משנה יבמות ז ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ז · משנה ד | >>
העובר, והיבם, והאירוסין, והחירש, ובן תשע שנים ויום אחד, פוסלין ולא מאכילין.
ספק שהוא י בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו, ספק הביא שתי שערות ספק לא הביא, נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואין ידוע אי זה מת ראשון, צרתה חולצת ולא מתיבמת.
משנה מנוקדת
- הָעֻבָּר,
- וְהַיָּבָם,
- וְהָאֵרוּסִין,
- וְהַחֵרֵשׁ,
- וּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,
- פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין.
- סָפֵק שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ,
- סָפֵק הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק לֹא הֵבִיא,
- נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵת רִאשׁוֹן,
- צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
נוסח הרמב"ם
העובר, והיבם,
- והאירוסין, והחירש,
- ובן תשע שנים ויום אחד,
- פוסלין - ולא מאכילין.
- ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד - ספק שאינו,
- ספק שהביא שתי שערות - ספק שלא הביא,
- נפל הבית - עליו ועל בת אחיו,
- ואין ידוע איזה מהן - מת ראשון,
- צרתה חולצת - ולא מתייבמת.
- ואין ידוע איזה מהן - מת ראשון,
פירוש הרמב"ם
פוסלין ולא מאכילין - עניינו אם היתה בת ישראל מעוברת מכהן, או שומרת יבם לכהן, או מאורסת מכהן, או בעלה כהן חרש, או כהן בן תשע שנים ויום אחד, לא תאכל בתרומה, לפי שהם אינם קונין קניין גמור.
ואם היתה בת כהן מעוברת מישראל, ושאר העניינים הנזכרים, נפסלה מלאכול בתרומה, לפי שהם קונים קצת קניין.
וכוון באמרו בן תשע שנים ויום אחד - לפי שמעיקרינו הוא "בן תשע שנים ויום אחד, ביאתו ביאה".
וכבר באר בתלמוד שאמרם בכאן "בן תשע שנים ויום אחד פוסל" אמנם זה בפסול כהונה. כמו אם יהיה חלל בן תשע שנים ויום אחד ובא על הכוהנת פסלה מלאכול בתרומה. או תהיה גרושה וחלוצה, ובא עליה בן תשע שנים ויום אחד, שהיא גם כן נתחללה ונפסלה לכהונה. ואם נפל הספק אם הוא בן תשע שנים ויום אחד או פחות מבן תשע, פוסל מן התרומה ומן הכהונה כמו שפירשנו אף על פי שהוא ספק. וכמו כן אם כשבא על יבמתו, ונפל הספק אם הוא בן תשע שנים ויום אחד קנה כמו שיתבאר, או הוא פחות ואין ביאתו ביאה. או אם חלץ האיש ליבמתו ונפל הספק אם הביא שתי שערות והחליצה גמורה, או לא. הדין בכל זה לחומרא, והוא מה שאמרו חולצת ולא מתייבמת. וכשיהיה שם אחד מאלו העניינים, תדין בזה הדין.
ואחר כך חזר למין ממיני הספק, והוא אמרו נפל הבית עליו ועל בת אחיו, שאין אנו יודעין מי מהם מת תחילה, שאילו ידענו שבת אחיו מתה בתחילה היתה צרתה מותרת לאחיו, כאשר הקדים לנו באמרו וכולן שמתו וכו'. ואילו ידענו שהוא מת בתחילה, היתה צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום, ומפני שנתחדש הספק חולצת ולא מתיבמת:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
העובר והיבם וכו' - האי עובר אי בת כהן לישראל היא, פוסל, דכתיב בנעוריה, פרט למעוברת. ה אי בת ישראל לכהן היא, לא מאכיל, דשאינו ילוד אינו מאכיל:
והיבם - אי בת כהן לישראל היא, פוסל לה, ושבה אל בית אביה כתיב (שם) פרט לשומרת יבם שאינה יכולה לשוב שהיא אגודה ביבמה. ואי בת ישראל לכהן, לא מאכיל לה, קנין כספו אמר רחמנא וזו קנין אחיו היא ו:
והארוסין - אי בת כהן לישראל היא, פסיל לה, דקני לה בהויה, ומשעת הויה אפסילה לה, כדכתיב (שם) ובת כהן כי תהיה לאיש זר. אי בת ישראל לכהן, לא מאכיל לה, גזירה שמא ימזגו לה כוס יין של תרומה בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחיותיה:
והחרש - אי בת כהן לישראל היא, פסל לה, דהא קנאה בתקנתא דרבנן. ואי בת ישראל לכהן היא, לא מאכיל לה, דקנין כספו אמר רחמנא וחרש מדאורייתא לא קני:
ובן תשע שנים ויום אחד וכו' - אחד מן הפסולים לכהונה שהוא בן תשע שנים ויום אחד ובא על הכהנת או על הלויה או על בת ישראל, פסלה מלאכול בתרומה, ז שבן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה ונתחללה בבעילתו. ח ואי בת ישראל נישאת לכהן בן תשע שנים ויום אחד, אינו מאכילה בתרומה, שאין קנינו קנין גמור ט:
וכן ספק בן תשע שנים וכו' - דינו כבן תשע ודאי ופוסל:
ספק הביא ששתי שערות ספק לא הביא - קטן שקידש את האשה, ספק הביא שתי שערות ספק לא הביא וקדושיה קדושי ספק, אשתו חולצת ולא מתיבמת יא:
נפל הבית עליו ועל בת אחיו - שהיא אשתו. ספק הוא מת ראשון ונפלו שתיהן ליבום לפני אחיו ופטורה צרתה משום צרת הבת, ספק היא מתה ראשונה ובשעת נפילה ליבום לא הואי צרתה צרת ערוה כדתנן וכולן אם מתו או מיאנו וכו' צרותיהן מותרות. צרתה חולצת ולא מתיבמת. ואיידי דאיירי בספיקי לחומרא תני להא בהדייהו:
פירוש תוספות יום טוב
העובר. כ' הר"ב אי בת כהן לישראל כו' דכתיב כנעוריה פרט למעוברת דכנעוריה משמע בזמן שהיא דומה לנעוריה. רש"י:
והיבם. פירש הר"ב קנין כספו אמר רחמנא וזו קנין אחיו. מיהו דוקא כששומרת ליבם וכ"כ הר"ב במשנה ג' פרק ה' דכתובות אבל אחר שיבמה הרי היא כאשתו לכל דבר כדתנן במשנה ד' פרק ד'. שוב מצאתי כן בפירש"י פרק ה' דכתובות ד' נ"ח ומסיים והכתוב קראה אשתו דכתיב (דברים כ"ה) ולקחה לו לאשה דקנייה בביאה וכי היכי דקדושי ביאה מאכילין בארוסה דאתקש הויות להדדי כך מאכילין ביבמה. ומ"ש הר"ב אי בת כהן כו' ושבה עמ"ש בזה בכתובות שם:
והאירוסין. מ"ש הר"ב מדכתיב ובת כהן כי תהיה כו' לפום מסקנא מושבה נפקא כמ"ש לקמן:
והחרש. כתב הר"ב דהא קנאה בתקנתא דרבנן. לקמן בפרק י"ד:
ובן תשע שנים ויום אחד. כתב הר"ב אחד מן הפסולים לכהונה וכו' פסלה מלאכול בתרומה הכי מפרש בגמרא דכתיב (ויקרא כ"ב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. ולאירוסין דלעיל נפקא לן מושבה אל בית אביה כו' מכלל דמעיקרא לא אכלה וכו' כדאיתא בגמרא ואין להאריך בזה. אשכחן כהנת. לויה וישראלית מנלן. כגון דאכלה בשביל בנה. ולא ילפינן מכהנת דדילמא דוקא כהנת דקדיש גופה פסיל לה הא דלא קדיש גופה לא פסיל לה. ומשני ובת קרא יתירה. וכתב הר"ב ונתחללה בבעילתו. כלומר ופסולה להנשא לכהונה וקל וחומר מגרושה מה גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה לכהונה. ומ"ש הר"ב ואי בת ישראל נשאת לכהן כו' אינו מאכילה שאין קנינו קנין גמור. לשון נמוקי יוסף דנשואי קטן אינו כלום [ כדתנן משנה ח' פ"י]:
ספק שהוא בן תשע שנים וכו'. ולא מוקמינן ליה אחזקה. ול"מ לכהונה דלא כדאשכחן בספ"ק דכתובות דמעלה עשו ביוחסין ואפילו לרבן גמליאל ורבי אליעזר דוקא התם דידעה ואמרה לכשר נבעלתי אבל הכא לא ידעינן. אלא אפילו לתרומה. דמיירי כגון דהשתא דאתא קמן הוי ודאי בן תשע אע"פ שהיה ספק כשבא עליה לא מוקמין ליה אחזקה קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא ודאי בן תשע דחזקה קמייתא איתרע לה. תוספות:
ספק הביא וכו'. כתב הר"ב קטן שקידש כו' אשתו חולצת ולא מתיבמת. ותימה דממ"נ תתיבם. אי קדושיו קדושין הרי מצוה ליבמה ואי לא הוו קדושין לא היתה אשת אח מעולם ועוד חולצת ולא מתיבמת מאן דכר שמיה ואי משום סיפא התם צרתה תנן. ורש"י פי' לענין שפוסל בת כהן המאורסת לו מלאכול בתרומה וכן פי' נ"י. והרמב"ם מפרש ספק שהביא כו' בחולץ ליבמתו ונפל הספק אם הביא ב' שערות וחליצה גמורה היא או לא חולצת ולא מתיבמת והקרוב אלי שהר"ב כתב מתחלה פירש"י ואח"כ פי' הרמב"ם ונשמטו שורה או שורותים מידי הסופר:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על הברטנורא) דבנעוריה משמע בזמן שהיא דומה לנעוריה. רש"י:
(ו) (על הברטנורא) ומיהו דוקא כששומרת ליבם אבל אחר שיבמה הרי היא כאשתו לכל דבר:
(ז) (על הברטנורא) בגמרא ילפינן להו מקראי.
(ח) (על הברטנורא) כלומר ופכולה להנשא לכהונה וק"ו מגרושה מה גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה לכהונה:
(ט) (על הברטנורא) דנשואי קטן אינו כלום נ"י:
(י) (על המשנה) ספק כו'. ולא מוקמינן ליה אחזקה אפילו, לתרומה דמיירי כגון דהשתא דאתא קמן הוי ודאי בן ט' אע"פ שהיה ספק כשבא עליה לא מוקמינן אחזקה קמייתא א, לא אזלינן בתר השתא שהוא ודאי בן ט' דחזקה קמייתא איתרע לה. תוספ':
(יא) (על הברטנורא) ותימא דממ"נ תתייבם אי קדושיו קדושין הרי מצוה. ליבמה ואי לא הוו קדושין לא היתה אשת אחיו מעולם. ורש"י פירש לענין שפוסל בת כהן המאורסת לו מלאכול בתרומה. והר"מ פירש בחולץ ליבמתו ונפל הספק אם הביא ב' שערות כו' חולצת כו' והקרוב אלי שבדברי הר"ב יש ט"ס:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
העובר והיבם וכו': תוס' פ' אע"פ דף נ"ח ובטור א"ה סי' קע"ג:
ספק בן ט' שנים וכו': דינו כבן ט' ודאי ופוסל ואמילתא דלעיל קאי. ומפרש רבא דהכא מיירי בבן ט' שנים ויום א' מן הפסולין לכהונה כגון גר עמוני וכו' כמו שאכתוב בסמוך. וז"ל הרמב"ם ז"ל ואמרו בכאן בן ט' שנים ויום א' אמנם זה בפסול כהונה כמו אם חלל בן ט' שנים ויום א' שבא על הכהנת פסלה מלאכול בתרומה או תהיה גרושה וחלוצה ובא עצים בן ט' שנים ויום א' שהיא ג"כ נתחללה ונפסלה לכהונה ע"כ. [הגה"ה. נר' שצ"ל לתרומה דלכהונה כבר היא פסול ועומדת ע"כ]. ופירש"י ז"ל ומשום פוסלין נקט ולא מאכילין ולאו אבן ט' קאי אלא אשארא עובר ויבם ואירוסין וחרש ע"כ. ופריך בגמ' לפי גירסת ר"ח ז"ל והא מדקתני סיפא דמתני' ואם אינם ראוין לבא בישראל הרי אלו פוסלין מכלל דרישא לאו בפסולים עסיקי' ומשני רישא פסלי כהונה סיפא פסולי קהל וא"ת וכיון דתנא רישא פסולי כהונה למה לי למיתני בסיפא פסולי קהל דכ"ש הוא וי"ל דתנא סיפא לגלויי רישא שלא תאמר רישא פסולי קהל. דוקא כן תרצו תוס' ז"ל לקיים גרסת ר"ח ז"ל. וז"ל הרי"ף ז"ל רישא פסולי כהונה סיפא פסולי קהל פי' קתני רישא להני פסולים גבי העובר והיבם וחבריו לפסול את הכהנות מן התרומה וקתני להו סיפא לפסול את הקהל מלינשא לכהונה ע"כ:
ספק הביא שתי שערות וכו': לעיל קאי לענין האירוסין דקתני פוסלין וה"ה קטן וכו' כדפי' רעז"ל. ופי' רש"י ונמוקי יוסף ז"ל שאם קדש קטן את האשה ספק הביא שתי שערות וקדושיו קדושין ספק לא הביא פוסל בבת כהן המאורסת לו מן התרומה ע"כ. וכפי' הרמב"ם ז"ל משמע דכן פי' ר"ע ז"ל אלא שהרכיב פירושו אתרי רכשי אהרמב"ם וארש"י ז"ל וז"ל הרמב"ם ז"ל ספק שהביא וכו' בחולץ ליבמתו ונפל הספק אם הביא שתי שערות וחליצה גמורה או לא חולצת ולא מתיבמת ע"כ. גם החכם הר"ס ז"ל כתב עליו דפי' ר"ע ז"ל כל זה שבוש דממה נפשך אשתו מתיבמת ע"כ:
נפל הבית: פ' ד' אחין דף נ"ד:
תפארת ישראל
יכין
והיבם: אי כהנת לישראל היא, לא קרינן בה ושבה לבית אביה דאגידה ביבם, ואי ישראלית לכהן היא, ג"כ אינו מאכיל דאכתי לאו כקנין כספו היא:
והארוסין: אי כהנת לישראל היא פוסלה מדקני לה בקדושין, ואי ישראלית לכהן היא, אסורה בתרומה מדרבנן, שמא תאכיל התרומה בבית אביה לאחיותיה:
והחרש: שנתקדשה לחרש, או אפילו גם נשאה, פסלה מדקנאה מדרבנן, ואינו מאכילה מדלא קנאה מדאורייתא:
ובן תשע שנים ויום אחד: שבעלה, אי פסול לכהונה הוא, פסלה בביאתו מלהנשא לכהן ומלאכול בתרומה, ואי כהן הוא וקדשה בביאתו אפילו כבר הוא בן ט' ויום אחד, אין קדושי קטן כלום [(שו"ע אה"ע, מג)]:
ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו: נ"ל דלהכי כפל ספק ספק. ותו מלת "שהוא" מיותר. אמנם ה"ק ל"ש אדם שהיה "ספק" בן ט' בשעת קדושין, "שהוא" השתא בן ט' שנים וודאי, ול"ש ספק בשעת קדושין, שהוא גם השתא "אינו" וודאי בן ט', דינם כוודאי דפוסל [ועי' תוס'], ולא אפשר דקאי אסיפא, ור"ל בקדשה קטן כזה, דהרי קדושי קטן אינן כלום, אלא ארישא קאי, ור"ל בעילת קטן שאמרנו שפוסל היינו אפילו ספק בן ט' וכו':
ספק הביא שתי שערות: ספק הביא ב' שערות בשעת קדושין, אף דהשתא וודאי יש לו, אפ"ה אם כהן הוא אינו מאכיל:
ספק שלא הביא: ר"ל ספק אם היה לו ב' שערות בשעת קדושין, והשתא אי אפשר לבודקו, אפ"ה פוסל אם ישראל הוא:
נפל חבית עליו ועל בת אחיו: שהיא אשתו:
ואין ידוע אי זה מת ראשון: שמא הוא מת תחלה ונפלה בתו וצרתה לפני האח. ונפטרו שתיהן, כריש מכילתן, או שמא היא מתה תחלה ונפלה רק הצרה לפני אחיו:
צרתה חולצת: שמא הבת מתה תחילה:
ולא מתיבמת: שמא הוא מת תחילה. ואיידי דנקט לעיל כמה ספיקות, נקט נמי הך הכא. או נראה לי, דכולה חדא בבא היא, דספק שהביא ב' שערות בשעת קדושיה, שקידש בת אחיו, ונפל אחר כך הבית עליו ועליה, צרתה חולצת וכו', אע"ג דהו"ל ספק ספיקא שמא לא היו לי ב"ש בשעת קידושין, ושמא מתה היא תחלה, אפ"ה אינה מתיבמת [ כש"ך י"ד ק"י ]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת