משנה בבא בתרא ג ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ג · משנה ז | >>
לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין.
לקח בית בחצר אחרת, לא יפתחנו לחצר השותפין.
בנה עליה על גבי ביתו, לא נא יפתחנה לחצר השותפין.
אלא אם רצה, בונה את החדר לפנים מביתו, ובונה נב עליה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו.
לא נג יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון.
היה קטן, לא יעשנו גדול.
אחד, לא יעשנו שנים.
אבל פותח הוא לרשות הרבים נז פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלוןנח.
היה קטן, עושה אותו גדול.
אחד, עושה אותו שנים.
משנה מנוקדת
לֹא יִפְתַּח אָדָם חַלּוֹנוֹתָיו לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין.
- לָקַח בַּיִת בְּחָצֵר אַחֶרֶת,
- לֹא יִפְתְּחֶנּוּ לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין.
- בָּנָה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵּיתוֹ,
- לֹא יִפְתְּחֶנָּה לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין;
- אֶלָּא אִם רָצָה,
- בּוֹנֶה אֶת הַחֶדֶר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ,
- וּבוֹנֶה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵּיתוֹ,
- וּפוֹתְחָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.
- לֹא יִפְתַּח אָדָם לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין,
- פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח,
- וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן.
- הָיָה קָטָן, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל;
- אֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם.
- פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח,
- אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים,
- פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח,
- וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן.
- הָיָה קָטָן, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָּדוֹל;
- אֶחָד, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנַיִם:
- פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח,
נוסח הרמב"ם
לא יפתח אדם חלונות - לחצר השותפין.
- לקח בית בחצר אחרת - לא יפתחנו לחצר שותפין.
- בנה עליה על גבי ביתו - לא יפתחנה לחצר שותפין,
- אלא אם רצה -
- בונה חדר לפנים מביתו,
- ובונה עליה על גבי ביתו,
- ופותחה - לתוך ביתו.
- אלא אם רצה -
לא יפתח אדם - לחצר השותפין,
- פתח כנגד פתח - וחלון כנגד חלון.
- היה קטון - לא יעשנו גדול.
- אחד - לא יעשנו שנים.
- אבל פותח הוא - לרשות הרבים,
- פתח כנגד פתח - וחלון כנגד חלון.
- היה קטון - עושה אותו גדול.
- אחד - עושה אותו שנים.
פירוש הרמב"ם
הטעם בכל זה שלא יציץ עליו.
וכשיהיו שני בתים וביניהם רשות הרבים, יש לו לפתוח חלון כנגד חלון ויוסיף בפתחים, לפי שיכול לומר אין אני מזיק לך בראותי יותר מראיית כל באי עולם העוברים ברשות הרבים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לחצר השותפים - לחצר שיש לו שותפות בה, וכל שכן לחצר חבירו. משום היזק ראיה:
לקח בית בחצר אחרת - הסמוכה לחצר זו שיש לו בה שותפות. לא יפתח לו פתח לחצר זו. שמרבה עליהם דריסת הרגל מדיירי אותו בית נ:
בונה חדר לפנים מביתו - שאינו מוסיף כלום אלא חולק ביתו לשנים. דבלאו הבי יכול למלאות ביתו דיורין אם ירצה:
פתח כנגד פתח - דאמר קרא (במדבר כד) וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו. מה ראה, ראה שלא היו פתחיהן מכוונים זה כנגד זה נד:
קטן לא יעשנו גדול - דאמר ליה בפתחא זוטא מצינא לאצטנועי מינך נה, בפתחא רבא לא מצינא לאצטנועי מינך:
אחד לא יעשנו שנים - דאמר ליה בחד פתחא מצינא לאצטנועי, בתרי פתחי לא מצינא לאצטנועי נו:
אבל פותח הוא לרשות הרבים - דאמר ליה, סוף סוף קא בעית לאצטנועי מבני רשות הרבים:
פירוש תוספות יום טוב
לקח בית וכו'. לא יפתחנו לחצר השותפין. פירש הר"ב שמרבה עליהם דריסת הרגל. ופירש לא יפתחנה לחצר ה"ק לא יפתחנה שיוכל לכנוס לחצר השותפות ואפילו כשיפתח לביתו אסור. לפי שיכנס ממנה לחצר השותפים. תוספות. והא דמסיים הר"ב מדיורי אותו בית. לומר דאע"ג שסותם הפתח האחר שהיה לבית זה ואינו עושה קפנדריא מחצר השותפים. אפ"ה לא יפתח כמ"ש בנ"י:
בנה עלייה וכו' לא יפתחנה וכו'. מהאי טעמא גופה שמרבה דיורין. נ"י:
ובונה עלייה על גבי ביתו. שבונה מעזיבה באמצעות גובהו של חדר ונמצאת עלייה בנויה מאליה. הרשב"ם:
לא יפתח אדם לחצר השותפין. אפי' היכא דיש חזקה. רשב"ם:
פתח כנגד פתח. כתב הר"ב דאמר קרא וישא בלעם וגומר ראה שלא היו פתחיהם מכוונים זה כנגד זה גמרא. ופי' רשב"ם ומחנה ישראל כחצר השותפים דמי דלא היה רשות הרבים אלא במחנה לויה כדאמרי' במסכת שבת. [דף צו ע"ב]. ע"כ. ועיין לקמן. ובשיעור ההרחקה כתב הרשב"ם בחלון כנגד חלון אלא משהו ירחיק זה שלא כנגד זה. וטעם משום צניעות. ע"כ. וה"ה בפתח נגד פתח וכמבואר במגיד וטור. ונ"י כתב כן בפתח כנגד פתח. ומסיים דכיון שלא יראהו ממש להדיא סגי. ולא חיישינן שיציץ. שאם ירצה גם מן החצר יכול להציץ. ומיהו כשמרחיק [הפתח] מכנגד חצר חבירו וכן מחלון כנגד חלון חייב להרחיק לגמרי. ואע"ג דבשני גגין בשני צדי רה"ר די במעדיף. ופירש רש"י ז"ל [דף ו' ע"ב] כדי שלא יראנו להדיא. גגין שאני. דלא קביעי תשמישייהו. ע"כ. ואין נראה בעיני שזה שכתב וכן חלון כנגד חלון חייב להרחיק לגמרי. שר"ל בכל חלון כנגד חלון. ובא לחלוק על הרשב"ם. אלא נ"ל דעתו כשהוא גבוה יותר מד' אמות מקרקעית החצר. דהשתא טענת בעל החלון שיוכל להציץ מהחצר אינה טענה. דלמעלה מד' אמות אין יכול להציץ. מדיהבינן שיעור כותל המפרדת חצר השותפין. בגובה ד' אמות כדפירש הר"ב בריש פ"ק [ד"ה הכל כמנהג המדינה]. ובזה נראה לי שמודה בו הרשב"ם וכל דעמיה. אע"פ שאין דעתו כן ברשות הרבים דלקמן. ההוא טעמא דרוכבי סוסים וגמלים לא שייך בחצר וכ"ש להחולקים עליו גם שם. זה נ"ל להלכה. אבל למעשה. פוק חזי מאי עמא דבר. וסמכי בזה ובכיוצא בזה על דברי הרשב"א שכתב ב"י ח"מ בסימן תי"ז לענין חלל שתחת רשות הרבים דמתני' דלקמן שכל שהורגלו הכל בכך ואין נמנעים. והכל צריכים לכך כאילו הכל מוחלין בכך ורוצים בכך. ועושים בזה את שאינו זוכה כזוכה ואת שאינו רשאי (כזוכה) [צ"ל כרשאי] והביא ראיות ומינייהו מתניתין ז' פ"ג דגיטין:
היה קטן לא יעשנו גדול. כתב הר"ב דאמר ליה בפתחא זוטא וכו'. וכגון שהיו ליה שני פתחים של ב' ב' ורוצה לעשות אחד של ד' א) [מסקנא דגמרא]:
אחד לא יעשנו שנים. כתב הר"ב דאמר ליה בחד פתחא וכו' כשהיה ליה פתח בר ח' אמות לא יעשנו בני ד' ד' אמות. פירשב"ם דא"ל בחד פתח מצינא לאצטנועי כשהוא נעול יכולני להשתמש בחצר אי נמי להשתמש שלא כנגדו. אבל בב' פתחים לא מצינא לאצטנועי כל כך דאפילו אם האחד נעול יהיה השני פתוח. ע"כ. שכן דרך מי שיש לו שני פתחים קטנים להניח האחד פתוח. כ"כ מהר"ר ואלק כ"ץ:
אבל פותח הוא לרשות הרבים. לכאורה נראה מדברי הרשב"ם דלעיל דכתב דבמחנה ישראל לא היה רשות הרבים אלא במחנה לויה וא"כ רשות הרבים דמתני' דוקא כאותה של לוים. דהייכו רחב ט"ז אמה. וכל שאין רחב ט"ז אמות בכלל חצר השותפים מקרי ואפילו הוא מבוי. ולא קשיין דיוקי דמתני' אהדדי. דברישא נקט חצר. משמע אבל לא מבוי. ודיוקא דסיפא דרשות הרבים משמע איפכא. אלא דנ"י העלה בהפך. וכ"כ הטור סי' קנ"ד בשם הרא"ש דלא בעינן רשות הרבים רחב ט"ז אמה אלא כיון שיש לכל אדם רשות לילך שם. אין אדם רגיל לעשות תשמיש צנוע פן יראוהו עוברי דרכים. לפיכך מותר לפתוח פתח כנגד פתח. וכתב עוד בשם הר"י ברצלונ"י דמבוי מפולש דינו כרשות הרבים. ושאין מפולש דינו כחצר. ע"כ. והשתא נמי לא קשיא דיוקי אהדדי. דברישא דנקט חצר. דייקינן הא מבוי מפולש לא. ומסיפא דנקט רשות הרבים. דייקינן הא מבוי שאינו מפולש לא. ונ"ל דההוא דרשא דוירא ישראל שוכן לשבטיו אינה אלא למדרש דפתחיהן לא היו מכוונים אבל ביד חכמים לפרש באיזה פתחים נאמרו הדברים:
וחלון כנגד חלון. לשון הנ"י הכא מיירי בחלון נמוך כעין פתח דאפשר דחזי ליה בני רשות הרבים להדיא. אע"פ שלא פירש כן הרשב"ם ז"ל. ע"כ. כלומר שהרשב"ם כתב בטעמא דחלון כנגד חלון משום דסוף סוף בעי לאצטנועי מרוכבי סוסים וגמלים שרואין בתוך חלונותיו. ע"כ. וחלק עליו לפי שאין רוכבי סוסים וגמלים תדירין. וכן הסכימו רוב המורים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(נ) (על הברטנורא) ופירוש לא יפתחנה שיכול לכנוס לחצר השותפות ואפילו כשיפתח לביתו אסור לפי שיכנס לחצר השותפים. תוספ'. ועתוי"ט:
(נא) (על המשנה) לא כו'. מה"ט גופה. שמרבה דיורין. נ"י:
(נב) (על המשנה) ובונה כו'. שבונה מעזיבה באמצעות גובהו של חדר ונמצאת עלייה בנויה מאליה. ר"ש:
(נג) (על המשנה) לא כו'. אפילו היכא דיש חזקה ר"ש:
(נד) (על הברטנורא) ומחנה ישראל כחצר השותפים דמי דלא היה רה"ר אלא במחנה לויה. ר"ש. ועתוי"ט:
(נה) (על הברטנורא) וכגון דהו"ל שני פתחים של ב' ב' ורוצה לעשות אחד של ד'. גמרא:
(נו) (על הברטנורא) כשהיה לו פתח בר שמונה אמות ורוצה לעשות ב' של ר, ד'. דאמר ליה בחד פתחא כשהוא נעול יכולני להשתמש בחצר א"נ להשתמש שלא כנגדו, אבל בב' פתחים לא מצינא לאצטנועי כל כך דאפילו אם האחד נעול יהיה הב' פתוח. ר"ש:
(נז) (על המשנה) לרה"ר. הנ"י וטור כתבו דלא בעינן ט"ז אמה אלא כיון שיש רשות לכל אדם לילך הוי רשות הרבים. וכתנ: עוד בשם הר"י ברצלוני דמבוי מפולש כרה"ר ושאינו מפולש כחצר. ועתוי"ט:
(נח) (על המשנה) כנגד כו'. מיירי בחלון נמוך כעין פתח דאפשר דחזו ליה בני רה"ר להדיא. הנ"י. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
לחצר השותפים: ס"ד שותפים אחרים שהפותח חלונות אין לו חלק בחצר ומש"ה פריך בגמרא מאי אריא לחצר השותפים דלא יפתח דמשמע דמפני שהם רבים אסור להזיקם הא קיימא לן דאסור להזיק אפילו ליחיד ומשני ל"מ קאמר ל"מ לחצר חברו אפילו יחיד דאסור להזיקו בהיזק ראיה אלא אפילו לחצר שהוא יש לו שותפות בה אסור להזיקו בהיזק ראיה דאע"ג דאיכא למימר דשרי לפתוח דהא סוף סוף בלאו הכי בעי איצטנועי מחברו כשמשתמש בחצר ולא מזקי ליה חלונות מידי קמ"ל מתני' דאמר ליה עד האידנא בחצר גרידא הוה בעינא איצטנועי מינך השתא אפילו בבית בעינא איצטנועי מינך שלא תראני דרך חלונותיך שהן גבוהות:
לקח בית בחצר אחרת וכו': תוס' פ"ק דמכלתין דף י"א ופירשו הם ז"ל לא יפתחנו לחצר השותפים פירוש אפילו לביתו כדי שלא יכנס ממנו לחצר השותפים ע"כ. וכתוב בנמקי יוסף ז"ל לא יפתחנו לחצר השותפים ואע"ג שסותם הפתח האחר שהיה לבית זה ואינו עושה קפנדרייא מחצר השותפים אפ"ה לא יפתח מפני שמרבה דיורין ונכנסין ויוצאין בחצר ומדנקט חצר ולא מבוי דהוי רביתא טפי שמעינן דבמבוי לא חיישינן להכי:
ופותחה לתוך ביתו: משום דאפילו אם ירצה שידורו שם כיון שאין לדרים שם דרך אלא עליו אינו עשוי שישאילנו או ישכירנו לאחרים ולא ירבה דיורין אלא להרווחת תשמישו עבד ואע"פ שיזדמן שישכירנו הרשות בידו דלא גרע מהממלא ביתו אכסנאים דרשאי ולפי זה יכול להעלות ולבנות בנין ובלבד בתוך ביתו וכדפרישנא וכן פי' הרי"ף ז"ל והרמב"ן ז"ל והריטב"א ז"ל כתב שהדעת מכרעת כן ובגמרא מפ' בונה חדר לפנים מביתו היינו שחולק רוחב חדרו לשנים ובונה עליה ע"ג ביתו היינו שבונה אפתא דהיינו מעזיבה באמצעות גובהה של חדר ונמצאת עלייה בנויה מאליה והפירוש שפירשנו עיקר דהא דאמרינן הכא מאי חדר וכו' ר"ל שבניינין אלו חשובין כמחלק חדרו או כעין אפתא דמסתמא אינו עשוי אלא לתשמישו כיון שפתוחין לביתו וזה כפי' הרמב"ן ז"ל. ועיין במ"ש לקמן ר"פ המוכר את הבית:
אחד לא יעשנו שנים: דוקא בגופו של פתח קאמר ומשום צניעות אבל לעשות משני דלתות דלת אחת אינו יכול למחות אע"פ שנפתח כולו תמיד מה שלא היה כשהיה בשתי דלתות. וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל בפ' לא יחפור סוף (בבא בתרא דף י"ח) וז"ל וכענין זה אמרו בירושלמי פ' חזקת הבתים הכא את אמר פתח כנגד פתח מותר פירש בתוספתא והכא את אמר פתח כנגד פתח אסור פי' במשנתנו א"ר יוחנן שנייא היא בגנות שניתנו להפריח א"ר נסה וחורבותם לא ניתני ליבנות וסלקא התם בתיובתא ושמעינן מינה דחורבה שעשויה ליבנות אינו רשאי לפתוח שם פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון וכן כתב הראב"ד ז"ל בתשובה אלא שהוא פירש הירושלמי בענין אחר ע"כ בקיצור. ועוד כתב כאן וז"ל הא דתנן לא יפתח אדם לחצר השותפים פתח כנגד פתח ופי' הרב רבינו שמואל ז"ל אלא משהו ירחיק זה שלא כנגד זה וטעמו של הרב ז"ל משום דאע"ג דכי מרחיק משהו חזי ליה כיון שאינו רואהו כדרך תשמישו תדיר אינו יכול לעכב עליו לפי שאינו יכול לומר לו שלא תסתכל בי לדעת משום דאמר ליה אי בעינא לאיסתכולי בך יכול אני לעמוד בחצר ולהסתכל בך ולפיכך אינו יכול למחות בו שהרי אין כאן רבוי היזק אבל לחצר חברו לעולם ירחיק עד שלא יהא יכול לראות בו כלל. ומה שאמרו זה עושה מעקה לחצי גגו וזה עושה מעקה לחצי גגו ומעדיף ופי' רש"י ז"ל ושוב לא יראנו להדיא גגין שאינם עשויין כ"כ לתשמיש כיון שהרחיק ברוב הגג אינו יכול לכופו ביותר דא"ל לתשמישתא לא עמדי כולי האי כי משתמשת אשתמש מהאי גיסא ואנא נמי משתמשנא מאידך גיסא. והוצרכתי לכתוב זה מפני שהטעה מקצת התלמידים והרב אב ב"ד ז"ל פירש מעדיף עד שלא יראו זה את זה כלל כפי ריחוק הגגין ואורכן ועיקר. ושנו בתוספתא איזו היא חלון הצורית כל שראשו של איש יכול ליכנס בתוכה דברי ר"מ ובלבד שתהא לה מלבן או צורת פתח וכן היה ר"מ אומר לא יפתח אדם פתח על גבי פתחו של חברו חלון ע"ג חלונו של חברו פתח ע"ג חלונו של חברו וחלון ע"ג פתחו של חברו וחכמים מתירין ובלבד שירחיק ד' אמות ולא נתברר אם הרחקה זו מזה כנגד זה או היא מלמעלן כדקתני על גבי וכעין ששנינו החלונות מלמעלן ד' אמות עכ"ל ז"ל:
אבל פותח הוא לר"ה וכו' וחלון כנגד חלון: הכא מיירי בחלון נמוך כעין פתח דאפשר דחזו ליה בני ר"ה להדיא אע"פ שלא פירש כן הר"ר שמואל ז"ל ולענין מבוי שאינו מפולש לא פירש התנא כלומר דברישא נקט חצר משמע אבל לא מבוי ודיוקא דסיפא דנקט ר"ה משמע אפכא ומסתברא דהיכא שהרבים תדירין בו באותו מבוי דיינינן ליה לענין זה כר"ה ממש דלא בעינן ט"ז אמה אלא לענין שבת בלבד כן כתב הרשב"א ז"ל אבל הרא"ה והריטב"א ז"ל תלמידיו חולקין וכן נראה מן הירושלמי וכן דעת הרב ר' יהודה ברצלוני ז"ל עכ"ל נמקי יוסף בשנוי לשון קצת ועיין עוד בתוספת יום טוב. וכתוב עוד בנמקי יוסף דשמעינן מהירושלמי דבחצר אף כשנתן לו רשות אסור שיכול לומר סבור הייתי שאני יכול לקבל ועכשיו איני יכל לקבל. עוד כתב ז"ל אבל פותח הוא לר"ה פתח פנגד פתח וכו' כיון שהטעם מפ' בגמרא משום דא"ל סוף סוף הא בעית לאיצטנועי כיון שכן ה"ה לחלון כנגד פתח דשרי ואע"ג דלא ידע בהי עידנא אתי לאיצטנועי מיניה ע"כ. וביד פ"ה דהלכות שכנים סימן ו' ח' י' י"א. וכתב שם הרב המגיד שהעלה הרשב"א ז"ל. דאפילו במבוי כל שיש למטה ממנו שלשה בתים הרי הוא כר"ה דא"ל סוף סוף הא בעית איצטנועי מן הרבים ור"ה דקתני לאו דוקא אלא שרבים בוקעים בו עכ"ל ז"ל. וכבר כתבתיו בסמוך בשם נמקי יוסף. והילך בארך כל לשון הרשב"א ז"ל. לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה לחצר השותפים. ראיתי לפרשה בפירוש מבואר על דעת רבינו הגדול ז"ל לפי שפירשה בתשובותיו ומקצתה בהלכות ועדיין מערערים על דבריו. הוי יודע דמעיקרא קס"ד בגמרא לפרושי מתני' הכי לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר אחרת אע"פ שיש לו בה שתוף מחמת בית אחר שנמצאו לו עכשיו שני בתים פתוחים ויש לו בה שני פתחים ותחלה בית אחד ופתח אחד בלבד היה לו בה ויכולין השותפים לומר לו עכשיו אתה נוטל ח' בחצר ומתחלה לא היה דינך ליטול אלא ד' וכן אם רוצה לבנות עליה ע"ג ביתו ולעשות לו סולם ופתח בחצר השותפים ולא יפתחנו כלל לתוך ביתו יכולין לעכב עליו מפני שדינה של עליה כגון זו ליטול ד' אמות אלא אם רצה בונה חדר לפנים מביתו פי' למאי דקס"ד השתא היה הוא צריך לומר שחדר זה הוא כעין אותו חדר ששנינו בהמוכר את הבית שהוא דומה ליציע ואע"פ ישיהא לו פתח בחצר אינם יכולין לעכב עליו מפני שאין דינו אלא כיציע שאינו נוטל ד' אמות בחצר כמו ששנו בתוספתא היציע והדות והעליה אין להם ד' אמות ובונה עליה ע"ג ביתו ופותחה לתוך ביתו כיון שהיא פתוחה לתוך ביתו אין לה ארבע אמות בחצר שיכול הוא לפרק משאו ולהכניסו בפתחי של בית וכן הדרך ואע"פ שיש לה פתח לעליה בחצר שכך הוא דרך כל העליות אין השותפין מעכבין אותו מפני שאין לה ד' אמות בחצר מפני הטעם שאמרנו ועליה שנינו בתוספתא שאין לה ד' אמות כך יש לפ' משנתנו. גם יש לה פנים אחרות לפיכך שאלו בגמרא מאי טעמא והשיבו לא משום חלוקה דחצר דאי הכי מאי אריא לקח בית אפילו בביתו נמי אלא מפני שמרבה עליהן את הדרך כלומר שהיום או מחר ישכירנו לאחרים או מעכשיו יושב אכסניא הרבה בביתו כיון שיש לו פתח אחר בחצר ולא יכנסו דרך ביתו מה שלא היה יכול לעשות מקודם לכן והדרך מתרבה עליהן ואפילו היכא דליכא משום חלוקה דחצר כגון דהוו ליה בביתו שני פתחים ורוצה לסתום אחד מהם א"נ דה"ל לדידיה בר תמני ומשוי להו השתא תרי בר ארבעי חד לביתו וחד לבית שלקח אפ"ה מעכבינן עליו משום רבוי הדרך. והקשו אי הכי סיפא דקתני ואם רצה בונה את החדר לפנים מביתו ובונה עליה ע"ג ביתו ופותחה לתוך ביתו והלא מרבה עליהם את הדרך שכיון שיש לעליה פתח לחצר יכולין השוכרין ליכנס דרך אותו פתח ועשוי הוא להשכיר כיון שאין צריכין ליכנס דרך ביתו של זה וכן חדר נמי קשיא ליה דאי כעין יציע פשיטא ועוד דכיון דקשיא ליה מתניתין לא מרחיק בחדר לאפוקי מסתמיה ודעת המקשה היה שטעם משנתינו מפני ד' אמות של חצר כפי מה שפירשנו. ומפרקינן מאי חדר שחלק חדרו לשנים כלומר חדר זו אין לו פתח בחצר השותפים ולא לחצר שלו שפתוח לזה החצר של השותפים אלא פתחו בתוך הבית היא ואין לו פתח במקום אחר והיינו שחלק ביתו לשנים ועשה מאחד מהן חדר וה"ה ללוקח מאחר בית לפנים מביתו ופתחו לתוך ביתו ולא עשה לו פתח בחצר השותפים וסתם הפתח שהיה לו באותה חצר אחרת שהכל בכלל חלק חדרו לשנים ומאי עליה אפתא כלומר שאין פתח בחצר כלל אלא דרך ארובה עולין לה וכיון שאין נכנסים בה אלא דרך הבית אינו עשוי להשכיר לאחרים שיעברו דרך עליו ואין השותפים יכולין למחות בידו זהו פירוש השמועה שפירש רבינו הגדול ז"ל וכך מצאתיה בתוספתא יש לו גג בר"ה ומבקש לבנות על גביו עליה לפיתחה לחצר השותפים יכולין לעכב על ידו מפני שמרבה עליהם את הדרך כיצד הוא עושה עושה לו לול ופותחה לתוך ביתו ע"כ וזה מפורש כמו שפירשנו שאם רצה לפותחה לתוך ביתו ויעשה לו לול שיעלה לה לתוך ביתו בלא שיפתח לה פתח לחצר השותפים עושה ע"כ. ועוד תניא בתוספתא בנה בית לפנים מביתו וקנה גנה לפנים מגנתו אין לו בחצר אלא ד' אמות בלבד חלק בית לפנים מביתו וגנה לפנים מגנתו אין לו בחצר אלא ד"א ולא יפתחם לחצר השותפים אבל פותחה לתוך שלו פי' קנה בית לחצר אחרת או גנה אחרת לפנים משלו אין לו בחצר אלא ד' אמות כיון שהן פתוחות לתוך שלו לפיכך לא יפתח להן פתח בחצר השותפים אבל פותחן לתוך שלו כלומר לביתו הפתוח לחצר השותפים שאין בזה דין רבוי הדרך ותו לא מידי. הא דאמרינן אבל פותח הוא לר"ה פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון משום דא"ל סוף סוף הא בעית לאיצטנועי מבני ר"ה בשהן נמוכין וסמוכין לקרקע קאמר ולא כדברי הרשב"ם ז"ל שאמר רוכבי סוסים וגמלים רואין בתוך חלונותיך שהרי אמרו בהדיא בפ"ק בשני בתים בשני צדי ר"ה דלא מצי למימר ליה סוף סוף הא בעית לאיצטנועי מבני ר"ה משום דא"ל ר"ה ביממא חזו לי בליליא לא חזו לי וכולה מילתא כדאיתא התם כ"ש דיכול למימר ליה בני ר"ה כי לא רכבי גמלי לא חזו לי אלא הכא בדחזו ליה בין רוכבין בין מהלכין כי מעייני וכי לא מעייני ביממא ובליליא כגון שהיה פתחו נמוך וחלונו נמוכה וכל שהוא קטן ואין אדם נכנס ויוצא בו נקרא חלון בכל מקום ומשכחת לה כגון שהיה ר"ה גבוהה ואין זה צריך לפנים עכ"ל ז"ל. ואיתה בתשובות הרשב"א ז"ל סימן תתק"ג. ובטור חשן משפט בסימן קנ"ד:
היה קטן עושה גדול אחד עושה שנים: כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין: ר"ל אפילו לחצר שמשותף בה, דחיישינן להיזק ראייה באופן שאין חבירו נזהר ממנו [(שו"ע חו"מ קנד, ג)]:
לקח בית בחצר אחרת: וכותלו סמוך לחצר שמשותף בה:
לא יפתחנה לחצר השותפין: מדמרבה עליהן דריסת רגל מדיורי אותו בית:
אלא אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו: אפילו בניין חדש בונה בחלקו שבחצר, ואפילו בית שיש לו בחצר אחרת [וי"ח], ופותחו לתוך ביתו שפתוח לחצר זה, או בונה עליי' וכו':
ופותחה לתוך ביתו: דהחצר משועבד לחדרים המצורפים לבית זה שעמד בו כבר, רק שלא יפתח החדרים החדשים להחצר להדיא [שם א']:
וחלון כנגד חלון: משום צניעות, אלא ירחיק מעט למן הצד., ולא חיישי' שיציץ [שם]:
לא יעשנו גדול: דבגדול אינו יכול להשתמר מראייתו כבקטן:
אחד לא יעשנו שנים: ואפילו מדתן שוה כמו האחד, דבשנים צריך להשתמר טפי מראייתו מבאחד:
עושה אותו שנים: דהרי בל"ז צריך לאצטנועי מבני ר"ה, ודוקא בהוא תוך גובה ד' אמות מר"ה [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת