משנה בבא בתרא ד ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ד · משנה ד | >>
המוכר את החצר, מכר בתים, בורות, שיחין, ומערותח, אבל לא את המטלטליןט.
בזמן שאמר לו, היא וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין.
בין כך ובין כך, לא מכר את המרחץ י ולא את בית הבד שבתוכה.
רבי אליעזר אומר, המוכר את החצר, לא מכר אלא אוירה יא של חצר.
משנה מנוקדת
הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר,
- מָכַר בָּתִּים,
- בּוֹרוֹת, שִׁיחִין, וּמְעָרוֹת,
- אֲבָל לֹא אֶת הַמִּטַּלְטְלִין.
- בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ,
- הֲרֵי כֻּלָּן מְכוּרִין.
- בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ,
- לֹא מָכַר אֶת הַמֶּרְחָץ,
- וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד שֶׁבְּתוֹכָהּ.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר,
- לֹא מָכַר אֶלָּא אֲוִירָהּ שֶׁל חָצֵר:
- הַמּוֹכֵר אֶת הֶחָצֵר,
נוסח הרמב"ם
המוכר את החצר -
- מכר בתים, בורות, שיחים, ומערות - אבל לא את המיטלטלים.
- בזמן שאמר לו: היא, וכל מה שבתוכה - הרי כולם מכורים.
- בין כך ובין כך -
- לא מכר - לא את המרחץ, ולא את בית הבד שבתוכה.
- רבי אליעזר אומר:
- המוכר את החצר -
- לא מכר - אלא אווירה של חצר.
פירוש הרמב"ם
אין הלכה כרבי אליעזר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מכר את הבתים - הפתוחים לחצר:
ובורות שיחים ומערות - שבתוך הבתים. ואע"ג דהמוכר בית לא מכר בור שיח ומערה, לגבי חצר מיהא בטלים הן:
ביז כר ובין כר - אפילו אמר כל מה שבתוכה, לא מכר את המרחץ וכו'. דאינן בכלל חצר:
רבי אליעזר אומר וכו' - ואין הלכה כר, אליעזר:
פירוש תוספות יום טוב
מכר בתים בורות ושיחין ומערות. לפי שהחצר עשוי לכביסה. ולהשקות בהמות. ותשמיש החצר והבור הוא תשמיש אחד. ולפיכך נמכרין עמה. אבל בית אינו עשוי לכביסה. ולהשקות בהמות. אלא לדירה. ואין תשמישן שוה. מנמוקי הרשב"א ז"ל. והרב אבן מגא"ש ז"ל נתן טעם אחר לפי שדרך החצרות להיות בהן בור ודות. ואין דרך הבית בכך. המגיד פרק כ"ה מהלכות מכירה:
אבל לא את המטלטלין. תשמישי הבית שאינן קבועין כל כך. הנך דאמרן לעיל דאינן מכורין בכלל בית. וכ"ש שאר מטלטלין דאינם בכלל תשמישי בית. הרשב"ם. ועיין בפירוש הר"ב משנה ז':
לא את המרחץ וכו'. דאין דרך החצרות שיהיה להם כן. ואינו תשמיש מיוחד לחצר אחת. דהרבה חצרות משתמשות במרחץ אחד. וכן בבית הבד. נ"י:
לא מכר אלא אוירה של חצר. אבל בתים ובורות לא מכר ודמים מודיעים ליכא למימר דאין אונאה לקרקעות. הרשב"ם. ולטעמיה אזיל דס"ל דאין אונאה לקרקעות. וכמ"ש בשמו במשנה ו פרק בתרא דשביעית. וכן סתם הר"ב במשנה ו' פ"ג דפאה אבל לדעת הסוברים דבפלגא איכא. וכמ"ש בשביעית ובפרק אחד עשר דכתובות [משנת ה'] לדידהו כשהדמים הרבה יותר מפלג. הוה בטול מקח:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על המשנה) בורות כו'. לפי שהחצר עשוי לכביסה ולהשקות בהמות. ותשמיש החצר והבור הוא תשמיש אחד ולפיכך נמכרין עמה. אבל בית שאינו עשוי לכביסה כו' אלא לדירה ואין תשמישן שוה. רשב"א. ועתוי"ט:
(ט) (על המשנה) המטלטלין. תשמישי הבית שאינן קבועין כל כך. הנך דאמרן לעיל דאינן מכורין בכלל בית. וכ"ש שאר מטלטלין שאינם בכלל תשמישי בית. ר"ש:
(י) (על המשנה) המרחץ. דאין דרך החצרות שיהיה להם כן ואינו תשמיש מיוחד לחצר אחת. דהרבה חצרות משתמשות במרחץ אחד וכן בבית הבד. נ"י:
(יא) (על המשנה) אוירה. אבל בתים ובורות לא ודמים מודיעים ליכא למימר דאין אונאה לקרקעות ר"ש. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין: ואע"פ שאמר כל מה שבתוכה דמשתמע אפילו מטלטלין היינו דוקא מטלטלין שהם צרכי הבית ודרך הבתים בהם כמו מפתחות ומכתשת ותנור וכירים כדלעיל ולא מאני תשמישתיה וחיטי ושערי דאלו אין להם שום קביעות בבית ודעתו עליהם להביאם לחצר אחרת שידור בה כיון שאינו יוצא מן העיר דזה ממונו הוא אבל מרחץ ובית הבד אין דרך החצרות שיהיה להם כן ואינו תשמיש מיוחד לחצר אחת דהרבה חצרות משתמשין במרחץ אחד וכן בבית הבד א"כ לא בטילי לגבי חצר ולא משתמעי במה שאמר כל מה שבתוכה. ודעת הרשב"א ז"ל שאם מצר לו מצרים ואמר לו כל מה שבתוך מצרים אלו אני מוכר לך דכולו מכור בין בור ודות בבית או מרחץ ובית הבד בחצר דטעמא דאמרן דאין נמכרין בהדייהו היינו משום דדברים חשובים הם ואינם בטלין וטפלין להני דמכר אבל המצרים אינם נמכרין ולא שייך למימר טעמא משום שהם טפלין להם הלכך כי אמר לו כל מה שבתוך המצרים הללו הכל מכור וראיתי אחרים שכתבו על זה שהוא הגון ומתקבל נמוקי יוסף ז"ל:
ר' אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר: ולשון הברייתא לא מכר אלא מילוסה של חצר והיינו אוירה דמתני' ובהא פליגי דר' אליעזר סבר חצר אוירא משמע ורבנן סברי הכל משמע כחצר המשכן דכתיב ארך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים ובכלל אלו מאה אמה קדש הקדשים ואהל מועד שהם כמו בתים וקראם הכתוב חצר מכאן שהבתים נמכרין בכלל חצר והלכך לא שנא אמר לו דירתא אני מוכר לך ל"ש א"ל דרתא ל"ש אמר לו חצרי מכר את הבתים. ובטור כולה מתניתין עד סוף הפרק בח"מ בסימן רט"ו:
תפארת ישראל
יכין
ומערות: שפתוחין לחצר או להבתים:
אבל לא את המטלטלין: כלים ומאכלים המתטלטלין בחצר שאינן קבועין:
הרי כולן מכורין: חוץ ממאכלים שבתוכן:
בין כך ובין כך לא מכר לא את המרחץ ולא את בית הבד: לעצור השמן שהיו רגילין לעשותו בחצר, מדהיו צריכין ליתן הזיתים במעטן קודם שיכבשום בבית הבד, והמעטן היה עומד בחצר, אבל הגת שהיו דורכין בו הענבים מיד שנקטפו, להכי העמידו הגת בהשדה סמוך להכרם, להכי נקט תנא גת גבי שדה לקמן במ"ט:
רבי אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר: דאפילו הבתים לא מכר, רק רווח הפנוי שבחצר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת