משמרת הקודש/הנהגת יום השבת

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הנהגת יום השבת[עריכה]

בשחרית ילך לטבול ויזהר מאד מסחיטת שער ואם המקוה חוץ לעיר או במקום שאין עירוב בעיר יש להלך אחר תפלת ותיקין שחרית וישהה שם עד שיטפטפו המים שלא ישא המים לחוץ ולא יתפלל בבה״כ כי פעמים שעוברין זמן ק״ש ופעמים שמפסיקין באמצע ברכת ק״ש כדי לגמור את כלה. וצריך לחזור לראש ועכ״פ יש ללמוד החזנים שיאמרו גם כל הברכה מלה במלה ואזנם שיעיר כדי לגמור את כולה הוא גדול יותר כי משערין זה לפי מה שהוא יכול לגמו׳ ומ״מ לא יאריך בניגון יותר מדאי ובפרט בסוף תיבת ברוף או אחר גמר הברכ׳ כולה:

יגביה קולו בזמירות קצת משום כבוד שבת:

יכוין מאד בתפלתו ועיקר חומרות הכוונה היא במלו׳ נרתפות <!> כגון יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו ויעריצו ויקדישו וימליכו שכל אחת מלה בפני עצמו וכן כל הדומה לו גם כתפלת חול.

דיני קריאת ס״ת[עריכה]

(מוציאין ס״ת סוד ז״א אל הבימה סוד מ׳) וצריך לעמוד מפניה עד בואה לשולחן וכל מי שעוברת אצלו נכון שילונה : עד הבימה וכן בהכנסה עד הארון. י״א שלא יפתח הפרוכת שיש בה זוגים. הקורא יוציא התיבות מפי אבנים שלמות ויעמוד ברתת ובזיע כמו שהשמיע משה התורה ולא יסמוך על השולחן ואף השלש יאמר גבור אני לעמוד ברזא דדבור׳ וכשיחלש לבו יסמוף קצת ויחזר ויעמוד ורבים מקילין בזה וכן בתפלה ועתידים ליתן את הדין . וישים לבו לר״ת שיוצאים מהם שם הוי׳ ויאמרם בקול רם . יראה לעלות לתורה א׳ לשלשים יום אבל יותר מדאי אין נכון להרבו׳ שאין הס״ת מוגהים היטב ויש חשש ברכה לבטלה . יאמר ברכו בקול רם קצת שישמעו עשרה דאל״כ יש חשש ברכה לבטלה וכן יאמר הברכה בקול כדי שיענו אמן והקהל ששמעו ברכו עונין ברוך ואותן שלא שמעו אלא ברוך מהעונים עונים אמן. בשעת הקריאה הקהל יעשו עצמם כאלמים אפי׳ מקריאת הפרשה וכ״ש מתוך הס״ת שאסורים לקרות אחרים הסמוכי׳ לה שבזהר החמיר מאז בזה דגרע מהמנותא ע״ש ולשמוע אוזן דאבה נפשנו מאותן שמדברי׳ דברים בטלי׳ אפי׳ כבר יצאו בקריאה והוא איסור גמור דהרי אפי׳ בין גברא לגברא אסור לא יצא בשעת הקריאה אם לא בין גברא לגברא ובשעת הדחק דוקא <דף ח ע״א, עמוד 31 | דיני הנהגת שבת >. המגביה ספר תורה עושה מצוה גדולה וצריך לפנות לד׳ רוחות להראות הכתב לעם (והוא בסוד ז״א שמראה שמוסר כל אשר לו לעם שהם בסוד הנוק׳ ) מנהג נכון לומר ברייתא השיר שהלוים וכו׳ בסוד שיר של שבת הגלול מכל השירים. יאמר ח׳ פרקים אחרים או קצתם כמו בלילה :

ובהדסי׳ יאמר שמור וזכור כו׳ ויקדש קידושא רבא להמשיך מבאר דאימא שהיא מילוי קס״א עם ס״ג לבאר דמ׳ שהוא ב״ן ויקנ״א :

וינהג בכוס כמו בלילה ויאמר על הכוס ושמרו וגו׳ זכו׳ וגו׳ ופסוק אז תתענג על ה׳ ואח״כ יאמר דא סעודתא דעתיקא קדישא אף שכבר גמר הזמר מקודם ויברך ויאכל בהכנעה ובשמחת הלב:

ויזהר בדיני סעודה:

כתב בזוהר שאין חיוב כ״ ליתן לעני בסעודת שבת כמו בר״ח ומועדים ונראה טעמו לפי שג׳ רגלים בסוד חג״ת ור״ח בסוד יסוד והם דרכם ליתן לעני שהיא מ״ משא״כ בשבת שהיא בסוד מ״ ולכן מצוה להיות לו אורח ואפי׳ עשיר בסוד יסוד אורח צדיקים מתארח בבית המ״ו כיון שידוע שיום השב׳ בסוד הדס ר׳ ולילה בסוד הנוק׳ לכן נראה דביום מצוה בעני ובלילה באורח והבן). יפתח התנור ע״י עכו״ם או ע״י קטן או קטנה ובת י״ב שנים מיקרי גדולה אבל זכר דוקא בן י״ג נעשה גדול ולכתחלה לא יעשה סתימה עבה :

יזהר מלשום פת או בצלים ברוטב רותחת שהיש״ב ולא ימלח הבצלים אלא יטבל מעט ויאכל :

יאכל בשר ואח״כ דגים בסוד שמור וזכור ויטול ידיו כדינם ודיני בהמ״ז כמו בלילה  :

אחר סעודה מצוה לישן שעה א׳ או ב׳ ודוקא למי שעוסק בתורה כל השבוע אבל לא בעל הבתי׳ הטרודי׳ בפרנס׳ עתה הוא שבת זמנם ללמוד כל היום ובפרט בדינים הצריכים להם יותר מן הכל וע״ז נאמר גדול התלמוד שמביא לידי מעשה ואני בער ולא ידעתי דבר כי נער אנכי אבל הציקתני רוחי ולא אוכל אדומה על מוכיחים ומגידי שיעור בבית המדרש במוסר<י>ם יפתחו ויסיימו ומה יוצא לעם הזה כי לא עם הארץ חסיד ולו חכמה ישכילו ויבינו את העם תורה לאמר להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון בפרטי דינים מעט מעט ופעמי׳ יתנו טעם באיזה דין או משל דרך מוסר כדי להמשיך לבם באגדה ובמוסר בינתים כמו שנהגו התנאים והאמוראים שלכן אמרו אסור לקרות בכתובים בשבת שאין דינין יוצא מהם ולא כאותן בעלי בתים שבא׳ לבית המדר׳ בשבת ומבלים זמן בחידושי הפרשה או אפי׳ בדברי מוסר אין נכון להרבות כ״א היה המוסר עיקר יש בכתובים מוסרים גדולים כמו (משלי) (קהלת ואיוב) ולמה אסרום אלא ודאי שהדינים הם עיקר וקודם לכל לימוד להאיר דרכו במחשכי׳ ובפרט בענין הוצא׳ וטילטול ד׳ אמות ברה״ר ובפרט בהשקאת בהמות שנעשה בעיני נשים ועמי הארץ בהיתר כי הוצאה מלאכה גרועה היא והתורה חייבה עליה ואין דורש להוכיחם ע״ז כ״א תמיד מרגלא בפומייהו בעניין י״ש שעושין בשבת ומשליכים עבירות דאורייתא שעונשן גדול מאד שהרי ישראל עבדו ע״ז והנבי׳ מוכיחן ולא תוציאו משא מבתיכ׳ ביום השבת והיודע סודו ישער יסער לבבו וישתומם מאד על מעל הגולה כי כל כוונת תפילתנו ומעשינו הטובי׳ להוציא הנצוצות מן הקליפות לקבץ נדחינו מד׳ כנפות הארץ ואלו מוסיפין להפיל עד שח״ו אין תקוה למפלתינו לפי דרך העולם. לכן ראוי ונכון להרבות הבכי ולהרים הצוחה בד״ז לא פעם ולב׳ אפי׳ עד כמה פעמים כי כאשר ידוה לב אדם כשר על הגלות בשבילו כן יאנח ויצטער בשביל אחרי׳ וישתדל להשיבם אל ה׳ בכל כחו כדי לפדות השכינ׳ ובניה מן הגלות המר הזה ולהשיבם על אדמתם.

דיני עשיית חפצו ודיני דיבור בשבת[עריכה]

אסור לעיין נכסיו לראות מה הם צריכי׳:

אסור לטייל למצוא סוס או עגלה שצריך לו לצאת בו אסור להחליף לעכו״ם משכון שיוציאנו חוץ לעיר אם לא שילבשנו תכף:

אסור להרבות בשבת אפי׳ בשיחה של מה בכך ואלו שאסורון לגמרי לא יאמר דבר זה אעשה או אקנה למחר או לאחר כמה ימים ואפי׳ לדבר מצוה ואסור לעכוב עכו״ם בשביל חובו וכן אסור לעכב נכסי ראובן ביד שמעון ואסור לומר אפי׳ קודם שבת ולעכו״ם שהוא ישכר לו פועלי׳ בשבת וכ״ש מלאכה ממש . וכן בקנין או מכירה או יום השוק בשבת אף שאינו מזכיר לו שבת אסור. אבל מותר לומר לו למה לא עשית כך בשבת שעבר אף שיכין מתוך כך שיעשנה בשבת הבאה :

אסור לומר (איך וול פארין) למחר אלא יאמר (אין ווילגין) :

אין לווים ופורעין בשבת אלא יאמר תן לי כשרוצה ללותו ואסור לומר הילך משכון אלא יניחנו בפניו :

שט״ח וחשבונותו ואגרות אסור לקרותם בשבת אם הביא לו עכו״ם איגרת בשבת יניח העכו״ם האיגרת ע״ג קרקע ואח״כ יטלנו ישרא׳ ויעיין בו אבל לא יקר׳:

דברי חשק וסיפורי מלחמו׳ ומליצות ומשלים אסור לקרותם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילי׳ ובדברי חשק איכא נמי מגרה יצר הרע והמחברם ואצ״ל המדפיסן מחטיאין את הרבים ואסור ללמוד בשבת זולת בד״ת לא בשאר חכמות וכל דבר שאסור לקרות אסור לטלטלו:

אסור לומר לעכו״ם בשבת שיעשה מלאכה ואפי׳ לומר הילך בשר זה ובשל לעצמך ואפי׳ אין מזונותו עליו אסור ורבים נכשלים בזה:

אבל מותר לומר לו עשה מלאכה לעצמך כשאינו נותן לו כלום:

דיני בנין וסתירה[עריכה]

סכין התחוב בכותל או בחבית אסור להוציאו בשבת אם לא שתחבו פעם א׳ בחול שלא יעשה פתח בשבת ובכותך משום שהוא מחובר אבל בשאר דבר תלוש מותר:

ואסור למרח שעוה על הנקב ולכן אסור לחמם נר של שעוה בי״ט כדי להדביקו ויש אוסרים מטעם זה ליגע בנר של שעוה כלל.

דיני אהל[עריכה]

אסור לעשות אהל עראי ולכן אסור לכסות כלי שחסרה טפח מן המשקה עד שפת הכלי אם לא שישייר קצת כלי מגולה וכן מחיצה המתרת כגון לשמש וכדומה אסור. הכלל בשאר אהלים אפילו המשופעים ואין בגגן טפח אם יש בפחות מג׳ סמוך לגגן טפח רחב אסור :

ולכן אסור לעשות אהל משופע על עריסת קטן אם לא שיש טפח אהל מע״ש :

דיני צידה[עריכה]

אסור לסתום חלון בפני צפור שנכנס לבית וכן אסור לסתום הבית בפני הכלב שנכנס אסור לצוד בכלבים אף בחול <דף ח ע״ב עמ׳ 32 | דיני הנהגת שבת> דהוי מושב לצים:

ואיתא במ״ר פ׳ שמיני שאין זוכה בסעודת לויתן ומכאן תוכח׳ מגולה ללצים לצון חמדו להם לעסוק במיני שחוק ולא יזכו בסעודת לויתן וידעו ובינו כי נכונו ללצים שפטים ועונשי׳ קשים ומרים אף שאין מביישין בליצנותם וע״פ הרוב שכיח בעוברי דרכים מפנים לבם לדברים בטלים ושחוק וחייבין מיתה כשמפורש בפרקי אבות ואף הבחורים המשחקים עתידים ליתן את הדין וכן אמר שלמה שמח בחור בילדותך כו׳ ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט ולא הזכיר שום עבירה אלא השמחה בלבד וראה כמה היא חמורה משאר עבירות שיסורין ומיתה מכפרין או גיהנם מצרפם וזה ח״ו אבד סברו וביטל סיכויו ולא ישמח בשמח׳ עולם מאחר ששמחו שמחה בטלה בעה״ז זאת להם ואין שמחה אחרת להם לע״ל ואיך לא ישים כאדם אל לבו לשברו שלא תהפך לו ח״ו השמחה לתוגה בפרט משחרב בה״מ שאסור לשחוק כי שחו״ק (גי׳ ב״פ אור היוצאים מב׳ אלפין דשם מ״ה שנגדם לבדם עומדת חו״ה אשת אדם שכן חו״ה גי׳ וא״ו ה״א משם מ״ה שהוא גי׳ אדם ובהחסר מהם ב׳ אלפין שרשים נשאר ב״פ ר״ו שהם) גי׳ בית שכשיש בי״ת יש שחו״ק ולשעה קלה יאבד עולמו בהניחו חיי עולם ועוסק בחיי שעה שמאבדין חיי עולם וכן אסור לזמר משחרב בה״מ אם לא בשעת התפלה ושירו׳ ותשבחו׳ ואותן מי שבירך שמזמרין בחתונה הוי שמחה של מצוה ובזה רבים נכשלים לזמר בינו לבין עצמו והוא מפורש לאיסור וכל מי שיש לו קול נעים לא יזמר אלא לקב״ה ואז תערב לקונו. אסור לצוד זבובים בשבת וכן אסור לסתום כלי שהם בתוכו:

אסור לצוד פרעוש אם לא בעומד על בשרו ועוקצו מותר ליטלו ויש מתיאין ליטול מתוך החלוק אם א״א לנערו בלא נטילה ועכ״ז אסור להרגו מדאורייתא לכן בלילה שאינו מכיר בין כינה לפרעוש אל ימיתנה ואפילו ביום כשמפלה כלי׳ בקביעות ובראשו מותר להרוג כינה ואסו׳ להטיל פרעוש למים:

וכן אסור למוללו שמא יהרג . צריך לדקדק בהליכתו בימות החמה במקום שמצויים זבובים או יתושי׳ שמא יהרג בדריסתו עליהם . אסור לשפשף רוק בארץ:

אסור לצוד אווזין ותרנגולים ושאר עופות שיצאו ואף אם באים לכלובן לערב שהורגלו כבר בכך אסור מדרבנן ומיהו לקטנים או לעכו״ם שצדין אותן מעצמן בשבילו א״צ למחות ואם לא הורגלו אסור בגדולים אפי׳ בלא דחיה כגון לרודפם שיכנסו וכ״ש פרה וסוס שמרדו שאסור להחזירם לבית אפי׳ לא ברחו אלא לחצר גדול כ״כ שאם לא גדלו בין בני אדם היו צריכים מצודה עכ״ז בבאר הוטיב בשם ש״ת:

דיני קשירה[עריכה]

אין להתיר שום קשר שהוא כפול דאין אנו בקיאין איזה מיקרי שאינו של אומן דאילו של אומן אסור אף באינו של קיומא ועניבה כפולה שרי ובמקום צערא שרי אף בקשר אם עשוי להתיר באותו יום ואם קשר חוט בפ״ע ולא על דבר אחר אפי׳ באינו כפול אסור וכן אסור לקשור כל הנז׳ לאיסור בהתרה ולצורך מצוה מותר לקשור אפי׳ מעשה אומן אם אינו של קיימא אם א״ת בענין אחר ואף בעניב׳ לא שרי אלא ב׳ עניבות זה ע״ג זה אבל עניבה ע״ג קשר אסו׳ אם לא שעשוי להתיר ביומו. ב׳ מנעלים התפורין יחד כדרך האומנין אע״פ שאינו של קיימא י״א דאסור לשלפו ובשל קיימא אליב׳ דכ״ע אסור : אסור להכניס רצועה במנעל או חוט ומשיחה מכנסיים שמא יקשור בראשן שלא יושלפו ואם קשר בראשן חייב מטאת . הפותל ושוזר ב׳ חוטין יחד חייב משום קשור אף שלא קשרו בסופו אם יכול להתקיים כך בשזירתו וכן המתירו משזירתו חייב :

אסור לקשור פרה באבוס בחבל שאינו קשור כבר מבע״י לא בפרה ולא באבוס ובאבנט או חבל דגרדי מותר.

דיני בישול ושריה[עריכה]

דבר שאינו ראוי לאכול בלא שרי׳ אסור לשרותו בשבת משום גמר מלאכה :

אסור להחזיר דבר מבושל לתנור אם נצטנן ואפי׳ לא נצטנן אם אין בו מרק אסור דיש צלי אחר בישול :

יש להחמיר שלא ליתן פת או בצלים אפי׳ בב״ש כ״ז שהיד סולדת בו עיי׳ ט״ז:

המגיס חייב משום מבשל אם עודו על האש ואפי׳ אינו על האש יש להחמיר שלא להפך המאכל בקדירה ולכן בלפתן לא ימעכם בכף תוך הקדירה אלא בקערה:

דיני בורר[עריכה]

אסור לברור דגים גדולים מתוך קטני׳ מתוף קטני׳ או להיפך אלא כדיחה שרוצה לאכול מיד יברור והשאר יניח ולא יותר מן צריך לו באכילה זו וכ״ש בב׳ מיני דגים וכדומה ושרביטי קטניות לא יטיל הקטניות מתוכם אלא כדי אכילתו מיד משום בורר. ואסור ליטול זבוב מן האוכל או משקה עד שיטול מן המשקה או האוכל עמו ביחד וכן בקש במאכל אסור לפרק אגוזים מתוך קליפתן הירוקה הרכה :

אסור לשתות מים ע״י מפה לבנה מום מלבן :

הרוקק ברוח והרוח מפזר חייב משום זורה וצריך ליזהר בזה מאד ואפי׳ בחול לא ירוק דרך השיניים למרחוק שהוא מדרך גאוה ושחץ. אסור ליתן שמרים למשקה בשבת:

כשמערה בנחת השכר מן השמרים אם אינו רוצה לשתות מיד צריך לפסוק משיתחיל לירד טיפין וכן בחלב יניח מן הסמעטנ״י מעם עם החלב:

דיני סחיטה[עריכה]

פירות שדרך לסחטן למשקים כגון תותין ורימוני׳ או דומה אסור לסחטן בשבת אפי׳ סתמא ואם הזמין אלו לסחיטה אף אם יצאו מעצמן בשבת אסורים לבו ביום וזיתים וענבים אפי׳ לא הזמינם לכך אסורין ואפי׳ למצוץ מהם בפה אסור לדעת רמ״א:

וכן אסור ליתנם במים שיתבקעו ויוציאו יינם למים אבל בתבשיל בכה״ג מותר דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי ולקדירה ריקני׳ אסור לסחוט אפי׳ לצורך תבשיל ופירות שאינו קאוין לאכילה אסור לסחוט אפי׳ לתבשיל וכבשים ושלקות שצריך למימיהן ג״כ אסורים בלא תבשיל ומ״א הביא בזה לאסור אפי׳ למצוץ בפה כיון שהמים הבלועי׳ בהם כבר נקרא עליהם שם משקה קודם בליעתן וצריך לזהר בזה באיגרקי״ש כבושים שלא למצצם אלא יאכלם בדרך אכילה:

אין משברין שלג וברד כדי שיתרסקו ויזבו מימהן אסורין אפי׳ ליטול בהם משום נולד :

<דף ח ע״ג | עמוד 33 | דיני הנהגות שבת> אסור ליקח מין מן הגיגית במרחץ שהוא מתחמ׳ בלילו״ו מחום המרחץ ואפי׳ למ״ש אסור בכדי שיעשו עיי׳ בש״ע סי׳ שכה סי״א וכ״ש מן היורה ע״ש וכן אסור לישב במקום שיכול להזיע:

מתור לשבר הקרח שבכלי ליטו׳ מים מתחתיו אבל בנהר או מקוה אסור שהוא בונה פתח דדוקא בכלי לא עבדו פתח אל מעלה משום צרורות אפי׳ לשבור ברגליו אסור והעולם אינם יודעים מזה וצריך להזהירם אעפ״כ יעשו ע״י נכרי וגם בזה אני מגמגם אם לא שהנכרי עושה לצורך עצמו למלאות מים:

לא ישפשף ידיו במלח. אם אפשר לו לא יטול מי רגלים במקום שלג:

יש לזהר מלהעמיד כלי מלא משקה על השלחן זמן מה שמא ישפך ואתי לידי סחיטה. וכן אין ליקח תינוק בחיקו שמא ישתין ויהיה אסור ללמוד ולהתפלל כיון שא״א לסוחטו בשבת וגם אסור ליתן עליהם מים. ואסו׳ לדחות מים או יין לבן שנשפך על המפה בסכין משום מכבס ואפי׳ בשאר המשקין לא הותר אלא היכא שהמשקים אזלי לאיבוד ולא שיקבל׳ בכלי דהוי סחיטה לצורך משקה:

וכן בשבור׳ מפה סביב הברזא לסתו׳ הנקב יזהר שלא יהיה כלי תחתיו בשעה שסות׳ או פותח מטע׳ הנז׳ ואף באין שם כלי יזהר שלא יכוין לסחוט:

יש ליזהר מאד כשאוכל פירות שצבועים כגון וויינשיל וקארשין שלא יגע בידיו בבגדיו אפי׳ מלבושים לבינים <!> וכל שכן אדומים דהוי מתקן.

דיני טוחן ותיקוני מאכל[עריכה]

אסור למלוח עדשים הרבה יחד אסור לשום פלפלין בבגד לדוכו כי משום דמוליד ריחא אבל מותר לדוכו בכף ובקערה ואסור לחתוף בסכין וכן שאר כל הבשמים:

מה שאינו חפץ לאכול אסור ללועסו משום טוחן וצריך ליזהר בזה מאד ואסור ולחתוך צנון דק דק למזריע״ה עד אחר יציאת בה״כ שהוא סמוך לסעודה אסור להשתין בטיט משום מגבל . אסור לערב מצה מעל עם משקה בשבת ולא מהני שום שינוי . אסור לתת קידה בחומץ לטבל בו ואסור לעשות ביצים קשים בחומץ דדמי להולמי ומעט שרי:

ואסור לטרוף ביצים מגולגלים בקערה . אין שורין דבר לרפואה בשבת אם לא במקום סכנה . יש להחמיר שלא למרח מאכל תפוחים וכדומה כוון שרדכו בכך אם לא על החתיכה לחם שאוכל עמם . אסור לקלף שומים או בצלים ותפוחים להניח :

אסור לחתוך לפת או ירק דק דק לפני עופות והט״ז הניח בצ״ע:

דיני נולד[עריכה]

שבת וי״ט ביצה שנולדה בזה אסורה בזה וכן עצים לפידים או פתילות שכבו בשבת אסור להדליקם ביו״ט משום הכנה. אסור לטלטל קיסם אפי׳ לחצות בו שיניו ואם קטמו לכך חייב חטאת אם לא במאכל בהמה מותר אם אינו מיוחד לדבר אחר כגון תבן לשכיבה . יש להחמיר שלא למלול עשבים המרוחים קצת שיריחו יותר עיין ב רהיטים ואם אינם מריחים עכשיו כלל אסור לכ״ע:

שנים שקפודין זע״ז אסורין לחלק במאכל בשבת אף בלא גדול אסור להדיח כלי מאכל לאחר סעודה ג׳ ואפי׳ כלי שתי׳ אם יודע שלא יצטרכו לו עוד אסור להדיחם. אם שכח להטביח כלים חדשים יתנם לעכו״ם במתנה ויחזור וישאלם ממנו וביום א׳ וטבילם בלא ברכה וזה בסכין. ובכלי שתיה או קדירה יכול למלאות בהם ולהטבילם ברפיון ידו מהם קצת ולא יברך דלא מינכרא טבילה. אסור לשטוף כלי כלי זכוכית עם שיבול שועל וכדומה להזהירו:

דיני הכנת מאכל לבהמה[עריכה]

לא ימדוד שעורים לתת לבהמתו אלא נוטל מאומד :

אין גובלין מורסן לבהמה או לתרנגולים אלא ע״י שינוי שיתן המורסן תחלה ואח״כ המים ואם דרכו כך בחול יעשה בשבת להיפך ויערבם באצבעו ולא בכל היד ולא בכלי ויש אוסרין בזה ואם היו המים במורסן מבע״י מותר להעביר בהם מקל שתי וערב לערבם ולא יסבב המקל ולא יערב ביד ואף בזה דוווקא כדי צרכו מיד ולא להניח . אין נותנין מזונות רעים לפני יוני שובף וטלית שאין מזונתן עליו אבל לפני יוני ביתות ואווזין ותרנגולים מותר ומיהו אין מאמרין אותם פירש לתחוב להם במקום שאין יכולים להחזיר אלא ע״י עכו״ם ואם אין עכו״ם מותר בעצמו ע״י שינוי עיין באר היטב. ובשבת שירה נותנין מאכל לפני הצפרים ואינו נכון שאין מזונתן עליך. אסור לגרוף אפי׳ אבוסל של כלי לפני שור פטם וכן אסור לסלק התבן מלפני לצדדין.

דיני עשיית מלאכה ע״י עכו״ם[עריכה]

אסור ליתן לעכו״ם דבר שיוציאנו חוץ לעירוב אפי׳ הוא של עכו״ם מפני מראית העין אם לא בעכו״ם אלם או שהוא לצורך סעודת מצוה לישראל או להוציא חמץ בפסח וגם בזה לא יתן ממש בידיו אלא יניח לפניו ומכאן תוכחת למוכרים מלח או י״ש בשבת לעכו״ם לכן יש להזהירם שעמדו נכרים על השענ״ק של שבת כי דבר זה לא שבות קל הוא כי מקרא מלא הוא בנחמי׳ שקבלו ישראל אז באלה ושבועה ובברית שלא ליקח מקחות מהסוחרי׳ שמביאין מחוץ לירושלים וזה חמור ממנו שעושה מלאכה לכתחלה ע״י עכו״ם ושם הוי הנאה בעלמא ממלאכה שעכו״ם עשה כבר וגם לענין מכירה עצמו מכירה ולקיחה שוין באסור ושקל שם דבר זה עם דברים חמורים כמו נשים נכריות ושביעית וגם הוכיחם שם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת הלא כה עשו אבותיכם ויבא כו׳ כל הרעה הזאת וכו׳ ואתם מוסיפין חרון אף על ישראל לחלל את השבת וגם לסוחרים עכו״ם הזהיר שלא יבוא פן ישלח בהם יד ועתה אנחנו יתמי דיתמי אשר עירנו חרבה ובית מקדשנו היה לשריפת אש ויש לנו מאד מאד לבכות על מעל הגולה כי אם שמרו ישראל שני שבתות היו נגאלין מיד : וכן דבר שיש בו חשש צידה או מחובר או הובא מחוץ לעירוב אסור לקנותו או לקבלו בשבת וצריך להמתין למ״ש בכ״ש ואם הובאו מחוץ לתחום צריך להמתין ביום דוקא בב״ש ולא בלילה . מי שיש לו מיחוש אפילו בחלל הגוף והוא ברי והולך על משענתו אנה ואנה אסור לעשות לו רפואה בשבת אפי׳ ע״י עכו״ם . אסור ליתן רוק תפל על העין שכואב לו וכן יין או י״ש בזה״ז וכל שאר דיני רפואות מבוארים היטב בש״ע סמוכים זה לזה וע״ש מה שיצטרך לך ולא העתקתים מאחר שאינם שוין לכל נפש:

ליקוטי דינים[עריכה]

יש ליזהר מלהשליך לעופות זרעים תחת השלחן במקום שפיכת מים תדיר שמא יצמח אפי׳ לאחר שבת ויהא חייב משום זורע כי מאחר שאין הולכין שם יוכל לצמוח . אין ליתן לעופות שבולת שועל תוך המים שאם ישהה שם כמו חצי יום יתחיב משום זורע אלא יתן כ״א בפ״ע :

ירא שמים לא יפתח בשבת הפרוכת שיש בה פעמונים כי הט״ז אוסר משום השמעת קול . זכרים גדולים בני חיובא צריך למחות בהם שלא ישחקו אפילו בקטניות בת״ס או חסר פי׳ גרא״ד או או״ם גרא״ד דהוי כמקח וממכר והאגוזים ע״ג קרקע אפי׳ דרך שחוק שיחזיר זה לזה אסור שמא ישוה גומות אבל נשים וקטנים מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים ואין למחות בהם . אסור לטלטל קמח או ד״א מפני הדלף בשבת ויש אוסרין ואף לכסותן אבל יכול להעמיד כלי תחת הדלף הראוי לרחיצה. אסור להושיט ידו במים בנהר או מקוה להפניל קסמים ושאר דברים שעל פני המים לכאן ולכאן . ויש ליזהר שלא לסרוק בשבת במסרק שמא יתלוש ואפי׳ בידים יהא נזהר וכן לא יתלוש ציפורן אפי׳ ביד וכן אסור ליקח כנים מן הפואטר שמא יתלוש ויהא חייב משום גוזז וכן יזהר מלתלוש שער בעור בשרו עכ״ז בבאר היטב. ולא יעשה אותיות בעוגות מפני שאסור לשבר׳ בשבת משום מוחק וכן ספרים שיש בהם חקיקית האותיות בדפין ע״י צבע יש ליזהר שלא לפתחן ולסגרן בשבת וכן יש ליזהר שלא לכתב במשקין על השלחן או לרשום על השלחן בציפורין או בסכין אפילו שריטה אחת וכן בספר וכן לא יכתוב באצבעו באפר או בשומן ודבש. אסור לקבוץ פירות ועשבים אף התלושים מע״ש ומונחים בקמום גדולם משום מעמר . המפרק ניירות דבוקים לקיום חייב משום קורע. <דף ח ע״ד | עמוד 34 | דיני הנהגת שבת>

דיני הוצאה[עריכה]

אויר רה״י עד לרקיע ואפי׳ כלי גבוה י׳ ורחב ד׳ הוי׳ רה״י כנגדו עד לרקיע וצריך ליזהר בזה מאד במקום שאין עירוב :

חורים שבכתלים לצד רה״ר אם גבוהים ג״ט ורחבם ד״ט אסור להכניס מרה״ר לתוכן אסור להוציא מן הבית לתחת הפי״ר לי״בן ולא אמרינן פי תקרה יורדה וסותם ואפי׳ תחת המשקוף חוץ לדלת אסור וע״ש פרטי דינים אלו ועל ידי תינוק מותר להביא המפתח משם לבית ובגדול אסור. וכן אסור לונציא מן המשקוף הנזכר לחוץ אסור להוליך חפץ בפחות פחות מד׳ אמות בר״הר או בכרמלית לא יעמוד בר״הי וישתין בר״ה:

וכן לא ירוק אפי׳ הוציא אמתו או פיו לחוץ דשדינן להו בתר גופא:

רוקו שנתלש ומוכן לזרקו י״א שלא יהלך עמו ד״א עד שירוק לא יחבר ידו למזחילה לקבל ממנה מים בר״הר או בכרמלית:

במקום שאין עירוב אסור לפנות בבית הכסא שקרקעיתה גבוהה ג״ט מן הארץ ואינו מסובב מחיצות מלמטה :

בית א׳ ובו ב׳ בעלי בתים בב׳ חדרים אסורים לטלטל בבית או מחדר לחדר או מחדר לבית אם לא עירבו ושאר דיני הוצאה מבואים בא״ח מסי׳ שנ״ג עד סי׳ שס״ו שצריכים לכל במקום שאין עירוב וטוב מאד לדרשם ובעל נפש יזהר להיות בקי בהם ולא יסורו מלבבו כי בדבר קל יכול לבא לידי עבירה גדולה ושגגת תלמוד עולה זדון:

דיני תפלת המנחה וסעודה ג[עריכה]

במנחה טוב לומר ואני תפלתי בשעת הוצאת ס״ת שאז היא עת רצון ממש: נכון להפך הג״פ צדקתך שצדקתך כהררי אל כנגד יוסף הראשון וצדקתך אלהי׳ עד מרו׳ כנגד משה השנה וצדקתך צדק כנגד דוד השלישי שג׳ אלו מעלים עכשיו מ״ן ליחוד העליון (ונראה שכנגדם תקנו לומר בימות החמה סוד משה ז׳ פרקים שתחלתם משה קבל ובימות הגשמים סוד ה״ג הכלולים בנוק׳ סוד דוד ברכי נפשי וע״י שיר המעלו׳ הרומזים לעליית הנוק׳ ע״י השירים שאמר דוד כנגד יוסף לא נמצא דבר) לכן יזהר לומר ברכי נפשי ופרקים בעתם במנחה ולא קודם כמו שנוהגין אחרים או אחר סעוד׳ שאינו נכון והבן :

יזהר להיות לו לסעודה ג׳ ב׳ לחמים והדס כמו בשחרית ויאמר הח׳ פרקים אחרונים ומזמור לדוד ה׳ רועי וגו׳ והללוי׳ ואודה ה׳ בכל לבב וגו׳ ויאמר דא סעודתא דז״א כו׳ ולכבודו ירבה בתורה בסעוד׳ זו שתורה היא בסוד ז״א ובפרט בקבלה ומנהג אנשי מעשה להתחבר בסעודה ג׳ ופותחין ומסיימין בד״ת ויחזק זרש את צורף לחמר טוב לידבק באלוה בדביקות לב ונפש כמ״ש ובו תדבק ואינן יכולין להדבק בו עד שידבקו זב״ז ובפרט בסעודה זו יזהר לאכול דגים אם אפשר בשום צד בסוד עינא פקיחא: ובב״המ של סעודה זו אם שכח לומר רצה אין מחזירין אותו ואם נזכר קודם ברכה רביעית יאמר ברכה הנ״ל בלא חתימה כמו בר״ח אחר בה״מ ילמוד עד הערב ולא יאמר המזמורים שאומרים אז עיי׳ בכוונת ובה״ש שאינו יכול לראות בספר יחזיר משניות בע״פ או יאמר מזמורים שיש בהם שבח ותהלה לא אותם שהם דרך בקשה:

(נראה טעם למ״ש אז למנצח בנגינות לפי שאז מ׳ יורדת ממקום כבודה מלאה שפע רב שקבלה בשבת והשרים באים לקבל ממנה על ידו השיר כנודע לכן אומרים למנצח בנגינות שכתוב בו יודוך עמים אלהים יודוך עמים כלם שהם השרים דע׳ אומרות ולפי שהוא סוד מ׳ הכלולה מז״פז סוד מ״ט תיבות שבו לכן מחברים עמו פסוק ה׳ עוז לעמו יתן כו׳ בסוד ת״ת הנק׳ תורה ה׳ יברך עמו בשלום סוד יסוד לחברם במ׳:

דיני מוצאי שבת[עריכה]

אין ליקח נר בידו עד לאחר הבדלה ואף השמש נכון לשא ידליק נר עד לאחר קדושא דבידרא:

אם שכח לומר אתה חוננתנו אסור ליגע בנר עד לאחר הבדלה: ילך לביתו ויזמר זמירות ולא יזמר בדרך שמא אין המקום נקי תוך ד׳ אמותיו או מלפניו כמלא עיניו אפי׳ אינו רואה אותו בלילה או חזיר עובר לכן ימנע מאד מזה :

טוב לומר זמר אליהן הנביא בביתו ללות שבת בו שכן יש בו אותיות לוי״ה :

מצוה להרבות באורה ובנרות נרות ויבדל על היין ויקח בשמים ויצטרף עמהם הדס ויברך עליה׳ במ״ב משא״כ בבשמי׳ לבדם שברכתם ע״פ הריח הנותן ריח טוב בפירות ואם אין לו הדס יקח ב׳ מיני בשמים שברכתם משונה ז״מז ויברך עליהם במ״ב ועי״ל בדיני ברכת הריח:

ופלפלין בכלל בשמים ועשבי׳ שניים להדס שהם בסוד ע״ב שי״ן סוד חג״ת כמו הדס הנז׳ בזהר וע״פ הקבלה מצוה גדולה בהדס דוקא שהוא משולש בסוד חג״ת שממשיכין מהם למ׳ ריח בלבד לאחר סילוקם ממנה כמ״ש וז״ס להשיב נפש והבן) ויברך על האור דוקא באבוקה או ב׳ נרות מחוברי׳ למעלה במקום האור שיעשו אבוקה ויחשיך תחלה בכפיית האצבעות לתוך כף היד ואח״כ יפשטם ויביט באחוריהם ויגמור הבדלה וישתה הכוס כולו לבדו מיושב רק מעט ישאר לכבות האבוקה שבירך עליה: