משנה כלים יג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יג · משנה ג | >>
חרחור שנפגם, טמא, עד שינטל רובו.
נשבר מקופו, טהור.
קורדום שניטל עושפו, טמא מפני בית ביקועו.
ניטל בית ביקועו, טמא מפני עושפו.
נשבר מקופו, טהור.
משנה מנוקדת
חַרְחוּר שֶׁנִּפְגַּם, טָמֵא,
- עַד שֶׁיִּנָּטֵל רֻבּוֹ;
- נִשְׁבַּר מַקּוּפוֹ,
- טָהוֹר.
- קַרְדּוֹם שֶׁנִּטַּל עֻשְׁפּוֹ,
- טָמֵא מִפְּנֵי בֵּית בִּקּוּעוֹ;
- נִטַּל בֵּית בִּקּוּעוֹ,
- טָמֵא מִפְּנֵי עֻשְׁפּוֹ.
- נִשְׁבַּר מַקּוּפוֹ,
- טָהוֹר:
נוסח הרמב"ם
חרחור שנפגם - טמא, עד שינטל רובו.
- נשבר מקופו - טהור.
- קורדום -
- שניטל עושפו - טמא, מפני בית ביקועו.
- ניטל בית ביקועו - טמא, מפני עושפו.
- נשבר מקופו - טהור.
פירוש הרמב"ם
חרחור - שם כלי מין מן שיני הקנים והקצה החלול ממנו אשר יכנס בו קצה הקנה יקרא קופו.
וקורדום - הוא שעושין הבקעת ולה שני קצוות האחד רחב ישמשו בו הנגרים והוא אשר יקרא עושפו, תרגום מחרשתו עושפיה ובית בקועו הקצה הנוטה לעגול והוא אשר יבדילו בו העץ והוא אשר יקרא בית בקועו והעץ אשר יכנס בו הקורדום יקרא מקופו:
פירוש רבינו שמשון
חרחור. נראה שהוא אחד מכלי האיכר ועשוי כעין מר שחופרי' בו את הקרקע וחרחור זה ברזל שלו מחודד לחתוך בו שרשין שלא יעכבו את המחרישה דתנן בפכ"ה [מ"ב] המרדע יש לו אחורים ותוך מז' לחרחור ומד' לדרבן ותניא בתוספתא [שם] מרדע שניטל חרחור טמא מפני הדרבן ניטל הדרבן טמא מפני החרחור נחלק לשנים ונשתייר בחרחור עד שבעה טפחים ובדרבן עד ארבעה טפחים טמא פחות מכן טהור ואם מתחלה עשאו לכך אפילו פחות מכן טמא משמע בהדיא דחרחור ודרבן שניהם במרדע הדרבן בראשו האחד וראשו השני תחוב בחור החרחור במקום קתא:
שינטל רובו. היינו שלא ישאר י' טפחים כדקתני בתוספתא:
מקופו. חור שנכנס בו הקתא כמו קופא דמחטא דפרק אלו טרפות (דף מח:) אי קופא לבר אי קופא לגיו:
אשפו. בערוך גרסי' עשפו ופי' צד א' של חציבה דומה למחרישה ואת מחרשתו תרגום ית עושפיה (ש"א יג) וכן תרגום למחרשות ובפ' המביא כדי יין (דף לא:) משמע דשני הראשים מחודדין וראויין בקע עצים אחד רחב ואחד קצר גבי הא דתנן אין מבקעים בקרדום דתנן לא שנו אלא בנקבות שלו אבל בזכרות שלו מותר:
תניא בתוספתא [שם] ובקרדום אע"פ שניטל מחסימותו טמא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
חרחור - כלי עשוי כמין מרה שחופרים בו את הקרקע, וברזל שלו מחודד טפי לחתוך בו השרשים שלא יעכבו את המחרישה:
שינטל רובו - רוב הברזל או רוב חיסומו:
מקופו - חור שמכניס בו הקתא. כמו [ברכות נ"ה] קופא דמחטא:
טהור - דתו לא חזי למלאכה כיון שאין יכול להכניס בו בית יד:
קרדום - מחודד וחותך משני צדדיו. הצד האחד רחב ומשתמשין בו הנגרים וקרוי עשפו, תרגום מחרשתו עשפיה. והצד השני קצר וקרוי בית בקעו לפי שבאותו צד בעלי בתים מבקעים עצים. ובגמרא במסכת ביצה [דף ל"א] קורא לצד הרחב נקבות שלו, ולצד הקצר זכרות שלו:
פירוש תוספות יום טוב
רובו. מה שפי' הר"ב חסומו עיין בפירושו בסוף מתניתין דלקמן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
חרחור: כתב הרמב"ם ז"ל שם המרדע הוא המלמד והוא עץ ארוך עב וכמו מסמר חד תקוע בקצתו מלמעלה וזה הברזל נקרא דרבן ובקצה השני מלמטה ברזל כמו רומח והעץ נכנס בו וזה הברזל נקרא חרחור ע"כ:
נשבר מקופו טהור: קשה קצת דאמאי איצטריך ליה לאשמועינן האי מילתא גבי חרחור וגבי קורדום דמאי שנא. וראיתי שנקד הר' יהוסף ז"ל מִקוּפוׁ המ"ם בחיר"ק וכתב ס"א מיקופו ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
חרחור: הוא מעדר. שפאטען בל"א שחופרין עמו בקרקע:
שנפגם: שניטל קצת מחידודו ונעשה בו פגימה:
עד שינטל רובו: ר"ל עד שנתקלקל רוב אורך החידוד של החרחר ע"י שבירה:
נשבר מקופו: הוא האוזן שבחרחר שתוחבין בו הקתא:
טהור: אף דגם השתא אחר שנשבר מקופו עדיין חזי לאחוז הברזל בלי הקתא. ולחפור בו ע"י דוחק אפ"ה טהור. וכן מקופו של קורדם לקמן במשנה. מיירי שראוי קצת גם השתא למלאכתו. דאל"כ מה קמ"ל:
קורדום: צדו אחד רחב לבקע עצים. וצדו א' מחודד להכות עמו נקבים בבול עץ. וחלק זה נקרא עושפו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת