משנה ברורה על אורח חיים תכט
[עריכה] סעיף א
(א) שואלין בהלכות פסח וכו' - שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהירן על פסח שני. והוא הדין בשאר ימים טובים נמי דורשין קודם לכן שלושים יום בהלכותיהן. ועיין בביאור הגר"א שדעתו דבעצרת סגי מיום א' בסיון. ויש אומרים דהחיוב שלושים יום הוא רק בפסח משום דיש בהן הלכות רבות, כגון טחינת חיטים ואפיית מצות והגעלת כלים וביעור חמץ, שאילו אם אין עושין אותן כהלכותיהן קודם פסח לית להו תקנה בפסח, מה שאין כן בשאר יום-טוב די באיזה ימים קודם. ועל כל פנים ביום-טוב גופא, לכולי עלמא צריך לשאול ולדרוש בכל יום-טוב בהלכותיה, וכדאיתא בסוף מגילה (דף לב) משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בעניינו של יום, הלכות הפסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, והלכות החג בחג:
(ב) שלושים יום - ומתחילין מיום הפורים עצמו. ועכשיו נוהגין לדרוש בשבת הגדול [כשאין ערב פסח חל בו דאז צריך להקדים בשבת הקודם] ובשבת שובה [והעיקר להורות לעם דרכי ה' ללמד המעשה אשר יעשון דהיינו דיני הגעלה וביעור חמץ ואפיית המצה ושאר הלכות פסח וכן בשבת שובה לדרוש לפניהם הלכות יום הכיפורים וחג הסוכות לבד מה שדורש מענין התשובה אבל אם יהיה הדרשה רק בפלפול או דרוש בעלמא אין יוצאין בזה ידי חובתן] ומכל מקום מצוה לכל אחד לעסוק בהלכות פסח ל' יום קודם וכן בחג עצמו [אחרונים]:
(ג) ומנהג וכו' - הוא מנהג קדום מזמן הגמרא והובא דבר זה בירושלמי פרק קמא דבבא בתרא ויכולין בני העיר לכפות זה לזה לענין זה:
(ד) חטים לחלקן - ובמדינותינו המנהג לחלק להן קמח שעל ידי זה מקרבא הנייתה טפי. ושיעור הנתינה הוא כפי צרכו לכל ימי הפסח ופשוט דאם הוא עני גדול ואין לו במה לאפות המצה צריך ליתן לו גם דמי האפיה דהוא בכלל די מחסורו אשר יחסר לו:
(ה) י "ב חודש - ואם אנו רואין שנכנס בעיר על דעת להשתקע שם לאלתר חייב ועיין בשע"ת. ודין זה די"ב חודש שייך גם לעני שאז חייבים ליתן לו כשאר עניי העיר ואם דעתו להשתקע לאלתר חייבים ליתן לו. וכתבו האחרונים בשם הסמ"ק דהאידנא נוהגים בכל הצדקות בין לענין בעה"ב בין לענין העניים בשלשים יום. ואפילו העני שאין דר פה ל' יום אף שאין מחויבים ליתן לו קמח לכל ימי הפסח בבת אחת מ"מ חייבים ליתן לו מצה בפסח כדרך שחייבים ליתן לו פת כל ימות השנה מזון ב' סעודות לכל יום ויום מימות החול שהוא שוהה בעיר ובשבת מזון ג' סעודות כמ"ש ביו"ד סימן רנ"ו ע"ש:
(ו) ליתן לזה - ואפילו תלמיד חכם הפטור ממס [אחרונים]. ועיין בפמ"ג. ושיעור הנתינה צריך להעריך על כל אחד לפי ממונו. ואלה המשתמטים עצמם מליתן קמח עניים יש עון בידם. והנה ידוע שעיני העניים נשואות לזה וכשהם ישארו בדוחק וברעבון והוא יעלים עין בזה ידוע מה שאמר הגמרא סנהדרין ל"ה כל תענית וכו' ע"ש בפירש"י והוא ג"כ כעין זה:
