משנה כלאים א ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק א · משנה ג | >>

[עריכה]

הלפת והנפוץ, והכרוב והתרובתור, התרדים והלעונים, אינם כלאים זה בזה.

הוסיף רבי עקיבא, השום והשומנית, הבצל והבצלצול, והתורמוס והפלסלוס, אינן כלאים זה בזה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַלֶּפֶת וְהַנָּפוּץ,

וְהַכְּרוּב וְהַתְּרוֹבְתּוֹר,
הַתְּרָדִים וְהַלְּעוּנִים,
אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא:
הַשּׁוּם וְהַשּׁוּמָנִית,
הַבָּצָל וְהַבְּצַלְצוֹל,
וְהַתֻּרְמוֹס וְהַפְּלַסְלוֹס,
אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.

נוסח הרמב"ם

הלפת והנפוס,

והכרוב והתרובתור,
והתרדין והלעונין;
הוסיף רבי עקיבה:
השום והשומנית,
הבצל והבצלצול,
התורמוס והפלוסלוס -
אינן כלאים זה בזה.

פירוש הרמב"ם

הלפת - ידוע.

הנפוץ - הוא הצנון שבארץ הצבי, והוא דומה ללפת.

כרוב - ידוע.

תרובתור - הוא כרוב מדברי, שקלחיו דקין, וכן פירשוהו בתלמוד.

תרדין - נקראים בערבי "סלק".

לעונין - נקראין בערבי "קטף", ובלע"ז "ארמולש".

השום - ידוע.

השומנית - שום מדברי, וראשו גוף אחד גס, ואינם חלקים מחוברים כמו האחרים. והרופאים מכניסין אותו בצורכי הרפואות.

בצל - ידוע.

ובצלצול - בצל המדברי. ואולי "בצלצול" שם לבצל הקטן, וכן פירשוהו אחד מן המפרשים.

והתורמוס - הוא בלשון ערב כן, ובלע"ז "פיישול".

ופלסלוס - תורמוס מדברי.

ואין הלכה כרבי עקיבא:

פירוש רבינו שמשון

הלפת והנפוץ. א"ר יונתן כאן הלכו אחר העלין כלומר לפי שעליהן דומין להדדי אינן כלאים זה בזה:

והתרובתור. ירושלמי כרוב דקיק:

לעונין. המעויין:

בצלצול. פללגולא:

פלסלוס. פרמותא:

תורמוס. מין קטנית ושולקין אותו ז' פעמים ואוכלים אותו בקינוח סעודה כדאיתא בפרק אין צדין (דף כה:):

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

והנפוץ - הוא מין צנון ועליו דומים לעלי הלפת הלכך לא הוו כלאים:

והתרובתור - מין כרוב שקלחים שלו דקים:

תרדין - בערבי סילק"א ובלע"ז בליט"י:

לעונין - בערבי קט"ף ובלע"ז ארמולא"ש:

השומנית - שום מדברי והוא קטן מן השום הגדל בגנים:

בצלצול - בצל מדברי קטן משאר בצלים לפיכך נקרא בצלצול:

פלוסלוס - מין תורמוס הוא ותורמוס מין קטנית ידוע מר מאד ששולקים אותו שבע פעמים ואוכלים אותו בקנוח סעודה:

פירוש תוספות יום טוב

והנפוץ. כ' הר"ב עליו דומין לעלי הלפת הלכך לא הוו כלאים. [* ובירושלמי במשנה ובגמרא הגירסא והנפוס] ועי' במשנה ה: [* והתורמוס. פירשו הר"ב בד"ה פלוסלוס וכו'. ועיין מ"ש בזה בשם מהר"ם במשנה ד פרק קמא דטבול יום]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

תרובתור:    משמע מפי' הערוך שהוא בל' ישמעאל אלקרובוטא:

והלעונים:    פי' בירושלמי חמועייאן. וכתב הרש"ש ז"ל ונ"ל שהן אשפינקאש בלע"ז שהן חמוצין קצת מתרגום חמץ חמיע. וע' במ"ש בסוף מתני' דלעיל:

תפארת ישראל

יכין

כז) הלפת:    ריבען.

כח) והנפוץ:    שטעק ריבען ומדעלי שניהן דומין אינן כלאים זב"ז.

כט) והכרוב:    קרויט.

ל) התרובתור:    קעפיס קרויט.

לא) התרדים:    מאנגאלד קרויט.

לב) והלעונים:    מעלטע קרויט.

לג) השום:    קנאבעל.

לד) והשומנית:    שום מדברי ואינו מחובר מחלקים כשאר שום. רק כולו גוף א'. ואפ"ה אינו כלאים עם שאר שום מדטעמן שוה.

לה) הבצל:    צוויבעל.

לו) והבצלצול:    בצל מדברי וטעמן שוה.

לז) והתורמוס:    פייגעבאהנען.

לח) והפלסלוס:    ווילדעפייגעבאהנען.

בועז

פירושים נוספים