משנה זבחים ח ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ח · משנה ה | >>
איברין באיברי בעלי מומין, רבי אליעזר אומר, אם קרב ראש אחד מהן, יקרבו כל הראשין.
כרעו של אחד מהן, יקרבו כל הכרעים.
וחכמים אומרים, אפילו קרבו כולם חוץ מאחד מהן, יצא לבית השריפה.
משנה מנוקדת
אֵבָרִין בְּאֵבְרֵי בַּעֲלֵי מוּמִין,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אִם קָרַב רֹאשׁ אֶחָד מֵהֶן,
- יִקְרְבוּ כָּל הָרָאשִׁין;
- כַּרְעוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן,
- יִקְרְבוּ כָּל הַכְּרָעַיִם.
- אִם קָרַב רֹאשׁ אֶחָד מֵהֶן,
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֲפִלּוּ קָרְבוּ כֻּלָּם חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן,
- יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה:
- אֲפִלּוּ קָרְבוּ כֻּלָּם חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן,
נוסח הרמב"ם
איברים באברי בעלי מומין -
- רבי אליעזר אומר:
- אם קרב ראש אחד - יקרבו כל הראשים,
- כרעו של אחד - יקרבו כל הכרעים.
- וחכמים אומרין:
- אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן - יצא לבית השריפה.
- רבי אליעזר אומר:
פירוש הרמב"ם
דעת רבי אליעזר במה שאמר ראש אחד - זוג, רוצה לומר אם הקריב שני ראשים מן הראשים המעורבים, אומר שחל הספק בשניהן יחד, לפי שנאמר ראש בעל מום האחד משניהם ולא נדע איזה משניהן, וכבר נקרבו שניהן, והנשארים כשרים.
וחכמים אומרים, אפילו נקרבו כולן ולא נשאר אלא אבר אחד, אפשר שזה הנשאר הוא של בעל מום, לפיכך יצא לבית השריפה.
והלכה כחכמים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אברים באברי בעלי מומים. אברים כשרים שנתערב בהן אבר אחד של בעלי מומין, ובא כהן שאינו יודע בתערובתן והקריב אחד מן הראשין, יקריבו כל הראשין לכתחלה, דתלינן איסורא בההוא דקרב, והנך כולהו כשרים נינהו. ובגמרא מפרש דלא שרי ר' אליעזר אלא להקריבן שנים שנים, דודאי חד מהנך זוג דהיתירא הוא וניתנה הקרבה זו ליקרב משום ההוא דהיתר. ואי משום ההוא דספק איסור, איכא למתלייה באותו שקרב תחילה קודם שנמלך. אבל אחד אחד, שמא לא נתנה הקרבה זו ליקרב אפילו לר' אליעזר, דילמא האי דאיסורא הוא:
חוץ מאחד. חוץ מזוג אחד. הכי מפרש לה בגמרא, דבחד גרידא מודה ר' אליעזר דלא ניתנה הקרבה זו ליקרב, כדאמרן:
פירוש תוספות יום טוב
אין פירוש
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אברין באברי בעלי מומין ר' אליעור אומר וכו': בפירקין דף ע"ד ומשמע התם דס"ל כחנן המצרי דס"ל דאפילו שחוטין אינם נדחין. ואיתה בתוס' פ' בכל מערבין (עירובין דף ל"א) ובפ' שני שעירי (יומא דף ס"ד) ובפ' הישן (סוכה דף כ"ד) ובפ' גיד הנשה:
כרעים של אחד מהם: אית דגרסי כרעו של אחד מהם. ובגמרא רישא דמתניתין דקתני דבבשר חטאת פליגי רבנן וקתני נמי אברין באברי בעלי מומין לר' אליעזר לא יקרבו אא"כ קרב א' מהם קודם שנמלך דלא כי האי תנא דתניא ר' יהודה אומר לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על אברי חטאת שנתערבו באברי עולה שיקרבו ברובע ונרבע שלא יקרבו על מה נחלקו על אברי עולה תמימה שנתערב באברי בעלת מום שר"א אומר יקרבו ורואה אני אברי בעלת מום למעלה כאילו הן עצים וחכמים אומרים לא יקרבו ובעי בגמרא מ"ש רובע ונרבע דלא חזו בעלת מום נמי לא חזו ומסיק אלא טעמיה דר' אליעזר מום בם דמשמע כשהן בפני עצמן הוא דלא ירצו הא ע"י תערובת ירצו ורבנן מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מומן ירצו ור' אליעזר מבם בהם ורבנן בם בהם לא דרשי ופרכינן אי הכי רואה אני הא רחמנא אכשריה ומשני לדבריהם קאמר להו לדידי רחמנא אכשריה לדידכו אודו לי מיהת בשר בעלי מום כעצים דמי מידי דהוה אבשר חטאת דאודיתו לי בה ברישא דיקרב לשם עצים ורבנן הכא מאיסי התם לא מאיסי:
תפארת ישראל
יכין
אברין באברי בעלי מומין: ר"ל אברי עולה שנתערבו עם אברי עולה בעל מום, והיו אברי הכשרים רוב, והרי בבעמ"ו אפילו ר"א מודה שלא יעלם לשם עצים, מדמאיסי [עי' בש"ס]:
יקרבו כל הכרעים: ר"ל אם הקריבו בשוגג א' מהתערובות, תלינן דאותו שכבר נקרב הוא הפסול, ולהכי מותר להקריב הנותרים ב' ב' דוקא, מדעכ"פ א' מהן ראוי להקרבה. וכ"ש דבאברי חטאת בעולה, בכה"ג לר"א יקריבו:
חוץ מאחד מהן: זוג א', דהרי בנשאר רק א' גם ר"א מודה דלא יקריבו וכסי' מ':
יצא לבית השריפה: ולא בטל ברובא, מדדרך למנותן. וכל דבר שבמנין לא בטל [תוס' דע"ז ב' ד"ה ה"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת