משנה כלים יח ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יח · משנה ז | >>
כרע שהיתה טמאה מדרס וחיברה למטה, [כולה] טמאה מדרס.
פירשה, היא טמאה מדרס, והמטה מגע מדרס.
היתה טמאה טומאת שבעה וחיברה למטה, כולה טמאה טומאת שבעהיא.
פירשה, היא טמאה טומאת שבעה, והמטה טמאה טומאת ערב.
היתה טמאה טומאת ערב וחיברה למיטה, כולה טמאה טומאת ערב.
פירשה, היא טמאה טומאת ערב והמטה טהורה.
וכן השן של מעדר.
משנה מנוקדת
כֶּרַע שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס
- וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה,
- כֻּלָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס.
- פֵּרְשָׁה,
- הִיא טְמֵאָה מִדְרָס,
- וְהַמִּטָּה מַגַּע מִדְרָס.
- וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה,
- הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה
- וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה,
- כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה.
- פֵּרְשָׁה,
- הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה,
- וְהַמִּטָּה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב.
- וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה,
- הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב
- וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה,
- כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב.
- פֵּרְשָׁה,
- הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב,
- וְהַמִּטָה טְהוֹרָה.
- וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה,
- וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר:
נוסח הרמב"ם
כרע שהיתה טמאה מדרס -
- וחיברה למיטה - כולה טמאה מדרס.
- פירשה - היא טמאה מדרס, והמיטה מגע מדרס.
- היתה טמאה טומאת שבעה -
- וחיברה למיטה - כולה טמאה טומאת שבעה.
- פירשה - היא טמאה טומאת שבעה, והמיטה טמאה טומאת ערב.
- היתה טמאה טומאת ערב -
- וחיברה למיטה - כולה טמאה טומאת ערב.
- פירשה - היא טמאה טומאת ערב, והמיטה טהורה.
- וכן השן של מעדר.
פירוש הרמב"ם
זה הכרע אשר זכר שהוא טמא מדרס הוא שנטמא לבדה כשדרס הזב עליה, אולם אם היתה המיטה טמאה מדרס ונשבר רגל מרגליה הנה היא טהורה.
וכבר בארנו בפתיחת דברינו שכלי שטף כאשר נטמא במת טומאת שבעה, הנה הוא יהיה אב הטומאה ויטמא אדם וכלים טומאת ערב. ולזה כאשר נטל זה הכרע אחר הרכבתם ישאר טמא טומאת שבעה כמו שהיה, והמיטה טמאה טומאת ערב להיותה נוגעת בכרע שהוא אב. ואם היה כרע טמא טומאת ערב והוא שיהיה ולד הטומאה, רוצה לומר שהיא נטמא בטומאת מת, הנה אצל חיבורן במיטה יהיה הכל ראשון. וכאשר ניטל נשארה המיטה טהורה, אבל הכרע ולד הטומאה והוא לא יטמא כלים לפי השורש שעשינו בתחילת דברינו.
אמר וכן השן של מעדר - רוצה לומר כאשר היה השן טמא ונרכב במחרישה הנה דינה כדין הכרע בשווה. וזה כי איזו טומאה שהיתה בשן בעת הרכבתה ונדבקה במחרישה הנה תהיה המחרישה טמאה כמוה, וכאשר נבדלה השן ממנו תשאר השן בטומאה שהיתה בה בין קלה בין חמורה, ונדון על המחרישה דין כלי שנגע בזה השן. וזה כולו מבואר ממה שהשרשנו:
פירוש רבינו שמשון
כרע של מטה שהיתה טמאה מדרס. אע"ג דמכי פירשה מן המטה טמאה מדרס נטהר כאן דלחודה קאי ואנן בעינן קצרה ושתי כרעים מ"מ חוזרת לטומאתה ואפילו חיברה למטה אחרת הטהורה כל כמה דכל פרקיה קיימין שהמטה שמונה פרקים:
טומאת שבעה. כגון שנגעה המטה במת ואח"כ פירשה הימנה כרע זו:
טומאת ערב. כגון שנגעה בטמא מת:
והמטה טהורה. דלא נטמאת בנגיעה זו הכרע דראשון דאין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה:
וכן השן של מעדר. כלי עץ שיש לו שינים ומהפכין בו את התבן וכדפרישית לעיל ספי"ג דאינו מקבל טומאה אא"כ שיניו של מתכת כדתנן התם ולפי שהשינים של פרקים ונעוצים בו דינו כדין מטה שהיא של פרקים. והאי וכן אטומאת שבעה קאי דאין מעדר מטמא מדרס:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כרע - של מטה שהיתה טמאה מדרס. שדרס הזב על הכרע כשהיה בפני עצמו שלא היה מחובר למטה:
כולה טמאה מדרס - דחיבור עביד לה כאילו כולה גוך אחד:
היתה טמאה טומאת שבעה - כגון שנגעה במת י:
טומאת ערב - כגון שנגעה בטמא מת:
והמטה טהורה - דלא נטמאת בנגיעת הכרע. דראשון הוה, ואין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה:
מעדר - כלי עץ שיש לו שינים ומהפכים בו את התבן, ושיניו של מתכת. ולפי שהשינים של פרקים ונעוצים בו, דינו כדין מטה שהיא של פרקים. והאי וכן, אטומאת שבעה קאי, דאין מעדר מטמא מדרס:
פירוש תוספות יום טוב
היתה טמאה טומאת ז'. לשון הר"ב כגון שנגע במת. וכן לשון הר"ש והיא שטת ר"ת דלא אמרי' חרב הרי הוא כחלל אלא בכלי מתכות. וכתבה ג"כ הר"ב ברפי"ב דאהלות ולא דק לפ' הכא דלא כשטתו דבפ"ק דאהלות מ"ב שהיא שטת הרמב"ם דבכל כלים אמרי' הרי הוא כחלל והרמב"ם כתב בכאן וז"ל וכבר ביארנו בפתיחת דברינו שכלי שטף כאשר נטמא במת טומאת ז' הנה הוא יהיה אב הטומאה ויטמא אדם וכלים טומאת ערב וכו' נתכוין לומר כשנטמא במת בענין זה שהוא יהיה אב הטומאה. ויטמא אדם וכלים טומאת ערב וזה כשלא יגע במת עצמו. ובמת דקאמר היינו בטומאת מת:
כולה טמאה טומאת ז'. ואם הזה על המטה טהרה והכרע בכללה ואם פרשה קודם הזייה (היא) [הכרע] טמאה כו' הרמב"ם ספכ"א מה"כ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על הברטנורא) היא שיטת ר"ת דלא אמרינן החרב הרי הוא כחלל אלא בכלי מתכות. ושיטת הר"מ דבכל כלים אמרינן הרי הוא כחלל, וא"כ במת רצה לומר בטמא מת. ועתוי"ט:
(יא) (על המשנה) כולה כו'. ואם הזה על המטה, טהרה והכרע בכללה. ואם פירשה קודם הזיה, הכרע טמאה. הר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
וחברה למטה כולה טמאה מדרס: כך צ"ל. ופירשו הר' שמשון והרא"ש ז"ל כרע של מטה שהיתה טמאה מדרס ואע"ג דמכי פירשה הכרע מן המטה טמאה מדרס נטהר כיון דלחודיה קאי כדתנן לעיל דקצרה ושתי כרעים בעינן או ארוכה ושתי כרעים מ"מ חוזר לטומאתו הישנה ואפי' חברה למטה האחרת הטהורה כל זמן שכל פרקיה קיימין שהמטה ח' פרקים כדתניא בתוספתא:
טומאת ז': כגון שנגעה המטה במת ואח"כ פירש הימנה כרע זה עכ"ל ז"ל. ור"ע ז"ל כתב היתה טמאה טומאת שבעה כגון שנגעה במת וכתב עליו ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל עיין במסכת אהלות פ"ק סי' ב' שפי' ר"ע ז"ל שגם כלי שטף הנוגעים במת נעשין אבי אבות וכלים בכלים אב הטומאה ודו"ק ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
כרע שהיתה טמאה מדרס: שנתפרק הכרע ממטה שהיא טמאה מדרס. והמטה עדיין קיימת ודעתו להחזירן יחד. דאז כששוב יחבר אברי המטה תחזר לטוי"ש [כחכמים בסוף פרקן]:
וחברה למטה: אפי' למטה אחרת שהיתה טהורה:
כולה טמאה מדרס: דאע"ג דהכרע כל זמן שהיתה מפורדת פרחה טומאה מנה. דהרי לא עדיף כרע מארוכה וב"כ דמטהרי רבנן לעיל [במ"ה] אפ"ה כיון ששוב חיבר הכרע למטה ויהיה הכרע שוב ראוי לתשמיש הראשון. הו"ל כאבר טמא שבמטה טמאה. וחוזרת לטוי"ש. וגם שאר המטה שמחובר לה הכרע. אע"ג שקודם שחיבר לה הכרע. טהורה היתה. אפ"ה כיון דהשתא מחוברת לאבר טמא נחשבו יחד כגוף א' וכולה טמאה מדרס כהאבר דכל המחובר לטמא טמא [כפי"ב מ"ב]:
פרשה היא טמאה מדרס: לא שבאמת טמאה. דהרי כל זמן שמפורדת לא עדיף מזמן פרידתה בתחלה שהיתה טהורה ביני ביני. וכמש"ל. אלא ר"ל דטומאת מדרס שהיה בה בתחלה מתלי תלי עלה שכששוב יחברה למטה אחרת חדשה. תהיה שוב גם המטה ההיא טמאה מדרס:
והמטה מגע מדרס: דאע"ג דהשתא אין המטה גוף א' עם כרע המדרס. עכ"פ כבר נגע בה בשעה שהיו מחוברים יחד. ואע"ג דהכרע לבד קודם שחברו אין בו טומאה. עכ"פ בשעה שנגעה בו המטה הי' טמא מדרס. מדהיה אז אבר ממטה שלימה:
היתה טמאה טומאת ז': נ"ל דלהכי לא נקט היתה טמאה טמא מת. ור"ל שנטמא המטה ממת עצמו. דא"כ היתה המטה אבי אבות כמת עצמו [ועי' ביבקש דעת סוף סי' ח'] וא"כ אמאי נימא כשחזר ופירש. המטה טמא טומאת ערב. הרי כלים בכלים טמאין שניהן טומאת ז' [כאהלות פ"א מ"ב]. אע"כ דהכא מיירי שהמטה נגעה במטה שהיתה טמאה טומאת ז'. שנטמאה גם היא טו"ז. ואח"כ פירש כרע זה ממנה:
וחברה למטה כולה טמאה טומאת שבעה פרשה היא טמאה טומאת שבעה: ה"נ פירושה כלעיל סי' נ"ו ור"ל לא שבאמת טמאה השתא. אלא שעדיין הטומאה חופפת עליה שכשיחברה לשום מטה תהיה כולה טמאה טו"ז:
והמטה טמאה טומאת ערב: דהרי מטה זו רק ראשון היא. וכל ולד א"צ טומאת שבעה ולא הזאה:
היתה טמאה טומאת ערב: כגון שנגעה בשרץ או בשום אה"ט:
פרשה היא טמאה טומאת ערב והמטה טהורה: דאדם וכלים אמק"ט רק מאה"ט [כריש ב"ק] ובאמת הוה מצי הכא למנקט כדנקט במ"ח. דאין מגע עושה מגע. רק הך דהתם קאי נמי אבבא זו:
וכן השן של מעדר: מעדר הוא עץ פשוט כמקל. ותוחבין בראשו שניים של מתכות כדי לחפור בו. או כדי להיות כמזלג. להפוך בהן השבלים שנקצרו כדי שיתיבשו מהר גם התחתונות. ולפעמים שולפין השניים מהמקל. ולהכי אם כשהיו שניהן מחוברין יחד נטמאו טו"ז או טומאת ערב. ושלף השניים ממקל ראשון וחברן למקל אחר. דינן כמטה הנ"ל. אבל טומאת מדרס לא שייך במעדר. מדאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת