משנה ברורה על אורח חיים תקנ
[עריכה] סעיף א
(א) ואסור לפרוץ גדר – רוצה לומר, אף על גב דמסקינן בגמרא דבזמן דאין מצוי גזירות עובדי כוכבים על ישראל תלוי הדבר ברצון ישראל, דהיינו אם רצו רוב ישראל והסכימו שלא להתענות בהשלושה צומות הרשות בידן, כתבו הפוסקים דעכשיו כבר רצו וקיבלו עליהן כלל ישראל מדור דור, ואסור לפרוץ גדר:
(ב) מיהו וכו' – דבשעה שרצו וקבלו עליהן להתענות, הקילו לכתחילה עליהן:
(ג) עוברות ומניקות וכו' – ומסתברא ד[מ]עוברת מיקרי משעה שהוכר הולד, כדקיימא לן לענין ווסתות. ומכל מקום אפשר דאפילו לאחר ארבעים יום ליצירת הולד נמי הויא לה בכלל מעוברת לענין זה, אם מרגשת צער. אבל בבציר מהכי נראה דהויא לה ככל הנשים לכל דבר, אם לא שמצטערת הרבה. ואם מרגשת חולשה אין להחמיר בה כלל [מור וקציעה עיין שם]:
(ד) אין להתענות – וכל שכן אם הוא חולה שאין בו סכנה, בוודאי פטור מלהתענות, ואסור לו להחמיר על עצמו:
(ה) אלא שנהגו להחמיר – ואם הם חלושות, נראה דאין להם להחמיר. ומכל מקום, אף הצריך לאכול, לא יתענג עצמו בבשר ויין, רק כפי מה שצריך. וכן הקטנים שיש להם דעת להתאבל, אף על גב שאין מחוייבין לחנכם אפילו בן י"ב שנה, ואפילו בתענית שעות, מכל מקום ראוי לחנכם, שלא יאכלו רק כדי קיום הגוף, לחם ומים או שאר מאכל פשוט, לפי התינוק, כדי שיתאבלו עם הצבור:
[עריכה] סעיף ב
(ו) מותרים ברחיצה וכו' – דבשעה שרצו וקיבלו עליהם לצום בכל הארבע תעניות הנזכרים לעיל, לא קיבלו עליהם שיהיו בחומר תענית ציבור כתשעה באב, לפי שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה. ובעל נפש יחמיר בכולן כמו בתשעה באב, אלא שאם חל ליל טבילה, יקיים עונתו. וגם בנעילת הסנדל לא יחמיר, משום חוכא וטלולה. וכן אם חל עשרה בטבת בערב שבת, אין להחמיר ברחיצה בחמין, מפני כבוד השבת:
(ז) ואין צריך וכו' מבעוד יום – כמו בתשעה באב, אלא מותר בהם באכילה ושתייה בלילה:
