משנה חלה ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) פירות חוצה לארץ,

שנכנסו לארץ - חייבין בחלה, ובמעשרות.

יצאו מכאן, לשם -

רבי אליעזר - מחייב.

ורבי עקיבה - פוטר.

(ב) עפר חוצה לארץ,

שבא בספינה לארץ - חייב במעשרות, ובשביעית.

אמר רבי יהודה: אימתי? -

בזמן - שהספינה גוששת.

עיסה, שנילושה במי פירות -

חייבת בחלה,

ונאכלת בידים מסואבות.

(ג) האישה -

יושבת, וקוצה חלתה - ערומה,

מפני שהיא יכולה - לכסות את עצמה.

אבל לא - האיש.

מי שאינו יכול, לעשות עיסתו בטהרה -

יעשנה - קביים.

ואל יעשנה - בטומאה.

רבי עקיבה אומר:

יעשנה - בטומאה.

ואל יעשנה - קביים.

שכשם שהוא קורא - לטהורה,

כך הוא קורא - לטמאה,

לזו קורא - חלה לשם,

ולזו קורא - חלה לשם,

אבל קביים - אין בהן חלק לשם.

(ד) העושה עיסתו קביים,

ונגעו זה בזה -

פטורין מן החלה - עד שישוכו.

רבי אליעזר אומר:

אף הרודה, ונותן לסל -

הסל - מצרפן לחלה.

(ה) המפריש חלתו, קמח -

אינה חלה,

וגזל - ביד כוהן.

העיסה עצמה -

חייבת בחלה.

והקמח, אם יש בו כשעור -

חייב בחלה.

ואסורה לזרים,

דברי רבי יהושע.

אמרו לו:

מעשה, וקפשה - זקן זר.

אמר להם:

אף הוא - קילקל לעצמו,

ותיקן - לאחרים.

(ו) חמשת רבעים, קמח -

חייבין בחלה.

הן, ושאורן, ומורסנן -

חמשת רבעים - חייבין.

ניטל מורסנן מתוכן,

וחזר לתוכן -

הרי אלו - פטורין.

(ז) שעור חלה -

אחד - מעשרים וארבעה.

העושה עיסה לעצמו,

ועיסה למשתה בנו -

אחד - מעשרים וארבעה.

נחתום, שהוא עושה למכור בשוק,

וכן האישה, שהיא עושה למכור בשוק -

אחד - מארבעים ושמונה.

נטמאה עיסתה,

שוגגת, או אנוסה -

אחד - מארבעים ושמונה.

נטמאת מזידה -

אחד - מעשרים וארבעה,

כדי שלא יהא חוטא - נשכר.

(ח) רבי אליעזר אומר:

ניטלת מן הטהור - על הטמא.

כיצד? -

עיסה טהורה, ועיסה טמאה -

נוטל כדי חלה - מעיסה שלא הורמה חלתה,

ונותן לתוך פחות מכביצה - באמצע,

כדי שיטול - מן המוקף.

וחכמים - אוסרין.

הדף הראשי של משנה חלה ב

משנה חלה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב