משנה כלים יט ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יט · משנה ח | >>
התורמל שנפחת כיס שבתוכו, טמא, ואינו חיבור לו.
החמת שביצים שלה מקבלות עמה, ונפחתו, טהורות, שאינם מקבלות כדרכן.
משנה מנוקדת
הַתּוּרְמָל שֶׁנִּפְחַת כִּיס שֶׁבְּתוֹכוֹ,
- טָמֵא,
- וְאֵינוֹ חִבּוּר לוֹ.
- טָמֵא,
- הַחֵמֶת שֶׁבֵּיצִים שֶׁלָּהּ מְקַבְּלוֹת עִמָּהּ,
- וְנִפְחֲתוּ,
- טְהוֹרוֹת,
- שֶׁאֵינָם מְקַבְּלוֹת כְּדַרְכָּן:
- וְנִפְחֲתוּ,
נוסח הרמב"ם
התורמל -
- שנפחת הכיס שבתוכו - טמא, ואינו חיבור לו.
- החמת, שהביצים שלה מקבלות עימה,
- ונפחתו - טהורות, שאינן מקבלות כדרכן.
פירוש הרמב"ם
תורמל - הוא מעור, ובתוכו כיס מעור גם כן.
והחמת - הוא הנוד. וכאשר יפשיטו הכבש או העז, ישארו מקומות הביצים ממנו כמו שני נודים קטנים, וכאשר נקרעו אלו הנודים הנה היא טהורה, לפי שאי אפשר שתקבל כמו שהיה דרכה לקבל, רוצה לומר מצד פיה אשר תמשך לתוך הנוד:
פירוש רבינו שמשון
תורמל. ילקוט כיס בתורמל כמגורות בתיבה:
שהביצים שלה מקבלות. עורות אילים ושעירים שלימים ועושים מהם חמת וביצים שלהם מקבלים ואם נפחתו טהורים דבטל קיבול שלהם:
תני"א בתוספ' [ב"מ פ"י]. חמת שנפחתה ה"ז טמאה מפני שתחלתה משמשת ישיבה ושכיבה דברי ר' מאיר וחכמים מטהרין שבטל העיקר בטל הטפלה ומודים חכמים לרבי מאיר בכר וכסת שקרעו אף על פי שמקבלים מה שבתוכן שהן טמאים ואין צריך לומר בכרים של אריג ובשק שהם טמאים משום אריג. פי' חמת עיקרה לתשמיש סדין משמשת ישיבה ושכיבה כדאמר בהגדת איכה עשה לך כלי גולה (יחזקאל יב) חמת ושטיח וקערה (נדרים דף מא.) חמת מלאה מים ויושב עליה ונותנה תחת מראשותיו. שק וכיוצא בו טמא משום אריג כדאמרינן (שבת דף סד.) מה שק טוי וארוג:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
התורמל - כיס גדול של עור שהרועה נותן חפציו לתוכו, ובתוך התורמל יש כיסין קטנים כמו המגורות בתיבה:
החמת - נאד של עור:
שהביצים שלה מקבלות עמה - כשמפשיטין עורות האילים והתישים הזכרים נשאר העור שבמקום הביצים כמין כיס קטן יא, ואם נפחתו טהורות, דבטל בית קיבול שלהן:
פירוש תוספות יום טוב
התורמל. פי' הר"ב כיס גדול של עור שהרועה כו'. ועיין מ"ש [הר"ב] במ"ד פט"ז:
שבצים שלה מקבלות עמה. כתב הר"ב כשמפשיטין עורות האילים והתישים הזכרים נשאר העור שבמקום הבצים כמין כיס קטן. ולשון הרמב"ם כמו שני נודיים קטנים:
טהורות שאינם מקבלות כדרכן. לשון הרמב"ם כאשר נקרעו אלו הנודים הנה היא טהורה לפי שאי אפשר שתקבל כמו שהיה דרכה לקבל. ר"ל מצד פיה אשר תמשך בתוך הנוד ע"כ. אבל בנא"י הנה הם טהורות לפי שא"א שיקבלו כמו שהיה דרכם לקבל ר"ל מצדדי פיותיהן אשר הם בתוך הנוד. ובחיבורו פ"ז מה"כ [הלכה ח] העתיק המשנה כלשונה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יא) (על הברטנורא) לשון הר"מ, כמו שני נודים קטנים:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
התורמיל שנפחת הכיס שבתוכו טמא: כך צ"ל וקאי נפחת אכיס שבתוכו וכן הוא ברמב"ם פ"ז דהלכות כלים סי' ז' ח':
טהורות: קאי אחמת אע"פ שהלשון דחוק וכן משמע מתוך פי' הרמב"ם ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
התורמל: תורמל הוא כיס של עור שלהרועה. ותפורין בדפנותיו שבפנים כמה חתיכות של עור. כדי שיהיה תוך חללו כמה כיסין קטנים להניח שם חפצים נפרדים שצריך להן כל היום בשבתו בשדה. ונקרע ונפחת הכיס הגדול שבהן:
שנפחתה כיס שבתוכו טמא: אם טמא היה הכיס הגדול. נשארו השתא הכיסין הקטנים בטומאת הכיס הגדול כבתחלה. וגם להבא. עכ"פ הכיסים הקטנים מק"ט כמו במגורות לעיל:
ואינו חבור לו: הכל כלעיל במגורות. וקמ"ל תורמל. דלא מיבעיא מגורות שיש לכל א' דפנות וחלול בפ"ע. אלא שמחוברים יחד. אלא אפי' תורמל שהכיס הקטן. אינו רק חתיכה א' מעור שתפורה מג' שפתותיו על דופן הגדול. נמצא שדפנות הגדול הם ג"כ דופן להקטן הפנימי. אפ"ה מה שא"צ מדופן הגדול להכיס הפנימי הקטן. אינו חיבור להקטן:
החמת: שלוייכע בל"א והוא נוד מעור לשום בתוכו מים ושאר משקין:
שבצים שלה מקבלות עמה: דהמפשיט עור בהמה לצורך נוד. אינו חותך העור כלל לארכו. כמו שמפשיטין בזמנינו. אלא מפשיטה סביב בעגול. ומתחיל באחורי הבהמה ומפשיט סביב בעגול עד הצואר [כחולין פ"ט מ"ג] והיינו כדי למעט תפירות כל מה דאפשר בהנוד ונמצא שב' הכיסין שביצי הזכר היו תלויין בהם בחיי הבהמה. גם הם נשארו בהעור שהפשיט. ופה ב"ק של ב' הכיסין פתוח לפנים להנוד. וכשממלאין הנוד נתמלאו גם הן מהמשקין שבנוד:
ונפחתו: שאותן ב' כיסין נטלו שולים שלהן:
טהורות: ר"ל אף על גב דאף שנפחתו שולים שלהן. אפילו הכי כשירצה שיקבלו גם הם יכול להפנות שולי הכיסין כלפי מעלה. כזה* אפ"ה קבלה שלהן זו לא היה מתחלה כך והשתא פנים חדשות בא לכאן. ואמק"ט עד שיעשה בה מעשה. ע"ד שישתמש בהן באופן זה. מיהו ב"ק החמת הגדול. נשאר בטומאתו. וכמגורות תיבה לעיל. אבל נ"ל דלהכי הפסיק התנא בדיני תורמל וחמת בין דיני תיבה שבמשנה ז' לדיני תיבה שבמשנה ט'. ה"ט משום דדיני מגורות תיבה וכיסי תורמל וכיסי חמת. כולן דינן שוה ושייכי אהדדי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת