי ברזל בקצה האחד, והקצה השני שפוד בעל שלושה טפחים.
ורבי שמעון דומה למכריע, וזה שהוא יאמר שאלו הכלים כאשר נטמאו אחוריהם במשקין הנה הדבר אשר יהיה בתוכו טהור, אבל הכלי כולו יצטרך טבילה כאילו נטמא כולו. הנה לעניין שנטמא הכלי בעצמו אמר אין להם אחוריים כרבי יהודה, ולזה יטבילו את הכלי לפי שכאשר נטמאו אחוריהן נטמאו כולן, ולעניין טומאה מה שבתוכם ישים להם דין אחוריים וכאשר נטמאו אחוריהם לא נטמא מה שבתוכם.
והלכה כרבי יהודה:
פירוש רבינו שמשון
זומניסטרא. היינו זומא ליסטרא דתנן לעיל פי"ג [מ"ב] שראשו אחד כף וראשו אחד מזלג בכף מעלין בו מרק ובמזלג מעלין בו בשר מן היורה:
רבי יהודה אומר אין להם. טעמא דר' יהודה משום דכל הני יש מאחוריהם חקק בית מושב כעין שעושים לכלי כסף ופעמים שכופהו על פיו ומשתמש לצד אחר וחשוב אחוריו ולא גרע מתוכו להיות בטל אגביה:
מה שבתוכן טהור. דלא נטמא תוכו:
וצריך להטביל. מטביל כולו משום אחוריו דטמאין:
תניא בתוספתא [ב"ב פ"ג] זומא ליסטרון שנפלו משקין על תוכה טמאה כולה נפלו על אחוריה אינו טמא אלא אחוריה תוכה והמזלג והיד טהורין נפלו ע"ג המזלג חולקים את היד המשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור נפלו על גבי היד מנגבה והיא טהורה קופה שנפלו משקין לתוכה כולה טמאה נפלו על אחוריה אחוריה טמאין תוכה והאזן טהורין נפלו על גבי האזן מנגבה והיא טהורה אלא שנהגו הכהנים שלא יהו מקיימים את הגפיים טמאים מפני התקלה. פי' גפיים אזני הכלי כדפרישית לעיל בפ"ח ובפרק י"ז. מפני התקלה. דאזן טמא אע"ג דכלי טהור ולא בעי טבילה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
זומא ליסטרא - כלי שראשו אחד כף ג וראשו האחר מזלג בכף מעלין בו מרק מן הקדרה ובמזלג מעלין בו בשר:
ר' יהודה אומר אין להם - אחוריים ותוך. טעמא דר' יהודה, משום דכל הני כלים יש מאחוריהן חקק בית מושב כעין שעושים לכלי כסף, ופעמים שכופהו על פיו ומשתמש בחקק שבאחוריו:
ר' שמעון אומר יש להם - לענין מה שבתוך הכלי יש להן דין אחוריים ותוך, שאם נטמאו אחוריו לא נטמא מה שבתוך הכלי. אבל לענין הכלי עצמו אין חלוק דין אחוריו מדין תוכו, שאם נטמאו אחוריו צריך להטביל את כולו כאילו נטמא תוכו. והלכה כרבי יהודה ד:
פירוש תוספות יום טוב
[*וזומא ליסטרא. פירש הר"ב כלי שראשו אחד כף וכו'. ולכף יש תוך ואחורים. וז"ל התוספתא שהביאה הר"ש זומא ליסטרין שנפלו משקין על תוכה טמאה כולה נפל על אחורים אינו טמא אלא אחורים תוכה והמזלג והיד טהורין נפלו על גבי המזלג חולקים את היד המשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור. נפלו על גבי היד מנגבה והיא טהורה ע"כ. וכדתנן במ"ו ידות הכלים המקבלים כו' מנגבן כו' וצריכין לחלק בין הך דהכא למרדע דמתניתין דלעיל. דהתם אין דין ניגוב וצ"ל דיש שיעור יד לכל אחד כדתנן משבעה כו'. וכמו ששנינו גם כן במשנה ז וח פכ"ט. הלכך מחשבין לאידך שבין אלו שני השעורים לאחורים ולא ליד. אבל זה צ"ע למה לא יהיה דין השבעה עצמה והד' עצמה כדין היד שיהא מנגבה כשנפלו עליה משקים טמאים. ועוד צ"ע שיהיה מותרות הידות חשובות מהידות עצמן שהרי יהיו נחשבין כאחורים החמורים מן הידות. לכך נראה לי דטעמא אחרינא איכא דכל שבעה לחרחור וארבעה לדרבן נחשבין לחרחור ולדרבן כעצמותן ולפי שאין צריכין ליד לפיכך מה שבין השבעה להארבעה נחשב כאחורים]:
[*רבי שמעון אומר כו'. כתב הר"ב והלכה כרבי יהודה. וכן כתב הרמב"ם. וממילא דמאי דקאמר ר"ש וצריך להטביל. כהלכה הוא. ועיין בסוף מתניתין ה]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ג) (על הברטנורא) ולכף יש תוך ואחורים. ועתוי"ט:
(ד) (על הברטנורא) וממילא דמאי דקאמר ר"ש וצריך להטביל כהלכה היא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
זומא ליסטרא: אית דגרסי זומא ניסטרא והיא היא. נ"א וזומייסטרא: והרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה זומי ליסטרא. והיינו זומא ליסטרא דאסבריה רב סחורה לרבא כדכתבינן לעיל בפי"ג סי' ב':
ר' יהודה אומר אין להם: פי' הרא"ש ז"ל דטעמא דר' יהודה משום דתשמיש אלו הכלים בלח ועיקר תשמישן במשקים ונדבקין באחורי הכלים ומשום הכי לא פליג להו בין אחוריים לתוך:
ר' שמעון אומר יש להם נטמאו מאחוריהן וכו': פי' שאם נטמאו מאחוריהם מה שבתוכן וכו' וכדפי' ר"ע ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
מדות יין ושמן: נ"ל דמיירי הכא בכלי א' שיש בב' קצוותיו ב' ב"ק א' ליין וא' לשמן למדדם. ולהרא"ש נקט יין ושמן דווקא לאשמעינן דדוקא במדת הלח אמרינן דאותו שרגיל למוד בו הוא מחשב עיקר והוא התוך ואותו שאינו רגיל למוד בו הוא הטפל. ומחשב אחוריים נהעיקר. דשניהן מחשבו ככלי א'. משום דשניהן מתלחלחים כשימדדום בצד הא'. אבל מדת היבש אע"ג שא' עיקר וא' טפל. אפ"ה שניהן כעיקר זה כנגד זה. ובנטמא אחד מהן במשקין לא נטמא חבירו. מדא"צ זה לזה כלל:
[ועמ"ש בס"ד בזה לעיל פ"ח סי' מ"ו]:
וזומא ליסטרא: הוא כלי שקצהו א' הוא כף לבחוש בו הקדירה ולטעום הרוטב. וקצה השני עשוי כמזלג להפך הבשר בקדירה:
ומשמרת של יין: ובהנך ב' כלים יש בתחתיתן מאחורי הכלי כעין ב"ק קטן במקום מושב שלהן וכעין שיש לגביעי כסף שלנו. ועושים כך בב' כלים אלו. מפני שהם כלים לסנן המשקין. וכדי שיהא נקל יותר שיזוב המשקה המסונן מתחת שולי הכלי משא"כ כשלא יהיה ריוח תחת שולי כלי הסינון אלא יהיה לו שולים שוים. הרי כשיעמוד כלי הסינון על שוליו השוין להדיא. יסתמו נקבי הסינון שבשולים. מיהו לפעמים יהפך האדם המסנן ב"ק שתחת השולים כלפי מעלה ומסנן ומשמר מתוך ב"ק הקטן שיזוב בדרך חלול ב"ק הגדול:
יש להן אחוריים ותוך: בהנך גם ר"מ מודה. דב' ב"ק שבכל א' מכלים הללו לא דמי לז' וד' שבחרחר ודרבן. דדוקא בז' לחרחר וד' לדרבן אר"מ לעיל דבנגעו משקין בטפל נטמא גם העיקר. משום דא"א כלל להשתמש בהחרחר ודרבן שהן העיקר. אם לא יהיו מחובר להן הז' והד' שהן הטפל. להכי כל שמחובר הטפל לעיקר. גם הטפל נחשב כעיקר. אבל הכא אין תשמיש ב"ק א' שבכלי צריך לתשמיש הב"ק האחר שבקצהו השני. לפיכך כל אחד ככלי לבד דמי. ולא דמי ג"כ לחרחור ודרבן אהדדי דס"ל בהו ר"מ דבנטמא אחד לא נטמא חבירו. דהתם רגיל להשתמש בא' כמו בחבירו. להכי אינן תלויין כלל זה בזה. אבל הכא מדרגיל להשתמש בצד א' טפי מחבירו. וכגון מדה שמיוחדת למוד בצד א' יין ובצד א' שמן. אותו קצה שרגיל למוד בה הוא העיקר וכ"כ זומאליסטרן. הכף שבו הוא העיקר. דרק לעתים רחוקים צריך להפך הבשר שלא תקדיח החתיכה. וכ"כ מסננת ומשמרת. הב"ק שבו רגיל לסנן הוא הגדול. לכן הוא מחשב העיקר. והוא נקרא תוך. ואותו שאינו רגיל להשתמש בו הוא הטפל ונקרא אחוריים:
רבי יהודה אומר אין להם: נ"ל דס"ל לר"י דדוקא בז' לחרחר וד' לדרבן שאין משתמש בהז' והד' רק שמסייעים להתשמיש של החרחר והדרבן. להכי המסייע הו"ל כאחוריים. והחרחר והדרבן עצמן מדמיוחדים לגוף התשמיש הו"ל כהתוך. וכ"כ חרחר ודרבן זה כנגד זה. מדאין תשמישו של זה שוה לשל זה. זה לשדד הקרקע וזה לזרז הפרה בהלוכה. להכי כ"א חשוב לעצמו. ובנטמא אחד במשקה לא נטמא חבירו. אבל הנך כלי דמשנתינו. תשמיש שוה יש לב' הקצוות. דב' המדות שניהן למדידה. וזומליסטרן שניהן לקדירה וכ"ש מסננת ומשמרת. דהרי מסנן ומשמר בזו הצד כבהצד האחר. להכי כולו כגוף א' דמי דבנטמא אחד נטמא חבירו. מדאינו לא מסייע לתשמיש האחר כז' וד' שבמרדע שנחשיבו עי"ז כאחוריים. וגם אינו מיוחד למין תשמיש אחר כחרחר ודרבן אהדדי שנחשיבו עי"ז כגוף אחר:
רבי שמעון אומר יש להם: נ"ל דמדלא כלל ר"ש בהדי ר"מ. וגם מדשני ר"ש בלישניה. דהרי רבי מאיר קאמר יש להם אחוריים ותוך. ור"ש נקט סתם יש להם. שמע מינה דלא ראי זה כראי זה ושלש מחלוקות בדבר דלר"מ אותו צד שרגיל להשתמש בו הוא העיקר והתוך והצד השני הוא הטפל ומחשב אחוריים. ולר"י שניהן אינן שייכין זל"ז [כפי' בתרא הנ"ל] או שניהן כגוף א' וכפי' קמא הנ"ל ולר"ש דעת שלישית. דיש להם אחוריים ותוך. אבל רק לענין שיתטמא מה שבתוכו. דבנטמא אחוריים שבהן. טהור מה שבתוכן. אבל כלי עצמו כולו צריך טבילה אפי' כשנגעו המשקין רק בהאחוריים. והיינו משום דס"ל דסגי בהך הכירא שטומאת משקין מדרבנן. מדאמרינן דמה שבתוכה טהור. ולר"מ בנטמא הטפל. א"צ לטבול העיקר ולר"י גם מה שבתוכה טמא:
וצריך להטביל: ר"ל דסד"א. כיון שאינו מטמא מה שבתוכה. ולפיכך לא יהיה צריך להטביל הכלי דלמאי ניחוש לה. קמ"ל [ונסתלק בזה קושית הראב"ד [פכ"ח דכלים] וערמל"מ שם ה"ג]. אבל בכל כלי שנטמא אחוריו שלא נטמא תוכו. ס"ל לר"ש דא"צ לטבול כולו. ואפשר לי עוד דקמ"ל ר"ש במאי דקאמר וצריך להטביל כולו. מדסד"א דהו"ל הכא כידות כלים שעתיד לקצצן. שא"צ טבילה מדמשתמש צד האחר לתשמיש אחר. לפיכך כל העומד לקצוץ כקצוץ ועומד דמי קמ"ל [ועי' מקואות פ"י מ"ה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת