משנה בבא בתרא א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק א · משנה ב | >>
וכן בגינה, מקום שנהגו לגדוריב מחייבין אותו.
אבל בבקעהיד, מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו, אלא אם רוצה כונס לתוך שלו ובונה, ועושה חזית מבחוץ.
לפיכך אם נפל הכותל, המקום והאבנים שלו.
אם עשו מדעת שניהן, בונין את הכותל באמצע, ועושין חזית טז מכאן ומכאןיז.
לפיכך אם נפל הכותל, המקום והאבנים של שניהם.
משנה מנוקדת
וְכֵן בַּגִּנָּה,
- מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדֹּר,
- מְחַיְּבִין אוֹתוֹ.
- מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדֹּר,
- אֲבָל בַּבִּקְעָה,
- מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדֹּר,
- אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ;
- אֶלָּא אִם רוֹצֶה,
- כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה,
- וְעוֹשֶׂה חָזִית מִבַּחוּץ.
- לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל,
- הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ.
- מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדֹּר,
- אִם עָשׂוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן,
- בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בְּאֶמְצַע,
- וְעוֹשִׂין חָזִית מִכָּאן וּמִכָּאן.
- לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל,
- הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם:
- בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בְּאֶמְצַע,
נוסח הרמב"ם
וכן בגינה - מקום שנהגו לגדור.
- אבל בבקעה -
- מקום שנהגו שלא לגדור - אין מחייבין אותו,
- אלא אם רצה -
- כונס בתוך שלו, ועושה חזית מבחוץ,
- לפיכך, אם נפל הכותל - המקום והאבנים שלו.
- ואם עשו מדעת שניהם -
- בונים את הכותל באמצע,
- ועושין חזית מכאן ומכאן,
- לפיכך, אם נפל הכותל - המקום והאבנים של שניהם.
פירוש הרמב"ם
פשט משנה זה יש בו חסרון ופירושה כמו שזכרנו וזה, כי מי שמכר גינה סתם ולא זכר שהיא מעורבת עם גינה פלונית, מחייבין ללוקח לעשות מחיצת הגדר ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור. אבל מי שמכר בבקעה סתם, אין כופין את הלוקח לגדור ואפילו במקום שנהגו לגדור. סתם בקעה כמקום שנהגו שלא לגדור.
ופירוש חזית - מחזה, כלומר דבר הנראה להודיע למי הוא הכותל, שיטוח בסיד מן הכותל שיעור אמה בראש הכותל לצד חלק חבירו. וטעם היותו מבחוץ כלומר לצד חבירו, לפי שאם לא יטיח כלל יוכל חבירו לטעון שהכותל של שניהם. ואם טח אותו לצד חלקו כלומר מבפנים, היה חבירו טח מצד אחר סמוך לחלקו ויטעון שהוא משותף ביניהם. ואם תאמר יקציע אותה הטיחה כיון שהיא בצד חלקו ויטעון שיש לו חלק בכותל, זה אי אפשר לפי שמקום הגרירה היה ניכר.
ושאר המשנה מובן ממה שקדם מן הפירוש:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
וכן בגינה - הכי קאמר, וכן בגינה סתם כמקום שנהגו לגדור הוא יא, ומחייבים אותו שלקח מקום שם יג לגדור:
אבל בבקעה - סתם, הרי הוא כמקום שנהגו שלא לגדור, ואין מחייבים אותו. אלא אם רצה חבירו לגדור, כונס בתוך שלו:
ועושה לו חזית - סימן טו, להיכר שהכותל שלו. והסימן מפרש בגמרא, שטח ראש הכותל אמה בסיד לצד חבירו. ולא לצד שלו, שמא יטוח גם חבירו מן הצד שלו, ויאמר שהכותל של שניהם הוא. אבל כשטח לצד חבירו ואינו טח לתוך שלו, הוי סימן שהכותל שלו. ואם יקלפנו חבירו, קלופה מידע ידיע:
ועושין חזית מכאן ומכאן - להודיע ששניהם עשו אותו:
פירוש תוספות יום טוב
וכן בגנה מקום שנהגו וכו'. לשון הר"ב הכי קאמר. וכן בגנה סתם כמקום שנהגו וכו'. גמרא. משום דאי לאו הכי קשיא דבגנה משמע דאי סתמא לא מחייבין. ובבקעה משמע דאי סתמא מחייבין. והא גנה חמירא מבקעה:
מקום שנהגו לגדור. אבל בחצר לא אדכר תנא מקום שנהגו כלל. משום דחמיר טפי היזק דחצר מהיזק דגנה. וטעמא דמלתא דהיזק ראיה דחצר שהוא מקום תשמישו של אדם חמיר טפי דמקפידין בו יותר מבגנה. שהוא משום עין הרע בלחוד. נ"י בריש פרקין בשם הרשב"א:
מחייבין אותו. לשון הר"ב מחייבין אותו שלקח מקום שם לגדור. וז"ל הרמב"ם בפירושו מי שמכר גנה סתם ולא זכר שהיא מעורבת עם גנת פלוני. מחייבין ללוקח לעשות מחיצת הגדר ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור. אבל מי שמכר בבקעה סתם. אין כופין את הלוקח לגדור. ואפילו במקום שנהגו לגדור. סתם בקעה כמקום שנהגו שלא לגדור. ע"כ. והב"י סימן קנ"ח וגם בכ"מ שלו פ"ב מהלכות שכנים בהליצו על הרמב"ם בדין זה ואמר שנראה לו שהוא מפרש המשנה כן אין ספק שלא עלה בזכרונו שבפירוש הרמב"ם כתוב כך בהדיא. ואלא מיהת אע"פ שמפרש כן למשנתינו. נראה לי דאכתי צריכין אנו למה שכתב המגיד בטעם הדבר. שזה דומה להא דתנן לקמן סוף פ"ז האומר לחבירי חצי שדה אני מוכר לך מקבל עליו הלוקח מקום הגדר חריץ וכו' אלא שהוא כתב דמהתם למד הרמב"ם זה הדין. ואיננו. כי לקח אותו ממשנתינו זאת כפירושו בה:
אבל בבקעה. פירש"י שדה לבן. מסיים נ"י שהיא שדה תבואה שאין העין שולט בה כל כך כמו בגנה שיש בה ירק הרבה:
אלא אם רצה כונס וכו' ועושה חזית. אבל בחצר שאין בו דין חלוקה לא תקנו חזית. כיון דאם יש בו דין חלוקה יכול כל אחד לכוף את חבירו. משום חצר שאין בו דין חלוקה לא עבוד תקנתא. כ"כ הר"ר יוסף הלוי. ולא ידענא אמאי לא מהני כיון דסימן טוב הוא. ולא שייך ביה רמאות דאפילו בהוצא מהני [כדלקמן] ואם בשביל שלא שנאו ברישא אפילו בסיפא נמי לא הוה תני ליה. אי לאו דתני דינא. ואגב דתני דינא. תנא תקנתא [כמ"ש לקמן בס"ד] הרא"ש:
הזית. פירש הר"ב סימן וכו'. וז"ל הרמב"ם פירוש חזית מחזה. כלומר דבר הנראה להודיע למי הוא הכותל:
אם עשו מדעת שניהם וכו' ועושין חזית מכאן ומכאן. ופרכינן בגמרא לא יעשו לא זה ולא זה. ומשנינן לא צריכא אלא דאי קדם חד מינייהו ועביד דידיה. כלומר שנכנס בתוך של חבירו. ועשה שם חזית. ואי לא עביד חבריה אמר דידיה הוא. אכי הא איצטריך למתני שיעשה גם השני. ופרכינן ותנא תקנתא לרמאי קמשמע לן בתמיה. וכי מפני דאגת רמאין איכפל תנא למתני הא דבשלמא רישא יעושה חזית תנא דינא דבקעה אין יכול לכופו אלא כונס. ואיידי תנא תקנתא ועושה חזית משום רמאי. אלא סיפא דינא לא תני דהא פשיטא דאם עשו מדעת שניהם בונים באמצע. אמר רבינא הכא בהוצא [עסקינן] פירש רש"י מחיצת נסרים וקמשמע לן דמהני חזית ולא אמרינן קופלא דטינא מעלוי הוצא לא ידיע:
ועושין חזית מכאן ומכאן. לשון הטור סימן קנ"ח יעשה כל אחד ואחד סימן כזה לצד חבירו:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יא) (על הברטנורא) גמרא. דאי לאו הכי קשיא, דבגנה משמע דאי סתמא לא מחייבינן, ובבקעה משמע דאי סתמא מחייבינן, והא גנה חמורה מבקעה:
(יב) (על המשנה) לגדור. אבל בחצר לא אדכר תנא מקום שנהגו כלל, משום דהיזק ראיה דחצר שהוא מקום תשמישו של אדם חמיר טפי דמקפידין בו יותר מבגינה שהיא משום עין הרע בלבד. הרשב"א:
(יג) (על הברטנורא) ז"ל הר"מ בפירושו. מי שמכר גינה סתם ולא זכר שהיא מעורבת עם גינת פלוני מחייבין ללוקח לעשות מחיצת הגדר ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור אבל בקעה כו'. ועיין סוף פרק ז' משנה ד'. ועתוי"ט:
(יד) (על המשנה) בבקעה. שדה לבן. רש"י. שהיא שדה תבואה שאין העין שולט בה כל כך כמו בגינה שיש בה ירק הרבה. נ"י:
(טו) (על הברטנורא) פירוש חזית, מחזה, כלומר דבר הנראה להודיע למי תוא הכותל. הר"מ:
(טז) (על המשנה) ועושין כו'. ובגמרא, לא יעשה לא זה ולא זה. ומשני בגון דקדים אחד ונכנס לרשות חבירו ועשה שם חזית אשמעינן שיעשה גם השני. ופריך ותנא תקנתא לרמאי קמ"ל, בתמיה. בשלמא רישא דתני דיני דכונס תנא תקנתא, אבל הכא בשניהם רוצים לא איצטריך לדינא. אמר רבינא בהוצא עסקינן. פירש"י מחיצת נסרים. וקמ"ל דמהני חזית, ולא אמרינן קופלא דטינא מעלוי הוצא לא ידע. ולפי"ז כתנ:הרא"ש דהוא הדין דחזית מהני לחצר שאין בו דין חלוקה. ולא תני ליה משום דלא תני דינא גביה:
(יז) (על המשנה) ומכאן. לשון הטור יעשה כל אחד ואחד סימן כזה לצד חבירו:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
וכן בגנה: בפי' רעז"ל וכן בגנה סתם כמקום שנהגו וכו' משום דאי לא תימא הכי קשיא דבגנה משמע דהא סתמא לא מחייבי' ובבקעה משמע דהא סתמא מחייבי' והא גנה חמירא מבקעה. מחייבין אותו ס"א גודרין הרי"א ז"ל:
ועושין חזית: כל חזות לשון קצה הוא וכן שנינו בתמיד פ' שני גבי מערכה וחזיתה מזרחה וכן מחזה מול מחזה דמלכים רש"י ז"ל:
מחייבין אותו: פי' הרמב"ם ז"ל מי שמכר גנה סתם ולא זכר שהיא מעורבת עם גנת פלוני מחייבי' ללוקח לעשות מחיצות הגדר ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור אבל מי שמכר בבקעה סתם אין כופין את הלוקח לגדור ואפילו במקום שנהגו לגדור בבקעה כמקום שנהגו שלא לגדור ע"כ:
אבל בבקעה: כתב הרא"ש ז"ל כתב הר"ר יהוסף הלוי ז"ל דלא תקנו חכמים חזית אלא בבקעה לפי שאין יכול לכופו לבנות הכותל עמו אבל בחצר לא תקינו רבנן חזית שמתחלה יכול לכופו ולבנותו עמו ואפילו בחצר שאין בו דין חלוקה ולא נתרצה האחד לחלוק אלא ע"מ שיבנה האחד הכותל משלו לא תקינו חכמים חזית ולית ליה תקנתא אלא בשטרא וכו' עד ולא ידענא מהיכן אית ליה דלא תקנינו רבנן חזית בחצר כיון דסימן טוב הוא ולא שייך ביה רמאות אמאי לא מהני בכל דוכתא והלא אפילו חלונות שלא הוזכרו בשום מקום מהני אם יש להבחין שנעשה בשעת הבנין. סימן שאמרו חכמים דלא שייך ביה רמאות לא כל שכן ואם בשביל שלא שנה חזית ברישא אף בסיפא נמי לא הוה תני ליה אי לאו דתנא דינא תנא תקנתא ואף בהוצא דלא מתנייא במתני' מהני חזית כיון דלא שייך ביה רמאות וכיון דבבקעה דיכול ליכנס לשדה חברו ולעשות גם הוא חזית מבחוץ מהני כ"ש בחצר אם עשה חזית מבחוץ דמהני ע"כ:
ועושין חזית מכאן ומכאן וכו': גמרא א"ל רבא מפרזקיא לרב אשי ולא יעשו לא זה ולא זה א"ל לא צריכא דקדים חד מינייהו ועביד דידיה ואי לא עמד חבריה אמ' כולה דידיה הוא ופריך ותנא תקנתא לרמאי קמ"ל א"ל ורישא נמי דקתני ועושה חזית מבחוץ לאו תקנתא משום רמאי הוא דלא לימא חבריה של שננו הוא א"ל בשלמא רישא תנא דינא הואיל ובקעה אין מנהג לגדור אין יכול לכופו אלא כונס לתוך שלו ובונה ואיידי דתנא דינא תנא תקנתא ועושה חזית משום רמאי אלא סיפא דינא לא תני דהא פשיטא דאם עשו מדעת שניהם תעשה משל שניהם וכולה משום תקנתא הוא דתניא ותירץ רבינא דמתני' איירי שהכותל שעשו הוא ממחיצת נסרים ואשמעי' מתני' דיש תקנה ע"י עשיית חזית אפילו בנסרים כגון דמשריק ליה בטינא ולאפוקי מדאביי דאמר הוצא לית ליה תקנתא אלא בשטרא כגון שאם האחד עשאו יביא עדים ויחתמו לו ואם עשאוהו שנים יעידו עדים ויחתמו דס"ל קילופא דטינא מעילוי הוצא לא ידיע קמ"ל דמידע ידיע דבחזית סגיא. וכתוב בטור שם סימן קנ"ח הלשון כך יעשה כל אחד ואחד סימן כזה לצד חברו ע"כ:
לפיכך אם נפל וכו': בטור ח"מ סימן קע"ט. והילך פי' הרשב"א ז"ל בחדושיו לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם ואע"ג דאוקימנא בחצר שאין בה דין חלוקה נהי דאין יכולין לכוף זה את זה לחלוק מ"מ כיון שרצו לחלוק הרי החצר חלוק לפיכך כופי' זה את זה לבנות הכותל לפיכך אם נפל המקום והאבנים של שניהם ואע"ג דפנינהו חד לרשותיה אע"פ שאין שם חזית לא מכאן ולא מכאן ולא עוד אלא אפילו היה שם חזית מצד אחד הכל של שניהם דאמרי' ליה כיון שאתה יכול לכופו לבנות לא בנית משלך והאי חזית את הוא דבנית ליה דאי לא תימא הכי עשו חזית מכאן ומכאן דילמא קאים חד מינייהו ועביד ואמר כולה דידי היא כדאמרינן גבי כותל בקעה וכן כתב הרב רבינו יהוסף הלוי אבן מאגאש ז"ל. וא"ת למעלה מד' אמות הרי אין כופין זה את זה לבנות ומפני מה אין אתה מאמינו שכולה שלו למעלה מד' אמות אם לזה חזית ואין לו לזה זו אינה שאלה. שכיון שהמקום והכותל עד חציו של שניהם נמצא הלה מוציא מרשות חברו דבר המוחזק לו ולא סגי ליה אלא בראיה גמורה ולא בחזית ועוד שלא אמרו חזית לחצי כותל. וראיתי מי שפירשה כגון שיש עדים שנתרצו שניהם לחלוק וקנו מידם ברוחות דאי לאו הכי יכול לומר לא נתרציתי לי לחלוק אא"כ אני בונה משלי וליתא דכיון שאם הלה מעכב לא היה לו לחלוק כלל שהרי אין בה דין חלוקה והרי נתרצו לחלוק וכיון שנתרצו לחלוק הדין נותן שכופין זה את זה לבנות כותל לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם ואע"ג דנפל לרשותי' דחד מינייהו א"נ דפנינהו חד לרשותיה ול"ד לבקעה שאם רצה כונס לתוך שלו ובונה. ואיכא דקשיא ליה הכא משמע טעמא שכופים זה את זה אבל בכותל בקעה לא וא"כ היכי אקשי' לקמן לא יעשה לא לזה ולא לזה הא מהני חזית דאי פנינהו חד לרשותי' לא מהני. כיון דידעינן ליה מילתא דשותפיה ואם אין שם חזית אי פנינהו חד לרשותיה מהני ליה וניחא ליה למיתני דלקמן קתני לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם משמע דחזית שמכאן ומכאן מהני להיות המקום של שניהם לפיכך ניחא לו לתרוצי משום דילמא קאי חד מינייהו ועביד ולדידן לא קשיא שכבר פי' רש"י ז"ל ולא יעשה לא לזה ולא לזה והרי סימן שלא עשה האחד משלו אילו עשאה היה עושה חזית מבחוץ אבל בכותל חצר לא תקנו בו חכמים חזית אי פנינהו חד לרשותיה בדין היה שיהא נאמן מפני שכופין זה את זה לבנות כותל באמצע עכ"ל ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
וכן בגנה: שיש בה דין חלוקה, כמבואר לקמן [מ"ו]:
מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו: ה"ק וכן בגינה כשמסופק מנהגן, כמקום שנהגו לגדור דמיא ומחייבין אותו לגדור, אבל בנהגו שלא לגדור, אין מחייבין אותו [קנ"ח]. מיהו בחצר שיש בו דין חלוקה, אפילו בנהגו שלא במחיצה, מחייבין לבנות, משום דבחצר, שדרך לעשות בה דברי סתר, וגם חבירו מצוי שם תדיר, נפיש היזק ראייה שלו טפי מהיזק ראייה דגינה שאינו רק משום עין הרע, וגם אין חבירו מצוי שם כל כך כבחצר:
אבל בבקעה: מקום שדות תבואה שאינו מצוי חבירו שם כלל רק בשעת קצירה, משא"כ בגינה מלקט ירק היום ומחר. גם נכנס בה לניכוש:
מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו: ה"ק מסתמא כמקום שנהגו שלא לגדור דמי, ואין מחייבין אותו:
ועושה חזית: לשון ראייה שמטיח סיד בכותל אמה על אמה, שיחזו לסימן להכיר שהכותל שלו:
מבחוץ: ר"ל לצד חבירו יעשה הסימן, דאל"כ יעשה חבירו גם הוא חזית, ויאמר שהכותל בשותפות, אבל אין לחוש השתא נמי יקלפו חבירו. דקלופה ניכר הוא:
אם עשו מדעת שניהן בונין את הכותל באמצע ועושין חזית מכאן ומכאן: מיירי שקידם א' ועשה חזית.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת