משנה כלאים א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק א · משנה ב | >>

[עריכה]

הקשות והמלפפון, אינם כלאים זה בזה.

רבי יהודה אומר, כלאים.

חזרת וחזרת גלים, עולשין ועולשי שדה, כרישים וכרישי שדה, כוסבר וכוסבר שדה, חרדל וחרדל מצרי, ודלעת המצרית והרמוצה, ופול המצרי והחרוב, אינם כלאים זה בזה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַקִּשּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן,

אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כִּלְאָיִם.
חֲזֶרֶת וַחֲזֶרֶת גַּלִּים,
עֻלְשִׁין וְעֻלְשֵׁי שָׂדֶה,
כְּרֵישִׁים וּכְרֵישֵׁי שָׂדֶה,
כֻּסְבָּר וְכֻסְבַּר שָׂדֶה,
חַרְדָּל וְחַרְדָּל מִצְרִי,
וּדְלַעַת הַמִּצְרִית וְהָרְמוּצָה,
וּפוֹל הַמִּצְרִי וְהֶחָרוּב,
אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.

נוסח הרמב"ם

הקישות והמלפפון -

אינן כלאים זה בזה.
רבי יהודה אומר: כלאים.
חזרת וחזרת גלים,
עולשין ועולשי שדה,
כרישין וכרישי שדה,
כוסבר וכוסבר שדה,
חרדל וחרדל מצרי,
דלעת מצרית והרמוצה,
פול המצרי והחרוב -
אינן כלאים זה בזה.

פירוש הרמב"ם

הקישות - הם הקשואין הירוקין. ונקראין "אלפקון".

והמלפפון - הם קשואים לבנים. ונקראים בלשון ערב "כיאר".

חזרת וחזרת גלים - החסא הגנית, והחסא ההררית.

עולשין ועולשי שדה - נקרא "אל הנדבא", הפרדסי והמדברי.

כרישין וכרישי שדה - הכרתי, הגני והמדברי.

כסבר וכסבר שדה - גני ומדברי.

חרדל וחרדל מצרי - חרדל המדינה, והמצרי.

דלעת המצרית - ידוע.

והרמוצה - "רמוצה" הוא תואר לדלעת. רוצה לומר, דלעת רמוצה, והוא מין ממיני הדלועין. וטעמו מר, ואין ראוי לאוכלו עד שיטמנהו באפר חם. ושם האפר החם, שיש בו שארית מן האש, "רמץ", ועל כן נקראת זו הדלעת, "רמוצה".

ומה שאמר בכאן החרוב, אינם החרובין, אבל הוא מין מן הפול המצרי, ושמו "חרוב", וכן פירש התלמוד.

ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

ירושלמי (הל' ב) אמר ר' יודן בר מנשה דברי חכמים אדם נוטל מעה אחת מפיטמא של קישות ונוטעה והיא נעשית אבטיח אדם נוטל מעה אחת מפיטמא של אבטיח ונוטעה ונעשית מלפפונים ר' יהודה אומר עיקרו כלאים אדם נוטל מעה מפיטמא של אבטיח ומעה מפיטמא של תפוח ונותנן בגומא אחת ומתאחין ונעשים כלאים ומשום כן צווחין ליה בלשון יון מלפפונין הקישות והאבטיח מה אמר בה רבי יודא נשמיעיני' מן הדא הקישואין והאבטיחים והמלפפונו' אינן כלאים זה בזה ר' יודא אמר כלאים נאמר הקישואין והמלפפונות אינן כלאים האבטיחין והמלפפונות אינן כלאים ר' יודא אומר כלאים והקישואין והאבטיחין צריכה. פי' מעה לזרע קורא מעה וכשנוטל מן הזרע שלצד הפיטמא של קישות וכן נמי כשנוטל מזרע שלצד הפיטמא של אבטיח וזורעו פעמים שמשתנית צורתו ונעשה מלפפונין הלכך יש לנו לחושבן מין אחד כדאמר לעיל זרע חטין ומפקא זונין כלומר לפעמים ולא שיהא בכל שעה כן בסוף פרק ב' דתרומות תנן הקישות והמלפפונות מין אחד רבי יהודה אומר ב' מינין לתרו' מזה על זה איירי ורבי יהודה לטעמי' ורבנן לטעמייהו:

חזרת. בפרק כל שעה (דף לט.) מפרש חסא:

גלים. ירושלמי (שם) אמר רבי חנינא חסא דאיגרין גל תרגום דגורא כלומר הגדילה בגלים ודוקא חזרת וחזרת גלים אבל חזרת ועולשין כלאים וכדאמר רב בפרק כל שעה זוגות זוגות שנינו:

עולשין. הינדבי. ובירו' (שם) טרוכסימון:

עולשי שדה. עולשי חקלא:

ברישין. כרתי:

כוסבר. כזרע גד תרגום ירושלמי כבר זרע כוסבר (שמות טז):

דלעת מצרית.

ירושל' (שם) תני תנא בשם רבי נחמיה דלעת ארמית היא דלעת מצרית:

והרמוצה. ירושלמי (שם) כמין דלעת מרה היא והן ממתקין אותה ברמץ ובגמרא דידן לא קיימא הך מלתא דאמרינן בפרק הנודר מן המבושל (דף נא.) מאי הרמוצה אמר שמואל קרי קקוזאי רב אשי אמר דלעת הטמונה ברמץ איתיביה רבינא לרב אשי רבי נחמיה אומר דלעת מצרית כלאים עם הרמוצה תיובתא:

והחרוב. ירושל' (שם) אמר רבי יונה כמין פול מצרי פרסי הוא וקצוצויי דמיין לחרובא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הקישות - קשואין שקורין בערבי פאקו"ס ובלע"ז קוקומברו"ש:

והמלפפונות - נקראים בערבי כייא"ר ובלע"ז ציטרול"י:

רבי יהודה אומר כלאים - ואין הלכה כרבי יהודה:

חזרת וחזרת גלים - החסא הגדלה בגנים וחסא הגדלה בהרים:

עולשים - של גנים ועולשי שדה, ונקראים בערבי הנדב"י:

כרישין - של גינה וכרישי שדה והם הנקראים בערבי כורא"ת ובלע"ז פורו"ש ה:

כוסבר - כך שמו בערבי כוליינדר"ו בלע"ז. תרגום ירושלמי כזרע גד כבר זרע כוסבר:

והרמוצה - דלעת מרה שממתקים אותה ברמץ כלומר באפר חם שיש בו רשפי אש לפיכך קורין לה רמוצה ו:

ופול המצרי - פאסול"י בלע"ז:

והחרוב - מין קטנית, וקורין לו חרוב לפי שתרמיליו שהזרע בתוכו הן דקין ועקומין כחרובין והוא ממין פול המצרי:

פירוש תוספות יום טוב

[* כרישים. פי' הר"ב בלע"ז פורו"ש. ובאו"ה ריש שער ל"ח כתב שקורין לאוי"ך ונכתב בגליון ובלע"ז פאר"י. והם דומים קצת לבצלים ולשומים בהיותם ירוקים עדיין כלומר שלא נתייבשו עדיין ע"כ. ושם לאוי"ך הוא ידוע בלשון אשכנז]:

והרמוצה. פי' הר"ב דלעת מרה שממתקים אותה ברמץ וכו'. ירושלמי. וכתב הר"ש ובבבלי לא קיימא הך מילתא דאמרינן בפרק הנודר מן המבושל (דף נא.) מאי הרמוצה אמר שמואל קרי קקזאי (דלועים של אותו מקום שחינם מתבשלים לעולם יפה) רב אשי אמר דלעת הטמונה ברמץ איתבי' רבינא לרב אשי רבי נחמיה אמר דלעת מצרית כלאים עם הרמוצה תיובתא ע"כ. לפירוש רש"י ור"ן דבנדרים הוי תיובתא דהתם קושיא לפירוש דהכא שמפרשים דמדברי ר' נחמיה משמע דרמוצה מין דלעת שנקרא רמוצה. אבל לפירוש הרא"ש דהתם ניחא הירושלמי עם הבבלי שכך כתב אלמא מין בפני עצמו הנקרא כן על שם שמאותן המינין רגילין לטמון ברמץ אבל שאר מיני דלועים אינם נקראים כך אפילו אם טומנין אותם ברמץ ע"כ. ובירושלמי אהך ברייתא דר' נחמיה איתא הכי והרמוצה אמר רבי חנינא כמין דלעת מרה היא והן ממתקין אותה ברמן. ויש עכשיו לפרש דברי הר"ב דר"ל כך דלעת מרה וכו' ואותו המין שהוא כך וטומנים ברמץ בה עסקינן והיא היא הנקראת רמוצה וכן נפרש דבריו בנדרים אע"פ שלשם אינם סובלים הפירוש כל כך איכא למימר דסמך אדהכא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) הם דומים קצת לבצלים ולשומים בהיותם ירוקים. עדיין שלא נתייבשו עדיין:

(ו) (על הברטנורא) פרושו דר"ל כך דלעת מרה ואותן המין שהוא כך וטומנין ברמץ בה עסקינן והיא היא רמוצה ועיין בתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הקשות כו':    כולי' פירקא זוגי זוגי קתני:

ר"י אומר כלאים:    מפ' בירושלמי טעמא דר"י דעיקר מלפפנות אתי מכלאים דנוטל זרע של אבטיח וזרע של תפוח ונותנן בגומא א' ומתאחין ונעשין כלאים ומש"ה צווחין לי' בלשון יוני מלפפון. וכן אר"י דקשות ואבטיח ומלפפון כלאים זה בזה. ופריך בירושלמי מחלפא שיטתיה דר"י דהכא אמר שהם כלאים מפני שעיקר מלפפון מכלאים ובסמוך מתיר ירק באילן. ומשני תמן ירק באילן ברם הכא זה בצד זה מתאחין ונעשין כלאים:

וחזרת גלים:    מצאתי מנוקד גְלים הגימ"ל בשו"א:

דלעת המצרית כו':    ירושלמי מתני' דלא כר' נחמיה דתני בשם ר' נחמיה דלעת ארמית היא דלעת מצרית כלאים עם היונית כלאים עם הרמוצה. ואיתה להאי בריי' בפ' הנודר מן המבושל (נדרים ד' נ"א) ורמזתיה שם בראש הפרק:

אינם כלאים זה בזה:    הא דלא ערבינהו עם הני דקתני בסיפא הלפת והנפוס וכו' אפשר משום דהני יש להם שם לוי תנא להו באפי נפשייהו. ובסיפא אשמעי' רבותא טפי דאע"פ שאין שמותיהן שוין אינם כלאים זב"ז ולזא"ז קתני. א"נ חדא חדא שמעינהו וגרסינהו. ור' עקיבא אפשר דקאי לאוסופי אהנהו דקתני ברישא. משום שרובן הן דומין להנהו דברישא שהן מדבריות. ואין הלכה כמותו כמ"ש הרמב"ם ז"ל וגם בחבורו לא נזכרו דבריו. וצריך טעם מ"ש הני מהנהו דתני ת"ק שאינם כלאים זב"ז. ומצאתי שהח' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל מחק מלות אינם כלאים זה בזה הראשונות (דקודם מילתיה דר"ע) ממשנה:

תפארת ישראל

יכין

יב):    במשנה א' תני מינין הנעשין קמח. והשתא נקט מיני ירק.

יג) הקשות:    גורקען.

יד) והמלפפון:    ציטראנען קירביס.

טו) חזרת:    מעעררעטטיג.

טז) וחזרת גלים:    חזרת הגדל בהרים.

יז) עולשין:    ענדיוויען.

יח) ועולשי שדה:    שגדל בלי זריעה.

יט) כרישים:    קרעססען הגדלים בגינה.

כ) וכרישי שדה:    שגדל בלי זריעה.

כא) כוסבר:    קאריאנדער.

כב) חרדל:    זענפט.

כג) ודלעת המצרי:    מעלאנע מתוקה.

כד) והרמוצה:    מעלאנע מרה. וממתקין אותה ברמץ. והוא אפר חם.

כה) ופול מצרי:    שמינקבאהנען.

כו) והחרוב:    מין קטניות ומדשרביטיו דומין לחרובין. קוראין אותו חרוב. אבל בלשון יחיד כדי להפריד ביניהן לחרובין ממש.

בועז

פירושים נוספים