משנה בכורות א ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק א · משנה ז | >>
לא רצה לפדותול, עורפו בקופיץ מאחריו וקוברו.
מצות פדיה קודמת למצות עריפה, שנאמר (שמות יג), "ואם לא תפדה וערפתו".
מצות יעידה קודמת למצות פדיה, שנאמר (שם כא), "אשר לא יעדה והפדה".
מצות יבום קודמת למצות חליצה, בראשונה, שהיו מתכונין לשם מצוה.
ועכשיו שאין מתכונין לשם מצוה, אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום.
מצות גאולה באדון. הוא קודם לכל אדם, שנאמר (ויקרא כז), "ואם לא יגאל ונמכר בערכך".
משנה מנוקדת
לֹא רָצָה לִפְדּוֹתוֹ,
- עוֹרְפוֹ בְּקוֹפִיץ מֵאַחֲרָיו וְקוֹבְרוֹ.
- מִצְוַת פְּדִיָּה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, יג):
- "וְאִם לֹא תִפְדֶּה – וַעֲרַפְתּוֹ".
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, יג):
- מִצְוַת יְעִידָה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת פְּדִיָּה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא, ח): "אֲשֶׁר לֹא יְעָדָהּ – וְהֶפְדָּהּ".
- מִצְוַת יִבּוּם קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת חֲלִיצָה,
- בָּרִאשׁוֹנָה,
- שֶׁהָיוּ מִתְכַּוְּנִין לְשֵׁם מִצְוָה;
- וְעַכְשָׁיו,
- שֶׁאֵין מִתְכַּוְּנִין לְשֵׁם מִצְוָה,
- אָמְרוּ:
- מִצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת יִבּוּם.
- מִצְוַת גְּאֻלָּה בָּאָדוֹן.
- הוּא קוֹדֵם לְכָל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז, כז):
- וְאִם לֹא יִגָּאֵל, וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךָ:
- הוּא קוֹדֵם לְכָל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז, כז):
נוסח הרמב"ם
לא רצה לפדותו - עורפו בקופיס מאחוריו, וקוברו.
- מצות פדייה - קודמת למצות עריפה,
- שנאמר: "אם לא תפדה וערפתו" (שמות יג יג שמות לד כ).
- מצות יעידה - קודמת למצות פדייה,
- שנאמר: "אשר לו יעדה, והפדה" (שמות כא ח).
- מצות ייבום -
- קודמת למצות חליצה - בראשונה, שהיו מתכוונין לשם מצוה,
- ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה, אמרו -
- מצות חליצה - קודמת למצות ייבום.
- מצות גאולה באדון - הוא קודם לכל אדם,
- שנאמר: "אם לא יגאל, ונמכר בערכך" (ויקרא כז כז).
פירוש הרמב"ם
קופיץ - סכין גדול כמין גרזן, שהקצבים חותכים בו הבשר.
ומה שאמר קוברו - להודיעך שהוא אסור בהנאה אחר העריפה. והפועל הזה נגזר מעורף, שאין מותר לשוחטו ולא לחנקו, אלא לחתוך ראשו ממול ערפו.
ומה שאמר בכאן על החליצה והיבום, על דעת האומר שהיבמה אינה מותרת אלא עד שיכוון היבם בבעילתו לשם מצוה, אבל אם נשא אותה לשם ממון או לשם נוי הרי הוא כאילו פגע בערוה. ואין זה אמת, לפי שמאחר שנסתלק ממנה איסור הערוה כשמת אחיו בלא בנים הרי הוא מותר, ואפילו נתכוין שלא למצוה. ולפיכך יהיה הדין על דעת זו שמצות יבום קודמת למצות חליצה בכל זמן, וכן ההלכה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
קופיץ - סכין גדול כמין גרזן קטן שהקצבים מחתכים בו בשר:
ועורפו - היינו שחותך ראשו ממול ערפו:
וקוברו - לפי שאסור בהנאה לאחר עריפה לא:
מצות יעידה - באמה העבריה:
בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה - והיו אומרים המיבם לשם נוי לשם ממון הוי פוגע בערוה שלא במקום מצוה. ואין כן הלכה, אלא הואיל ופקע איסור אשת אח מינה כשמת אחיו בלא בנים הרי הותרה לו לגמרי ואפילו יבמה לשם נוי ולשם ממון:
מצות גאולה באדון - המתפיס בהמה לבדק הבית, מצות פדייתה באדון קודם לכל אדם, שהוא מוסיף את החומש לב:
פירוש תוספות יום טוב
[*לא רצה לפדותו. ולא ליתנו לכהן. טור סימן שכ"א]:
וקוברו. לשון הר"ב לפי שאסור בהנאה לאחר עריפה וכ"כ הרמב"ם. וכלומר לדברי הכל דלהלכה אף מחיים אסור בהנאה וכמ"ש במשנה ג'. וכך ראיתי בנא"י בפירוש הרמב"ם דמסיים לדברי הכל וגם בפירוש הרמב"ם למשנה ג' שבנוסח שלנו כתוב אבל הנאת גופו אינו אסור אלא אחר עריפה. מצאתי בנא"י וכן הנאת גופו קודם עריפה ואחר עריפה:
בראשונה שהיו מתכונים כו'. עיין מ"ש במשנה ג' פי"א דיבמות:
מצות גאולה באדון הוא קודם כו'. שנאמר ואם לא יגאל וגומר. והר"ב כתב שהוא מוסיף את החומש. והכי תנן במ"ב פרק ח' דערכין והתם [דף כ"ז] פריך לה דתיפוק ליה דמצות גאולה באדון. ומשני חדא ועוד קאמר:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ל) (על המשנה) לפדותו. ולא ליתנו לכהן. טור:
(לא) (על הברטנורא) וכלומר לדברי הכל. דלהלכה אף מחיים אסור בהנאה. ועתוי"ט:
(לב) (על הברטנורא) הכי תנן במשנה ב' פרק ח' דערכין. ופריך בגמרא דתיפוק ליה ממצות גאולה באדון. ומשני, חדא ועוד קאמר:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
לא רצה לפדותו עורפו וכו': רפי"ב דהלכות בכורים וסי' ז':
בקופיץ: דוקא קתני למעוטי שלא יהרגנו לא במקל ולא בקנה ולא בקרדום ולא במגרה וגם שלא יכניסנו לחדר וינעול הדלת בפניו עד שימות שנאמר וערפתו:
וקוברו: לפי שאסור בהנאה לאחר עריפה לכולי עלמא ויליף לה במכילתא בג"ש דעריפה עריפה. תו גרסי התם במכילתא ואם לא תפדה וערפתו מכאן אמרו אם אין פודהו יערפהו הואיל ואיבד [נכסי] כהן את ממונו יאבדו ע"כ והכי תני לוי בגמרא בפירקין ד' י' הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו פי' רש"י ז"ל יכפהו ב"ד לערפו לאחר שלשים יום כדמפרש בהאי פירקא ויאסר בהנאה ע"כ:
מצות פדייה קודמת למצות עריפה: הראב"ד ז"ל בהשגות כתב שאין לחשוב העריפה במ"ע אע"פ שאמרו מצות פדייה קודמת למצות עריפה לא שתחשב מצוה אבל היא עבירה ומזיק נקרא ומפסיד ממונו של כהן ומפני שאמר מצות פדיה אמר מצות עריפה ע"כ:
קודמת למצות פדייה: שהיא פודה את עצמה כלומר מצוה לייעד דודאי בפדייה אינו עושה כלום ובעל כרחיה דאדון הוא. תוס' חיצוניות. וק"ק לע"ד דהא דרשי' והפדה מלמד שאף הוא מסייע בפדיונה כדאיתא בפ"ק דקדושין ד' י"ו:
שנאמר אשר לא יעדה והפדה: הא אם יעדה זה מוטב. ביד פ"ד דהלכות עבדים סי' ז':
מצות יבום: פ' החולץ (יבמות ד' ל"ט) אמר רב אין כופים ופי' רש"י ז"ל דאסיפא קאי דאע"ג דמצות חליצה קודמת אי תרווייהו ניחא להו ליבומי אין כופין אותם לחלוץ. אבל ר"ת ור"ח וכן הרי"ף ז"ל סוברים דארישא קאי ע"ש. ואיתה נמי בפ' אע"פ ד' ס"ד וביד פ"א דהלכות יבום סי' ב' ובטור א"ה סימן קס"ה:
מצות גאולה באדון הוא קודם: המתפיס בהמה טמאה לבדק הבית. ועיין במ"ש רפ"ח דערכין בשם בעלי התוס' ז"ל. ומצאתי מוגה מצות גאולת אדון קודמת וכו':
תפארת ישראל
יכין
עורפו: קוצץ ראשו מול ערפו:
בקופיץ: פליישהאקע:
מאחריו וקוברו: דמדאסור בהנאה מחיים. כ"ש לאחר מיתה:
מצות יעידה: באמה העבריה שמצוה שיקחה לו אדונה לאשה:
קודמת למצות פדיה: שיניח אדונה לאביה לחזור ולפדותה:
אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום: דס"ל לתנא שהמיבם אשת אחיו לשם נוי או ממון. הוה פוגע בערוה. ואין כן ההלכה. ואעפ"כ נהגו לחלוץ. אבל אין כופין על זה. אפילו נתן לה שטח"ל לחלוץ בחנם [אה"ע קס"ה]:
מצות גאולה באדון: המתפיס בהמה לבדק הבית. מצוה שיפדנה אדונה:
ואם לא יגאל ונמכר בערכך: ותו. דלהכי הבעלים קודמין מדמוסיפין חומש כשיפדו הן [כערכין פ"ח מ"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת