משנה טהרות ד יא
מתוך ויקיטקסט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ד · משנה יא | >>
ספק ידים לטמא ולטמא ולטהר, טהור.
ספק רשות הרבים, טהור.
ספק דברי סופרים, אכל אכלים טמאים, שתה משקים טמאים, בא ראשו ורבו במים שאובין, או שנפלו על ראשו ורבו שלשה לגין מים שאובים, ספקו טהור, אבל דבר שהוא אב הטמאה והוא מדברי סופרים, ספקו טמא.
נוסח הרמב"ם
ספק ידים ליטמא ולטמא וליטהר טהור ספק רשות הרבים טהור ספק דברי סופרים אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין בא ראשו ורובו במים שאובין או שנפלו על ראשו ורובו שלשת לוגין מים שאובין ספקו טהור אבל דבר שהוא אב הטומאה והוא מדברי סופרים ספקו טמא.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ספק ידים ליטמא - מי שהיו ידיו טהורות וספק נגע באוכלים טמאין או במשקין טמאין ונטמאו ידיו, ספק לא נגע ולא נטמאו ידיו:
ולטמא - היו ידיו טמאות, ספק נגע באוכלים ומשקין וטמאן, ספק לא נגע:
וליטהר - היו ידיו טמאות וטיהרן, ספק נטהרו כראוי אם לאו. בכל הספיקות הללו, ספיקן טהור:
ספק רשות הרבים - ספק טומאה ברשות הרבים, טהור, שכן מצינו ציבור עושים את הפסח בטומאה, אם טומאה ודאית הותרה לצבור, קל וחומר ספק טומאה כ:
ספק דברי סופרים - כגון כל הנך דחשיב, דכולהו משמונה עשר דבר שגזרו בו ביום, ומפורשין הן במסכת שבת פרק קמא:
אבל דבר שהוא אב הטומאה והוא מדברי סופרים - כגון דם תבוסה, ונכרים שעשאום כזבים, וכיוצא באלו כא, אם נסתפק אם נגע בהן אם לא נגע:
ספיקו טמא - ומיהו אב הטומאה מדברי סופרים שהוא עצמו מספק, כגון בית הפרס דאיכא ספיקא אם יש בו עצם כשעורה אם לאו, בהא תנן לעיל דעל ודאי מגען שורפין, ועל ספק מגען אין שורפין, דהוי ספק ספיקא:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כ) (על הברטנורא) הר"ש והר"מ מהתוספתא. וקשה, דהא מדילפינן ספק רשות היחיד מסוטה, ממילא דברשות הרבים דלא דמי לסוטה, טהור. והתוס' בסוטה דף כ"ח כתבו, דסלקא דעתך אמינא דונסתרה לאו דוקא אלא שדיבר הכתוב בהווה. ועתוי"ט:
(כא) (על הברטנורא) וכגון הא דנבלת העוף טמא דפרק קמא במשנה ג'. ופירוש דם תבוסה, עיין פרק ג' דאהלות משנה. ה':
