משנה ביצה ג ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק ג · משנה ח | >>
אומר אדם לחברו, מלא לי כלי זה, אבל לא במידה.
רבי יהודה אומר: אם היה כלי של מידה, לא ימלאנו.
מעשה באבא שאול בן בטנית, שהיה ממלא מידותיו מערב יום טוב ונותנן ללקוחות ביום טוב.
אבא שאול אומר: אף במועד עושה כן (מפני בירורי המידות).
וחכמים אומרים: אף בחול עושה כן, מפני מיצוי המידות.
הולך אדם אצל חנווני הרגיל אצלויח, ואומר לו: תן לי ביצים ואגוזים במניין, שכן דרך בעל הבית להיות מונה יט בתוך ביתו.
משנה מנוקדת
אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה;
- אֲבָל לֹא בְּמִדָּה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם הָיָה כְּלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְאֶנּוּ.
- מַעֲשֶׂה בְּאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית,
- שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב,
- וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב.
- אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
- אַף בְּמוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵּן,
- מִפְּנֵי בֵּרוּרֵי הַמִּדּוֹת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אַף בְּחֹל עוֹשֶׂה כֵּן,
- מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת.
הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ:
- תֵּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן;
- שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ:
נוסח הרמב"ם
אומר אדם - לחנווני:
- "מלא לי - כלי זה",
- אבל - לא במידה.
- רבי יהודה אומר:
- אם היה כלי של מידה - לא ימלאנו.
- "מלא לי - כלי זה",
- מעשה, בשאול בן בוטנית,
- שהיה ממלא את מדותיו - מערב יום טוב,
- ונותנן ללקוחות - ביום טוב.
- אבא שאול אומר:
- אף במועד - עושה כן.
- וחכמים אומרין:
- אף בחול - היה עושה כן,
- מפני - מיצוי המדות.
- אומר אדם לחברו:
- "תן לי ביצים ואגוזים - במנין",
- שכן דרך בעל הבית,
- להיות מונה - בתוך ביתו.
פירוש הרמב"ם
אבל לא במידה - רוצה בו אבל לא בכלי מיוחד למידה. אבל אם היה כלי מוכן להיות מידה ועדיין לא נעשה בדיוק ולא שמוה מידה, מותר לתת בה.
ורבי יהודה אוסר, לפי שהוא כלי ידוע למידה.
והיה עושה אבא שאול בן בטנית מה שאמרו עליו מפני ביטול בית המדרש, כדי שלא יתבטל בעת המשקל.
ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אבל לא במדה - בכלי המיוחד למדה שמודד ומוכר בו. אבל אם אינו מיוחד לכך אע"פ שעומד למדה, שכשישבר זה שהוא מודד בו יעמוד זה תחתיו, מותר למלאותו טו:
אם היה כלי של מדה - אע"פ שעדיין לא יחדו לכך לא ימלאנו טז. ואין הלכה כר"י:
ממלא מדותיו מערב יו"ט - לפי שאין מודדין ביו"ט:
אף בחול המועד עושה כן - מפני ביטול בית המדרש, שהיו רבים באים לשאול הימנו במועד שאין טרודין במלאכה, והיה ממלא מדותיו בלילה שאינו זמן בית המדרש יז כדי שיהא פנוי ביום:
מפני מצוי המדות - כשהיה מוכר שמן היו לו מדות הרבה ומביאין הלקוחות כליהן ומודד לכל אחד ואחד במדה לעצמו, ומתמצות והולכות לתוך כליהן כל הלילה, כדי שלא ישאר לו השמן המודבק בשולי המדה ובדפנותיה ונמצא גוזל את הלקוחות:
פירוש תוספות יום טוב
אבל לא במדה. פי' הר"ב שמודד ומוכר בו. אבל אם אינו מיוחד כו' מותר למלאותו דהואיל ואינו מיוחד כו' לא קעביד כדעבדין בחול. שדרך לקוחות לומר תן לי לוג. ואין דרכן לומר כלי זה מלא לי בדרך מקח אלא בדרך הלואה או מתנה. ואע"ג דמיוחד למדה. משא"כ במשנה ו' דאסרי לשקול בכלי משום דקא עביד עובדין דחול דפעמים שאין הליטרא לפניו. וכיון שיודע משקל כליו שוקל בו. גמ'.
רבי יהודה אומר אם היה כלי של מדה כו'. פי' הר"ב אע"פ שעדיין לא יחדו וכו' הואיל ועומד למדה. משא"כ במשנה ו' דמתיר לשקול כנגד כלי לפי שאינו עומד לשקול בו. גמרא:
אף במועד עושה כן. פי' הר"ב מפני ביטול בית המדרש. הכי תניא בגמ' וכתב רש"י ול"ג במשנה מפני בירורי המדות. ולמאן דגרס מפרש הכי מפני בטול בה"מ של באי מועד לא יהיה פנוי לשהות ולברר מדותיו שלא ירתיחו לפיכך ממלאן בלילה וטעמא שרצה שלא ירתיחו. לפי שעל ידי הרתיחות שמעלה היין נמצא שאין המדה מלאה ואברייתא פירש שהרתיחות הן נקראים בירורין. לפי שמבררין אותן מן היין כששותהו. א"נ על דקלישי וזיגי ע"כ. וג"ז הפירוש עולה כהוגן במשנתינו:
חנוני הרגיל אצלו. שמתוך שרגיל אצלו מאמינו ונותנו לו בלא פסוק דמים. רש"י. [*ובמשנה שבסדר ירושלמי אומר אדם לחברו תן לי כו']:
שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו. הלכך לא מוכח דמשום דמים הוא דמדכיר ליה מנין אלא שכך צריכין. הר"ן.
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טו) (על הברטנורא) דהואיל ואינו מיוחד לא קא עביד כדעבדין בחול שדרך לקוחות לומר תן לי לוג ואין דרכן לומר כלי זה מלא לי בדרך מקח אלא בדרך הלואה או מתנה. ואע"ג דמיוחד למדה מה שאין כן במשנה ו' דאסרי לשקול בכלי משום דקא עביד עובדין דחול דפעמים שאין הליטרא לפניו וכיון שיודע משקל כליו שוקל בו. גמרא:
(טז) (על הברטנורא) הואיל ועומד למדה מה שאין כן במשנה ו' דמתיר לשקול כנגד כלי לפי שאינו עומד לשקול בו. גמרא:
(יז) (על הברטנורא) ולמאן דגרס מפני ברורי המדות הכי פירושו משום ביטול ביטול בית המדרש של באי מועד לא יהיה פנוי לשהות ולברר מדותיו שלא ירתיחו לפיכך ממלאן בלילה. וטעמא שרצה שלא ירתיחו לפי שעל ידי הרתיחות שמעלה היין נמצא שאין המדה מלא:
(יח) (על המשנה) חנוני כו'. שמתוך שרגיל אצלו מאמינו ונותנו לו בלא פיסוק דמים. רש"י:
(יט) (על המשנה) מונה. הלכך לא מוכח דמשום דמים הוא דמדכר ליה מנין אלא שכך צריך. הר"נ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אומר אדם לחנוני וכו': תוס' פ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ע"ה) ותוס' דר"פ שואל (שבת דף קמ"ט) ומה שפי' ר"ע ז"ל באבל לא במדה הוא פי' ראשון דבגמ' וכן פי' ג"כ הרמב"ם ז"ל כאן בפי' המשנה אבל ביד שם פ"ד פסק כלשון אחרון דרבא דאפי' היה כלי המיוחד למדה ימלאנו ומאי אבל לא במדה שלא יזכיר לו שם מדה ואתא ר' יהודה למימר כלי המיוחד למדה לא ימלאנו:
ר' יהודה אומר אם היה כלי של מדה וכו': בטור א"ח סי' שכ"ג ובגמ' פריך אלמא גבי שמחת י"ט ר' יהודה לחומרא ורבנן לקולא והא אפכא שמעינן להו דתנן לעיל בפירקין ר' יהודה אומר שוקל אדם בשר וכו' ומשני דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא התם בשאינו עומד למדה פי' כלי וקופיץ אין עומדין לכך הכא בעומד למדה דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא התם קעביד כדעבדין בחול במאזנים פעמים שאין הליטרא לפניו וכיון שיודע משקל כליו שוקל בו הכא לא עמד כדעבדין בחול דעדיין לא יצא טבעו של כלי זה למדה ולאידך לישנא הכא לא קעביד כדעבדין בחול דעבידי אינשי דמקרבי לחבריהם חמרא במנא דכיילא ושתו:
מעשה בשאול בן בטנית: כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
אבא שאול אומר אף במועד עושה כן: ברב אלפסי והר"ן ז"ל ליתה להאי בבא:
מפני מצוי המדות: כשמוכר שמן וביין שכיחי בירורין ולא בשמן. ירוש' תני מעשה בר"א ב"ר צדוק ואבא שאול בן בטנית שהיו חנונים בירושלם והיו ממלאין מדותיהן מעי"ט ונותנין אותן ללקוחות בי"ט ר' חנניא בן עקביא אומר אף בחולו של מועד היו עושין כן מפני מצוי המדות אף הוא כנס שלש מאות חביות [יין] וחברו כנס שלש מאות חביות [שמן] בבבלי בברייתא מפרש שהביאום לגזברים שבירושלם אמרו להן חכמים לא הייתם צריכין לעשות כן פי' רש"י ז"ל מפני שהלקוחות מוחלין ע"י טרדן ומרוצתן שאינם יכולין לשהות עוד וידעי וקא מחלי אלא הואיל והחמרתם על מצמכם יעשה בהן צרכי צבור פעם אחת חלה ונכנסו רבותינו לבקרו אמר לון אתון חמון הדא ימינא דהוות מכילא בקושטא ע"כ:
אצל חנוני הרגיל אצלו: בין הוא גוי בין הוא ישראל דאין לחלק רק היכא דאיכא חששא דמחובר או נולד תוס' ז"ל. ופי' רש"י ז"ל וכן רבינו ישעיה ז"ל הרגיל אצלו שמתוך שרגיל אצלו מאמינו ויבטח בו שלא יחמסנו ונותנו לו בלא פסוק דמים. ובהרי"ף ז"ל הלשון כך אומר אדם לחנוני תן לי וכו' וכן הוא במגיד משנה פ"ד דהלכות י"ט סי' כ"ד. ובטור א"ח סי' שכ"ג ותקי"ז ובירוש' גרסי' אומר אדם לחברו תן לי וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכן בטור בסי' שכ"ג אכן בסי' תקי"ז לחנוני וע"ש בטור על מה שכתבתי בשם התוס' ז"ל והביא שם גם דברי הר"ן ז"ל והם מבוארים יותר מן התוס' ע"ש:
תפארת ישראל
יכין
מלא לי כלי זה: אפילו מיוחד למדה. ואם היא של מוכר, צריך שיקחנה הלוקח עמו לביתו. מיהו במחסר או מעדיף קצת על המדה בלא"ה שרי:
אבל לא במדה: שלא יזכיר שם מדה, וכן אסור להזכיר דמים ודוקא בדבר שאין דמיו ידועים. וכן במדה, דוקא מין שאין רגילין למדוד. אבל מין שדמיו ידועין, וכן במדה אם הוא מין שרגילין למודדו, מותר לומר תן לי בכך וכך דמים, או תן לי מדה זו או זו, דאינו רק מודיעו כמה צריך. ורק במצרף אס?יר, לומר כך וכך כבר לקחתי ממך, ועתה אקח כך וכך, הרי שניהן יחד כך וכך, זה אסור אפילו אינו מצרף דמים ומדה בדבריו, רק מנין הפירות (שו"ע או"ח, שכג):
לא ימלאנו: אף שלא יחדו למדה. וקיי"ל כת"ק:
אבא שאול אומר אף במועד: בחוה"מ:
מפני ברורי המדות: ר"ל מפני שבחוה"מ אין בו מלאכה, להכי הרבה באים ללמוד ממנו, ואין לו פנאי לברר המדה יפה, ע"י שימתין עד שישקוט הרתיחות [שוים] שבמדה שמתהווה על ידי שממהר למזוג שלא יתבטל מתורה וכשימתין יתברר כמה מדד. לכן מילא המדות בלילה:
וחכמים אומרים אף בחיל: אף שבחול אינו ממהר למזוג, ועי"ז לא יעלה רתיחות:
מפני מצוי המדות: שלא יצטרך להמתין עד שיתמצה מה שדבוק במדה מאותו דבר שנמדד:
הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו: שמאמינו בלי פיסוק דמים, מדרגיל אצלו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת