משנה כלאים ד ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ד · משנה ט | >>
הנוטע את כרמו על שש עשרה אמה שש עשרה אמה, מותר להביא זרע לשם.
אמר רבי יהודה, מעשה בצלמון, באחד שנטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה, והיה הופך שער שתי שורות לצד אחד וזורע את הניר, ובשנה אחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור, ובא מעשה לפני חכמים, והתירו.
רבי מאיר ורבי שמעון אומרים, אף הנוטע את כרמו על שמונה שמונה אמות, מותר.
משנה מנוקדת
הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה,
- מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע לְשָׁם.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְצַלְמוֹן,
- בְּאֶחָד שֶׁנָּטַע אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה,
- וְהָיָה הוֹפֵךְ שְׂעַר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לְצַד אֶחָד וְזוֹרֵעַ אֶת הַנִּיר,
- וּבְשָׁנָה אַחֶרֶת הָיָה הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר לְמָקוֹם אַחֵר וְזוֹרֵעַ אֶת הַבּוּר;
- וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְהִתִּירוּ.
- רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:
- אַף הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שְׁמוֹנֶה שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, מֻתָּר.
נוסח הרמב"ם
הנוטע את כרמו,
- על שש עשרה שש עשרה אמה - מותר להביא זרע לשם.
- אמר רבי יהודה:
- מעשה בצלמין,
- באחד שנטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה,
- והיה הופך שיער שתי שורות לצד אחד,
- וזורע את הניר,
- ובשנה האחרת,
- היה הופך את השיער למקום הזרע,
- וזורע את הבור,
- ובא מעשה לפני חכמים - והתירו.
- רבי מאיר ורבי שמעון אומרים:
- אף הנוטע את כרמו על שמונה שמונה אמות - מותר.
- מעשה בצלמין,
פירוש הרמב"ם
שש עשרה על שש עשרה - הוא שישים בין כל שתי שורות, שש עשרה אמה.
וצלמין - שם מקום.
וניר - היפוך הארץ בחרישה.
ובור - הארץ הנשמה, אשר לא עובדה, וכבר הקדמנו פירושו (בפיאה רפ"ב).
ומה שהיה הופך שתי השורות לצד אחד, כדי שיזרע שש עשרה אמה כולם, ולא יצטרך להניח עבודה לכל שורה, כמו שהיה הופך שיער שורה אחת למערב, ושער שניה הסמוכה לה למזרח, ויתקבצו הענפים משתי שורות בשש עשרה אמות שיש ביניהן. וכן יעשה לשתי השורות הסמוכות לאלו שתי השורות, ונמצא שנתגלה ביניהם שש עשרה אמה מכל חלק, וסרו ענפי האילנות מעל שני הצדדין, ואותו מקום יזרע כלו. ולשנה אחרת, היה מחזיר מה שהפך לצד מערב לצד מזרח, ויחזיר מה שהפך לצד מזרח לצד מערב, ונתקבצו הענפים, ומסככים על המקום אשר זרע בשנה שעברה, ויתגלה המקום שהיה נסתר. וכן היה עושה בכל הכרם. וזה מבואר היטב כשתתבונן בו, ולא תצטרך לעשות בו צורה.
[ורבי מאיר ורבי שמעון אומרים, שאם יהפוך הענפים על ענין זה,] אפילו אם אין בין שורה לשורה, לבד משמונה אמות, מותר על זו הדרך, לפי שלא נצטרך לשש עשרה אמה אלא כשיהיה חרב. אבל כשיהיה נטוע מתחלה שמונה שמונה, הוא מותר לדעת רבי מאיר.
והלכה כמותו:
פירוש רבינו שמשון
צלמון. שם מקום.
של שמונה מותר. קסבר ר"מ ור"ש דכיון דרחוקות השורות ח' אמות הוה ליה כגפן יחידית ומניח סמוך לשורה ששה טפחים וזורע את המותר. ובירוש' (שם) פסיק רב הלכה כר"מ ור"ש וקאמר נמי משום רב מותר הזרע דיעבד אבל לכתחל' אסור לזורעו. ומיהו מסקנא דירושלמי דאפי' לכתחלה מותר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הנוטע את כרמו ט"ז אמה - שכל שורה של גפנים רחוקה מחברתה ט"ז אמה:
מותר להביא זרע לשם - ואין צריך להרחיק אלא ששה טפחים מן השורה, כעבודת גפן יחידית:
צלמון - שם מקום:
הופך שער שתי שורות - כרם גדול היה שכל שורה רחוקה מחברתה ט"ז אמה ולא היה רוצה לסכך גפנו ע"ג תבואתו, והיה מצרף השורות שתים שתים, וראשי הגפנים דהיינו השער של כל שתים ושתים הופך לצד אחד אלו כלפי אלו, ונשאר המקום פנוי מצד זה ומצד זה וזורע אלא שמניח ששה טפחים, ולשנה אחרת עושה להפך. שכך היה דרכם מקום שזורעים בו שנה אחת לשנה אחרת מניחים אותו בור בלא חרישה ובלא זריעה יט:
אף הנוטע את כרמו על שמנה שמנה אמות מותר - קסברי כיון דרחוקות השורות שמנה אמות הוה ליה כגפן יחידית, ומניח סמוך לשורה ששה טפחים וזורע את השאר, ולא בעינן שש עשרה אמה אלא בכרם חרב אבל בנוטע מעיקרא כי מרחקי שמנה אמות דיו. וכן הלכה:
פירוש תוספות יום טוב
שער. עיין בפרק ב דפאה משנה ג מ"ש שם:
וזורע את הניר. כ' הר"ב שכך היה דרכם וכו'. כלומר ולא משום איסור וכ"כ הר"ש. ורבי יהודה אתא לסיועי לת"ק. וכ"כ הרשב"ם בפרק הספינה דפ"ב ע"ב:
רבי מאיר ורבי שמעון וכו'. וכתב הר"ב וכן הרמב"ם שכך הלכה. דהכי אמר רב בירושלמי. ועיין מ"ש בר"פ דלקמן. ובסוף מ"ה. ומ"ש במשנה ד דפרק הספינה. והרמב"ם בחבורו פרק ז' כתב תוכו מותר להביא זרע בהרחקת ששה טפחים לכל שורה אבל אם זרע חוצה לו צריך להרחיק משורה החיצונה ארבע אמות כשאר הכרמים ע"כ. והשיג עליו הראב"ד ואמר שלא מצא לו עיקר בירוש' ואם מפני מראית העין כ"ש בתוכו. והכ"מ אע"פ שהליץ בעדו ואמר שמבחוץ אינו ניכר כמו בתוכו מ"מ כתב שצ"ע מנין לו לחלק. ולעניות דעתי נראה שמן הירושלמי למד כן דאמר רבי זעירא תוכו שמנה חוצה לו שש עשרה. ומאי שש עשרה דקאמר. אלא כלומר דין שש עשרה. דדוקא תוכו יש לו דין שמנה ואינו מרחיק אלא ששה טפחים אבל חוצה לו יש לו דין שש עשרה דקרחת הכרם שמרחיק ד"א וזורע:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יט) (על הברטנורא) כלומר ולא משום איסור הר"ש ור"י אתא לסיוע לת"ק:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הנוטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה כו': הרש"ש ז"ל גריס שש עשרה אמה על שש עשרה אמה וגם בסיפא דקתני ר"מ ור"ש אומרים אף הנוטע את כרמו שמנה אמות על שמנה אמות מותר. ופי' כי היכי דמרוחקין השורות שש עשרה מצפון לדרום כך מרוחקין ממזרח למערב ועד ט"ז אמה מצטרפין להיות כרם ולא ט"ז בכלל והיינו כתנא דלעיל דבשלש שורות דאית ליה תבנית כרם כשאר כרמים שיעורה שש עשרה וכי תנינן שמנה אמות {הגה"ה. פי' מפ' ג"כ שמנה אמות דר"מ ור"ש דסיפא דמתני':} היינו בשתי שורות כדלעי' ומש"ה תני הכא כרמו והרא"ש ז"ל כתב דתנא דלעי' כר"ש וכי ניים ושכיב אמרה: אמר ר' יהודה. קא מפ' ר' יהודה דהיינו בהיפך שער. בצלמון שם מקום ובס' שופטים כתוב הר צלמון גבי אבימלך. והיה הופך שער שתי שורות. שער היינו הענפים הנוטים והפכן לצד אחד כגון שאורך השורות מן המזרח למערב וסדורות זו כנגד זו מצפון לדרום והפך זמורות של שורה דרומית לצד צפון ושל צפונית לצד דרום נמצא אויר שבין שתי השורות מלא ושחוצה להם ריקם וכן עשה לכל הכרם ט"ז מלא ט"ז ריקם. וזרע את הניר. החרישה הריקנית דהוי ט"ז ריקנית אבל אם לא היה מהפך נמצא שכל שורה תופסין זמורותיה מאויר השש עשרה ואמרי' לקמן פ' איזהו עריס דתחת נוף הגפן אוסר להביא זרע לשם. הופך את השער למקום הזרע. שזרע בו אשתקד. וזורע את הבור. שהיה בור אשתקד מחרישה וזריעה. והתירוהו. משום דהיפך אבל אם לא היפך דבציר ליה אויר שש עשרה אסור דהוי כרם כדרב נחמן כך פי' רבינו שמואל המשנה הזאת בפרק הספינה {הגה"ה. וגם כתב שם א"ר יהודה סייעתא לת"ק ע"כ:}. ובעל הערוך ג"כ דעתו כדעת רשב"ם ז"ל בערך סער אבל ר"ש ז"ל פי' דלאו משום איסור עשה כן דלעולם אפי' לא היפך היה יכול לזרוע כל שנה ושנה בין השורות רק שירחיק ששה טפחים מכל שורה ושורה אלא שהיה דרכן להניח השדה שורה אחת בורה שמתוך כך טוענת פירות יותר עכ"ל ז"ל. וכתב הח' ה"ר יהוסף ז"ל. א"ר יהודה וכו'. נראה דר"י בא לחלוק על ת"ק שאמר מותר לכתחלה להביא זרע לשם ובא ר"י למימר שאסור הוא לזרוע אלא שכך היה המעשה שהתירו חכמים את הזרע אבל לא אמרו שמותר לזרוע. ור"מ ור"ש באו לומר שאפי' שמנה אמות מותר אפי' לזרוע כנ"ל ואם לא תאמר כן א"כ קשה מה בא ר"י לומר הרי אין חולק ע"ז שט"ז אמות מותר ע"כ:
ר"מ ור"ש אומרים כו': פי' הרמב"ם ז"ל דס"ל לר"מ ור"ש שאם יהפך הענפים אפי' אם אין בין שורה לשורה על ענין זה לבד משמנה אמות מותר על זו הדרך ע"כ. וכתב הר"ש ז"ל דמסקנת הירושלמי דאפילו לכתחלה מותר לזרוע ולא תימא הזרע מותר אבל אסור לזרוע. ונלע"ד דשדה ניר נקראת שדה החרושה כלומר שכבר עבר עליה עול הפרות. עול מתרגמינן ניר. עולו ניריה:
תפארת ישראל
יכין
הנוטע את כרמו על שש עשרה אמה שש עשרה אמה: ר"ל כל שורה רחוקה מחברתה טז"א:
מותר להביא זרע לשם: בריחוק ששה טפחים משורה. מיהו דוקא בנטען מתחילה ב' שורות של ג'. לכולי עלמא סגי במרחק כל שורה מחברתה ט"ז אמות. הא קרחת שבכרם. שיש כרם מכאן ומכאן. וגם מתחלה הי' במקום הקרחת גפני כרם. צריך לבית שמאי מרחק ארבעה ועשרים אמות. כריש פרקן:
אמר ר' יהודה מעשה בצלמון באחד שנטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה והיה הופך שער: ר"ל ראשי הענפים:
שתי שורות לצד אחת: אלו כלפי אלו:
וזורע את הניר: המקום הפנוי שמצד זה וזה. זרע בריחוק ו"ט מהשורה:
ובשנה אחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור: ר"ל הקרקע שלא היתה זרועה אשתקד:
רבי מאיר ורבי שמעון אומרים אף הנוטע את כרמו על שמונה שמונה אמות מותר: ולא בעינן ט"ז אמות רק בהיה מתחלה כרם וחרב ולא בהיה מתחלה כך:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת