משנה אהלות ג ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ג · משנה ה | >>
איזהו דם תבוסהיט, המת שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית במותוכ, דברי רבי עקיבא.
רבי ישמעאל אומר, רביעית בחייו ורביעית במותו, נטל מזה ומזה רביעית.
רבי אלעזר ברבי יהודה אומר, זה וזה כמים.
איזהו דם תבוסה, צלוב שדמו שותת כא ונמצא תחתיו רביעית דם, טמא.
אבל המת שדמו מנטף ונמצא תחתיו רביעית דם טהור.
רבי יהודה אומר, לא כי, אלא השותת, טהור.
והמנטף, טמא.
נוסח הרמב"ם
איזה הוא דם תבוסה?
- המת שיצא ממנו שמינית בחייו, ושמינית במותו -
- דברי רבי עקיבה.
- רבי ישמעאל אומר:
- רביעית בחייו, ורביעית במותו, וניטל מזה ומזה רביעית.
- רבי אלעזר בן יהודה אומר:
- זה וזה - כמים.
- המת שיצא ממנו שמינית בחייו, ושמינית במותו -
- ואיזה הוא דם תבוסה?
- צלוב שדמו שותת,
- ונמצא תחתיו רביעית דם - טמא.
- אבל, המת שדמו מנטף,
- ונמצא תחתיו רביעית דם - טהור.
- רבי יהודה אומר: לא, כי אלא -
- השותת - טהור,
- והמנטף - טמא.
- צלוב שדמו שותת,
פירוש הרמב"ם
כבר קדם בפרק השני דם תבוסה מטמא באוהל.
ושמינית - חצי הרביעית, וכבר ביארנו שיעור רביעית.
ודע שהדם אשר יגיר מהאדם והוא כמו דם ההקזה והנגע והדומה לו, הנה הוא טהור לדברי הכל והוא כמים. ואשר יגיר מן המת הוא כמו המת עצמו, ובתנאי שיהיה רביעית כמו שהתבאר. וכאשר הגיר קצת מרביעית והוא חי וקצתו והוא מת, ולא נדע אם רוב הרביעית ניגר אחר המות או לפניו, או היה חצי בחיים וחצי אחר המות, זהו דם תבוסה, והוא יותר קל בדיני הטומאה מדם המת לפי מה שהתבאר בשביעי מנזירות.
וניטל מזה ומזה רביעית - ירצה בו שרביעית מאלו השני רביעיות המעורבות, הוא אשר יטמא באוהל.
ורבי אלעזר בן יהודה אמר, שזה שאמר רבי ישמעאל עם מה שאמר רבי עקיבא לא יטמא אחד מהן ואמנם הוא כמים, ואמנם דם תבוסה אצלו מה שיגיר מהתלוי אצל תלייתו.
ושותת - הוא הדבר אשר ניגר, והוא הדם שהנפש יוצאה בו.
ומנטף - הוא הדם הנוטף טיפה טיפה, כמו שיקרה אחר יציאת רוב הדם מהעורקים הנה הדם יוצא טיפה אחר טיפה.
ורבי יהודה עיין עיון אחר ואמר, שהדם הניגר הוא באדם חי אצל יציאתו ולזה לא יטמא, והדם המנטף אמנם יצא כן אצל יציאתו ובעת המות.
והלכה כרבי עקיבא:
פירוש רבינו שמשון
ואיזהו דם תבוסה. אמתני' לעיל פ"ב קאי דקתני רביעית דם תבוסה טמא וקא מפרש הכא אי זהו דם תבוסה: דברי ר' עקיבא. קסבר ר' עקיבא דמצטרפי ומטמא בג' טומאות אבל רבי ישמעאל סבר דכה"ג טהור: זה וזה דברי ר"ע (צ"ל דר"ע) ודרבי ישמעאל כמים: שותת. שהדם יוצא הימנו בלא הפסק וטמא מפני שטיפה של מיתה מעורבת בו אבל מנטף שיורד טיפה אחר טיפה קמא קמא בטיל וטהור: ורבי יהודה סבר איפכא דשותת טהור כדמפרש בברייתא בסוף מסכת נדה (דף עא:) שאני אומר טיפה אחרונה של מיתה עמדה לה על גבי העץ ומטמא במנטף כדמפרש התם רבי יהודה (אומר) לטעמיה דאמר אין טיפת דם מבטל דם. ודבר תימה הוא דבנדה סוף פרק תינוקת (שם) שביק מתני' דהכא ומייתי ברייתא דמפרשא אי זהו דם תבוסה:
תניא בתוספתא [פ"ד] אי זהו דם תבוסה ר' אלעזר בן יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו ספק בחייו יצא וספק במותו יצא ספק בחייו ובמותו זהו דם תבוסה וחכמים אומרים ספקו ברשות היחיד טמא ברשות הרבים טהור אלא אי זהו דם תבוסה הרוג שיצא הימנו רביעית דם בחייו ובמותו ועדיין לא פסק ספק רובו בחייו ומיעוטו במותו וספק מיעוטו בחייו ורובו במותו הרי זה דם תבוסה ר' יהודה אומר הרוג שהוא מוטל במטה ודמו מנטף בגומא טמא מפני שטיפה של מיתה מעורבת בו וחכמים מטהרין מפני שהראשון ראשון נפסק ר' שמעון אומר צלוב שדמו שותת ונמצאת תחתיו רביעית דם טהור אבל מת שדמו מנטף ונמצא תחתיו רביעית דם טמא ור' יהודה מטהר שאני אומר טיפה אחרונה של מיתה עמדה לה על גבי העץ כשתימצא לומר שלש רביעיות הן כיצד לקה מכת מות ומפרפר ויצאה הימנו רביעית דם ועקרוהו בחזקת שהוא חי והוליכוהו במקום אחר ויצא ממנו רביעית דם ראשונה דם חיים שניה דם המיתה שלישית דם תבוסה ומה בין דם מיתה לדם תבוסה אלא שדם מיתה נזיר מגלח עליו וחייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו ודם תבוסה אין הנזיר מגלח עליו ואין חייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
איזהו דם תבוסה - אמתניתין דלעיל דפרק ב' [משנה ב'] קאי, דקתני רביעית דם תבוסה טמא, וקמפרש הכא איזהו דם תבוסה:
שמינית בחייו ושמינית במותו - מצטרפים לרביעית:
רביעית בחייו ורביעית במותו - שנתערבו ונטל מן התערובת רביעית, זהו דם תבוסה. אבל שמינית בחייו ושמינית במותו, לא:
זה וזה - דר' עקיבא ודר' ישמעאל:
כמים - ואינן מטמאין:
ואיזהו דם תבוסה - שטמא:
צלוב שדמו שותת - ויורד בלא הפסק, מפני שטיפה של מיתה מעורבת בו כב. אבל נוטף, שיורד טפה אחר טפה, קמא קמא בטיל וטהור:
רבי יהודה אומר לא כי - כלומר לא כן הדבר:
אלא השותת טהור - שאני אומר אותה טפה שהנשמה תלויה בה עמדה לה על גבי העץ כג שהוא תלוי בו, ואין בדם זה אותה טפה אחרונה של מיתה:
והמנטף טמא - ולא אמרינן קמא קמא בטל, דסבר רבי יהודה אין דם מבטל דם. והלכה כרבי עקיבא:
פירוש תוספות יום טוב
איזהו דם תבוסה המת שיצא ממנו שמינית בחייו כו'. הלכה למשה מסיני דם מן המת ברביעית. כמ"ש בפרק דלעיל מ"ב. אבל מדברי סופרים. דאף דם תבוסה יהא מטמא בכל הטומאות במגע משא ואהל. והיינו דתני בתוספתא והביאה הר"ש ומה בין דם מיתה לדם תבוסה. אלא שדם מיתה נזיר מגלח עליו וחייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו. ודם תבוסה אין הנזיר מגלח עליו ואין חייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו:
שמינית בחייו ושמינית במותו. כלומר לאפוקי רובו בחייו דלא דהא דם תבוסה מדבריהם. וכשפשיטא לן דרובא מחיים לא גזרו וכן פירש"י בהדיא בפ' בתרא דנדה [סוף] דף עא. דבודאי רובא מחיים לא גזרו. גם לשון הרמב"ם בפירושו ובחיבורו פ"ב מהט"מ מורים כן:
צלוב שדמו שותת. כלומר שדרך הצלוב שיהא דמו שותת וכן אבל המת שדמו מנטף כלומר שדרך המת שיהא דמו מנטף:
שדמו שותת כו' טמא. פי' הר"ב שותת ויורד בלא הפסק מפני שטיפה של מיתה מעורבת בו. דלא מבטל ההוא דלאחר מיתה שהוא הרבה. אבל נוטף ראשון ראשון בטל. ואפילו טפה שלאחר מיתה מרובה בטלה. שלא נפל ביחד. רש"י פרק בתרא דנדה [דף עא]:
השותת טהור. פי' הר"ב שאני אומר אותה טפה שהנשמה תלויה בה עמדה לה ע"ג העץ שהוא תלוי בה. וא"ת ומת דמנטף דמטמא מי ניחא מי לא עסקינן דכי נמי המת מוטל במטה הא מלתא בגמרא דנדה [שם] מקשו לה. דמייתינן התם ברייתא דבהדיא תני בה ר' יהודה אומר היה מוטל במטה כו' טמא. ומשנינן שאני במטה דמחלחלה. כלומר שהיא תלולים חלולים והדם בוקע ויורד ומתאסף יחד:
והמנטף טמא. כתב הר"ב ולא אמרינן קמא קמא בטיל. עיין במ"ו פ"ח דזבחים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יט) (על המשנה) דם תבוסה. הלכה למשה מסיני דם המת ברביעית, והנזיר מגלח עליו, וחייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו. ומדברי סופרים הוסיפו דם תבוסה למשא ומגע ואוהל לבד:
(כ) (על המשנה) שמינית. כו'. כלומר לאפוקי רובו בחייו, דלא גזרו בזה. רש"י:
(כא) (על המשנה) שדמו שותת. כלומר, שדרך הצלוב שיהא דמו שותת. וכן אבל המת, מסתמא שדמו מנטף:
(כב) (על הברטנורא) דלא מיבטל ההוא דלאחר מיתה שהוא הרבה. אבל נוטף, קמא קמא בטל, ואפילו הוא מרובה בטלה, שלא נפל ביחד. רש"י:
(כג) (על הברטנורא) אבל מת מטמא במנטף אפילו מונח במטה, דשאני מטה דהוא חלול והדם בוקע ויורד ומתאסף יחד. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ואיזהו דם תבוסה. כך הגי' הרי"א ז"ל:
רבי ישמעאל אומר רביעית בחייו ורביעית במותו וניטל וכו'. כך הגי' הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
רבי אלעזר ב"ר יהודה אומר וכו'. וכן הוזכר שמו גם כן בפרק קמא דזבין ודוחק לומר שהוא ב"ר יהודה בר אלעאי מדהזכיר שמו הכא במתני' קודם אביו ושמא הוא רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא דקדמון הוא מדאשכחן בפרק קמא דערלה שאמר רבן שמעון בן גמליאל משמו גם בפרק ג' דמסכת טבול יום פליג תרי זימני הוא ור' עקיבא אליבא דרבי יהושע או שמא אחר קדמון הוא והתימה על הרמב"ם ז"ל שכתב בסוף הקדמתו לסדר זרעים ור' אלעזר בן יהודה איש ברתותא לא הוזכר רק בערלה בלבד ממה נפשך קשה אם זה הוא ר' אלעזר בן יהודה הנזכר בערלה א"כ הרי נזכר גם פה וגם בזבין ובטבול יום כדכתבינן ואם הוא אחר יקשה למה לא הזכירו ומנאו שם במספר חכמי' המשנה בפרקים הקודמים שם לזה וצ"ע לע"ד וה"ר יהוסף ז"ל הגי' ר' אלעזר בן יהודה ע"כ:
זה וזה. דר' עקיבא ור' ישמעאל כך צ"ל בפי' ר"ע ז"ל:
עוד בסוף פירושו של רעז"ל דסבר ר' יהודה אין דם מבטל דם. אמר המלקט בפ"ח דמסכת זבחים ובפ' ששי דמסכת חולין:
תפארת ישראל
יכין
איזהו דם תבוסה: שמפורש דינו לעיל [פ"ב מ"ד]:
ונקט להך דינא הכא. מדדמי להך דלעיל במשנה ד' כשמחובר דבר שאין בו טומאה עם דבר שיש בו טומאה. ע"י חבורן כולו מק"ט:
המת שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית במותו: ודוקא כשאותו שמינית שמחייו. זב מהגוף סמוך וקודם למיתתו. [כך כתב הרמב"ם (פ"ב מהל' טומאת מת הי"ג) וכן משמע לישנא דמתניתין הכא וכן לקמן משנתינו לא נקט דם חי ודמו משמת שנתערבו. ונ"ל עוד דלהרמב"ם זהו פי' מה דקאמר הש"ס [נדה ע"א א] ועדיין מטפטף ר"ל שמהחיים למותו הי' מטפטף והולך. וכדי שלא יהיה הדבר כהלכתא בלא טעמא. נ"ל דטעם הדבר דדוקא כשזב הדם מהגוף משעה שהוא חי עדיין עד אחר מותו. מצוי הוא שיתערבו ב' מיני דמים אלו. אבל שיערב בידים דם מהחי עם דמו משמת מלתא דלא שכיחא הוא ולא גזרו בה רבנן [כביצה י"ח א']. אמנם בתוס' [נדה הנ"ל ד"ה ה"ג] פי' ועדיין הוא מטפטף. ר"ל שבאותה שעה שנטמא הטהור בהדם היה גוף המת מטפטף והולך דאז גזרינן שמא יטפטף עוד עד שיהא שם ודאי רביעית מלאחר מיתה ויגע בו אח"כ]:
ניטל מזה ומזה רביעית: עי' לעיל [פ"ב סי' י"ז]. וכ"ש בידע בודאי שיצא רוב הרביעית לאחר מיתה. וה"ה במסופק שמא יצא רוב הרביעית מחיים נמי גזרו בה רבנן. ורק בידע בודאי שיצא הרוב מחיים. אז במסופק שמא לא יצא מחצה לאחר מיתה. לא גזרו בה [ועי' רש"י נדה דע"א סוף ע"א ודו"ק. וכן משמע נמי מהרמב"ם [פ"ב מטו"מ הי"ג] דדוקא בידע ודאי שיצא חצי הרביעית לאחר מיתה הא במסופק שמא רוב הרביעית מחיים הו"ל כספק כולי מחיים דרובו ככולו. שמפורש דינו שם אח"כ [בה"ד] דברה"י טמא וברה"ר טהור]
ר' אליעזר בר' יהודה אומר זה וזה במים: ר"ל תבוסה דר"ע ור' ישמעאל הם טהורי' כמים. ונ"ל דטעמא דר"א ב"ר יהודה משום דס"ל דמדזה וזה רק רביעית הרי ודאי מעורב בו דם טהור שהיה מבורר לעצמו קודם שנתערב. א"כ ודאי אין כאן רביעית דם ממת:
איזהו דם תבוסה: לאו דברי ר"א ב"ר יהודה היא. אלא תנא הוא דמפרש תערובות דם של ר"ע כדאית ליה. וה"ה לר' ישמעאל כדאית ליה. אלא משום דהלכה כר"ע מחבירו. להכי מפרש רק אליבא דר"ע:
ונמצא תחתיו רביעית דם: שהיה לכה"פ שמינית מחיים ושמינית האחר מלאחר מיתה. ומשכח"ל. כגון בשזב לתוך מדה. וראה שזב שמינית מחיים:
טמא: דמדשוטף הדם והולך מחיים עד לאחר מיתה. א"א לומר דקמי קמי דמטי מדם המיתה לתוך דם שמחייו. נתבטל קודם שנתהוה מחצה על מחצה [כתוס' ב"ק ד"ק ע"ב ד"ה אומר]. ולאו דוקא צלוב. אלא דה"ה שאר מת שדמו שותת על דבר מה. הו"ל דם תבוסה. רק אורחא דמלתא נקט דצלוב מורגל שדמו שותת ממנו על העץ שתלוהו עליו עד לארץ. וכ"ש בשלא שתת. רק נתערב דם שסמוך למיתה עם דם המת. ושניהן רביעית רק נקט שתת לרבותא לת"ק. משום דבו פליג ר' יהודה:
אבל המת שדמו מנטף: ר"ל אבל מת. שבמורגל דמו מנטף טיף טיף:
ונמצא תחתיו רביעית דם טהור: דמדנפסק קלוח הדם שמלאחר מיתה. כל טפה וטפה שנטף לאחר מיתה לתוך דם שמחיים אמרינן ביה קמי קמי דמטי בטל [ועמ"ש בס"ד פ"ב דמכשירין]:
רבי יהודה אומר לא כי אלא השותת טהור: דחיישינן שמא טפה אחת מהשמינית שלאחר מיתה נשאר דבוק בהעץ ששתת עליו. ונמצא שהיה רוב הרביעית של תבוסה מדם החי. ומדהו"ל ספיקא שמא היה כך. לפיכך ברשות הרבים טהור וברשות היחיד טמא. [ואי"ל האיך אפשר דניחוש שבשאר טפה מהשמינית שלאחר מיתה דבוק בעץ הרי על כרחך מיירי שזב השמינית דם שמחיים לתוך מדה [כלעיל סי' מ"ח] ומדמצא השתא שהתערובות הוא רביעית שלם. ע"כ שהשמינית האחר שבתערובות זה מדם מיתה הוא. י"ל אע"ג דקיי"ל דבידי אדם אפשר לצמצם [תוס' חולין כ"ח ב'] אפ"ה כאן ששתת בלי הפסק אפשר דבטפה אחת א"א לצמצם. ולפיכך י"ל שהטפה שחסרה מהשמינית שלאחר מיתה מדנשארה דבוקה בהעץ ששתת עליו. היתה יתירה בהשמינית שמחיים]:
והמנטף טמא: דכל שנתערב שמינית שלאחר מיתה טיף טיף לתוך השמינית שמחיים. הרי ודאי מחצה מהרביעית הוא מדם המת. ואי"ל כיון דירד טיף טיף קמי קמי דמטי לתוך דם שמחיים בטל. דהרי ר"י ס"ל בכל דוכתא דאין דם מבטל דם דמין במינו לא בטל. [ולתוס' נדה דעא"א ד"ה ה"ג] מספקא להו דאפשר דלר"י אפי' בנתערב טפה אחת של מיתה בדם החי נקרא דם תבוסה. וגם לע"ד מסתבר כן דכיון דלר"י אין דם מבעל דם מה לי מחצה על מחצה או טפה א' ברוב. אולם הר"ב כתב דחיישינן שמא אותה טפה שהנשמה תלויה בה נשארה דבוקה בהעץ. ולא זכיתי להבין ד"ק דמה עדיפותא יש להטפה האחרונה שהנשמה יוצא בה משאר דם המת. ואפי' לענין חיוב כרת על אכילתו [כרפ"ה דכריתות] וכ"כ לענין הכשרו לזריקה [כזבחים ל"ה א'] וכ"כ לענין הכשר זרעים [חולין ל"ו א'] דבכולן צריך דם הנפש דוקא. אבל אין צריך טפה אחרונה דוקא אלא להיפוך מדין דם לטומאה דצריך דם מהחי דוקא דהיינו כל זמן שמקלח. אבל לדקדק על טפה אחרונה דוקא לא שמענו. ותו לא ידענא מנ"ל לרבינו הא. ותו דא"כ נפל דם תבוסה בבירא. דמאן יימר שמעורב שם טפה שנטפה ממנו ברגע אחרונה שלו אולי אז לא נטף ממנו דם כלל. וקיי"ל כר"ע מחבירו. דעכ"פ צריך שנתערב שמינית דם מלאחר מיתה וגם דוקא בשותת ולא חיישינן להא דר"י שטפה מהשמינית נדבק בהעץ ששתת עליו. כיון שמצא השתא רביעית בפנינו. אבל במטפטף אמרינן כל טפה וטפה מהשמיני' של מיתה שנטף להשמיני' שמחיים נתבעל ברוב [וערמב"ם פ"ב מט"מ הי"ג וי"ד].
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת