משנה חלה ד יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק ד · משנה יא | >>
טז בן אנטינוס העלה בכורות מבבל, ולא קיבלו ממנויז.
יוסי הכהן הביא ביכורי יין ושמן, ולא קיבלו ממנו.
אף הוא העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים, והחזירוהו, שלא יקבע הדבר חובה.
אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו, מפני שאמרו: הקונה בסוריא, כקונה בפרור שבירושליםיח.
משנה מנוקדת
בֶּן אַנְטִינוֹס הֶעֱלָה בְּכוֹרוֹת מִבָּבֶל, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ.
- יוֹסֵף הַכֹּהֵן הֵבִיא בִּכּוּרֵי יַיִן וְשֶׁמֶן, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ.
- אַף הוּא הֶעֱלָה בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת פֶּסַח קָטָן בִּירוּשָׁלַיִם,
- וְהֶחֱזִירוּהוּ,
- שֶׁלֹּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה.
- אַף הוּא הֶעֱלָה בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת פֶּסַח קָטָן בִּירוּשָׁלַיִם,
- אֲרִיסטוֹן הֵבִיא בִּכּוּרָיו מֵאַפַּמְיָא, וְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ,
- מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ:
- הַקּוֹנֶה בְּסוּרְיָא, כְּקוֹנֶה בְּפַרְוָר שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם:
- מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ:
נוסח הרמב"ם
בן אטיטס,
- העלה בכורות - מבבל,
- ולא קיבלו ממנו.
- העלה בכורות - מבבל,
- יוסף הכוהן,
- הביא ביכוריו - יין, ושמן,
- ולא קיבלו ממנו.
- הביא ביכוריו - יין, ושמן,
- אף הוא,
- העלה את בניו, ואת בני ביתו,
- לעשות פסח קטן - בירושלים,
- והחזירוהו,
- שמא ייקבע הדבר - חובה.
- והחזירוהו,
- אריסטון,
- הביא ביכוריו - מאפמיה,
- וקיבלו ממנו,
- מפני שאמרו:
- "הקונה בסוריה - כקונה בפרוור של ירושלים".
- מפני שאמרו:
- וקיבלו ממנו,
- הביא ביכוריו - מאפמיה,
פירוש הרמב"ם
אמרו בספרי, "יכול יהא אדם מעלה בכורות מחוצה לארץ לארץ? תלמוד לומר "ואכלת לפני ה' אלהיך, מעשר דגנך תירושך ויצהרך, ובכורות בקרך וצאנך"(דברים יד, כג), ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות, מחוצה לארץ שאין אתה מביא מעשר דגן אין אתה מביא בכורות".
ואמרם הביא בכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו - היא הסברא האמתית, ועוד יתבאר לך זה בבכורים שאין מביאין בכורים משקין. והמאמר שכתבנו לך בתרומות (פרק י"א, משנה ג) "אין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד", הוא דעת רבי יהודה לבדו שהוא למד בכורים מתרומה, כאשר ביארו בתלמוד, וכבר זכרנו זה בתרומה.
אף הוא העלה את בניו - אלו הבנים קטנים היו בלי ספק, ולא היו חייבין לעלות אלא בפסח ראשון, שהכל חייבין בראיה לאמרו יתעלה "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך"(דברים טז, טז).
אפמיא - שם מקום בארץ סוריא.
ופרוור של ירושלים - מגרשי ירושלים וכפריה, תרגום "מגרשה"(יחזקאל לו, ה) "פרווריא". וכבר בארנו בתחילת דמאי כי מי שקנה קרקע בסוריא נתחייב במעשרות באותו הקרקע, וזהו עיקר אותו המאמר:
פירוש רבינו שמשון
הביא בכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו. מפרש בירושלמי (שם) מפני שלא בצרן מתחלה לכך והא דתנן בפרק בתרא דתרומות (מ"ג) אין מביאין בכורים משקה אלא מן היוצא מזיתים וענבים ההיא בשבצרן מתחלה לכך:
פסח קטן. פסח שני וקסבר נשים בשני חובה:
והחזירוהו. דסברי רשות ולא רצו שיקבע הדבר ההוא חובה:
וקיבלו ממנו. בירושלמי (שם) פריך תמן תנינן אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ ויביאו הבכורים אמר רבי אושעיא בכורים באחריות בעלים תרומה אינה באחריות בעלים אם אומר את כן אף הן מרדפין אחריה לשם כלומר חיישינן שמא יצאו הכהנים שבארץ ישראל לחוץ לארץ בשביל התרומה להביאה שאין על הבעלים להביאה אלא מחלקין אותה לכהנים שבחוצה לארץ אבל בכורים על כרחן מביאן לירושלים:
בפרוודי ירושלים. בפילכי ירושלים. ובפ"ק דגיטין (ח.) חשיב לה בדברים ששוותה סוריא לארץ ישראל וקצת משמע מכאן:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו - דכתיב (דברים יד) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות מחו"ל שאי אתה מביא מעשר דגן אין אתה מביא בכורות:
הביא בכורים יין ושמן ולא קבלו ממנו - לפי שלא בצרום מתחלה לכך דאילו בצרום מתחלה לכך שרי, דהכי תנן פרק בתרא דתרומות אין מביאין בכורים משקה אלא היוצא מן הזיתים וענבים בלבד:
פסח קטן - פסח שני. ובניו קטנים היו ובפסח ראשון בלבד הן חייבים שהכל חייבים בראיה כדכתיב (שמות כג) יראה כל זכורך אבל לא בפסח שני:
מאפמיא - גרסינן, והוא שם מקום בסוריא:
כקונה בפרוורי ירושלים - מגרשי ירושלים וכפרים שסביבותיה. תרגום מגרשיה פרווהא:
פירוש תוספות יום טוב
העלה בכורות [מבבל] ולא קבלו ממנו. כתב הר"ש בירוש' פריך ולא תנן בסוף פ"ג דתמורה ואם באו תמימים יקרבו ומשני שנייא היא שהדבר מסויים שלא יקבע הדבר חובה וכו' כמ"ש לעיל. ובבבלי דתמורה משני רב חסדא הא ר' ישמעאל. הא רבי עקיבא. ובפרק א' מהלכות בכורות פסק הרמב"ם דאם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב. [והעתיקו הר"ב שם בתמורה]:
הביא בכורים יין ושמן ולא קבלו ממנו. פירש הר"ב לפי שלא בצרום מתחלה וכו'. דלא תקשה אדתנן בפרק בתרא דתרומות. ירושלמי. והרמב"ם מפרש דמתני' (דהכא) [דהתם] רבי יהודה ואינה הלכה. וכבר תמה עליו הכסף משנה פרק ב מהלכות בכורים:
הקונה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלים. ומכל מקום תרומה אין מביאין מסוריא לארץ ישראל. דבסוף פרק ו ממסכת שביעית פסקו הר"ב והרמב"ם דאין הלכה כרבי שמעון שאומר דמסוריא מביאין. וטעמא בירושלמי דבתרומה חוששין שמא יהיו הכהנים מרדפים אחריה ויצאו לחוצה לארץ. אבל הבכורים. הבעלים מחוייבים להביאם לירושלים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טז) (על המשנה) ולא קבלו. ובירושלמי פריך אמאי לא קבלו והתנן במנחות שאם הביא קודם לשתי הלחם כשר. ומשני שנייא היא שהדבר מסוים שלא יקבע הדבר חובה מפני שאנשים גדולים היו ויסמכו עליהם. אי נמי משום דמנכרא מלתא טובא ע"כ הר"ש:
(יז) (על המשנה) ולא קבלו. בירושלמי פריך ולא תנן בספ"ג דתמורה ואם באו תמימים יקרבו ומשני שנייא הוא שהדבר מסוים שלא יקבע הדבר חובה כנזכר לעיל ועיין בגמרא דתמורה סוף פרק ג':
(יח) (על המשנה) שבירושלים. ומ"מ תרומה אין מביאין מסוריא דבתרומה חוששין שמא יהיו הכהנים מרדפים אחריה ויצאו לח"ל אבל הבכורים הבעלים מחוייבים להביאם לירושלים:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בן אנטיטס: גרסי' ס"א בן אטיטס וכן הוא בערוך ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל וז"ל בן אטיטס שם איש העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו בתמורה פ' ואלו קדשים נפקא לן מקראי דאף על גב דבכורות בהמה טהורה של חוצה לארץ קדושים מכל מקום אין מחוייבין להעלותו ולהקריבו על גבי המזבח דכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה בכור וממקום שאין אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור אבל אם העלוהו מקריבין והכא משום דבן אטיטס הי' אדם מסויים ויקבעו הדבר חובה לא קבלו. הביאו בכורי יין ושמן ונפקא לן בפ' העור והרוטב דקדושים ואינו מביא ודרשי' פרי האדמה אשר תביא פרי אתה מביא ואין אתה מביא משקה עכ"ל ז"ל. ולמה שהקשה ותירץ רבינו עובדי' ז"ל תירץ הרמב"ם ז"ל דההיא דתרומות ר' יהושע היא אלא ששם וגם בכ"מ הועתק ר' יהודה וטעות הוא ור' יהושע צריך להיות וכמו שכתבתי שם פ' בתרא דתרומות סי' ג'. ושם פסק כר' יהושע דתרומות והכא בפי' המשנה כתב ואמרו הביא בכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו היא הסברא האמיתית ע"כ:
בניו ובני ביתו: בניו הקטנים ואשתו:
פסח קטן: פסח שני:
והחזירוהו: כתב הר"ש שירילי"ו ז"ל דמפ' בירוש' דאתיא כר' יהודה דאמר אשה בראשון חובה ובשני רשות והחזירוהו דקתני בשביל שהיתה לעצמה עם בניו ולא בטפלה פי' חבור לאישה ואיכא מ"ד דהי' אדם רשום ויקבעו הדבר חובה שילמדו ממנו ע"כ וכתב הר"ש ז"ל דיוסף הכהן היה סובר דנשים בשני חובה:
שמא יקבע: הקו"ף בנקודת קמ"ץ צ"ל וכן נקד ה"ר יהוסף ז"ל:
אריסטוון: כך מצאתי מנוקד במשניות בשם החכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל הוי"ו בנקודת פת"ח אכן אחר זמן באו לידי עצם המשניות שלו ולא מצאתי כן:
הביא בכוריו מאפמיא וקבלו ממנו: בירוש' פריך והתנן בשביעית ס"פ שלש ארצות אין מביאין תרומה מח"ל ומשמע התם דאפי' מסוריא אין מביאין וכיצד שרו לי' וקבלו הבכורים ממנו והלא דין הוא שאין מקבלין ומה תרומה שאין בה שום קרבן ולא בעיא מחיצה אין מביאין ואפי' בדיעבד בכורים דחמירי דבעו תנופה והגשה לגבי מזבח וקרבן וחומה תני מתני' דבדיעבד מביאין יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ומשני ר' אושעיא בכורים באחריות בעלים כלומר לאו משום טומאה הוא דגזור אלא משום ישיבת ארץ ישראל ובכורים על כרחייהו דבעלים צריכין להביאן לירושלם כדתנן בפ' בתרא דמס' בכורים אגריפם מלך ישראל מניח הסל על כתיפו הלכך לא קנסינן להו אבל תרומה אינה באחריות בעלים ואין על הבעלים להביאה ואי שרינן להו לכהנים שבארץ לקבלה יש לחוש שמא יצאו הכהנים לח"ל כדי להביאה הלכך קנסינן להו אפי' בדיעבד ואמרי' תרומה טמאה הויא:
כקונה בפרוורי' שבירושלים: בפרוורי בשני רישי"ן וכן בסוף מלכים בפרוורים. ועיקר הגירסא בפרוורי ירושלם וכן הוא בגיטין פ"ק דף ח' בברייתא ומפ' רב ששת התם דנ"מ לומר שכותבין עליו שטר ואם לקחה מן העובד כוכבים ורוצה לילך לדרכו בשבת אומר לעובד כוכבים ועושה אע"ג דאמירה לעובד כוכבים שבות משום יישוב ארץ ישראל לא גזור רבנן. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל בס"א גרסי' אלה המשניות פה [א) בד"ס רשום כאן סי' י"נ] עשרים וארבע מתנות נתנו לכהנים עשר במקדש וארבע בירושלם ועשר בגבולין אלו עשר שבמקדש חטאת. וחטאת העוף. ואשם ודאי. ואשם תלוי. וזבחי שלמי צבור. ולוג שמן של מצורע. ומותר [ב) בד"ס העומר] השמן. ושתי הלחם. [ג) בד"ס לחם] ולחם הפנים. ושירי מנחות. [ד) בד"ס רשום כאן סי' י"ד] אלו ארבע שבירושלם הבכורות. והבכורים. והמורם [ה) בד"ס מתודה] מן התודה ואיל נזיר. ועורות הקדשי'. [ו) בד"ס רשום כאן סי' ט"ו:] אלו עשר שבגבולים תרומה. ותרומת מעשר. וחלה. וראשית הגז. והמתנות. ופדיון הבן. ופדיון פטר חמור. ושדה אחוזה. ושדה חרמים. וגזל הגר. כל כהן שאינו בקי בהן אין נותנין לו מתנה. עד כאן:
סליק פירקא וסליקא לה מסכת חלה ובעזרת אל נורא עלילה נתחיל מס' ערלה
תפארת ישראל
יכין
בן אנטינוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו: דהוקשו בכורות למעשר דגן וכמו שאין מביאין תומ"ע מחוצה לארץ כ"כ בכורות אלא ירעו עד שיסתאבו ויאכל לכהנים:
יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו: מדלא בצרום מתחלה לכך:
אף הוא העלה את בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן: פסח שני:
שלא יקבע הדבר חובה: ורק בפסח ראשון חייבים:
אריסטון הביא בכוריו מאפמיא: מקום בסוריא:
מפני שאמרו הקונה בסוריא בקונה בפרוור: כפרים שסביבות ירושלים אבל תרומה לא דחיישינן שהכהנים יהיו מרדפים אחריה ויצאו מארץ ישראל לסוריא אבל בכורים ע"כ בעלים יביאום למקדש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת