משמרת הקודש/הנהגת יום ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הנהגת יום ה[עריכה]

יום ה׳ המלאכי׳ שלו הם שמועאל רהטיאל נקודים קיבוץ קניאל הנקרא שר״ק כר״ת אלו ויאמ׳ בפה היום יום חמישי בשבת ויכוון תקב״טנע ויעסוק בתורה בדיבור לקבל הרוח משבת הבאה ויקרא ה׳ פסוקים עד ה׳ אחרונה דמי׳ ב״ן בניקוד חירק ויקרא חלק ה׳ מפרשת השבוע

מינוי הדיינים והנהגת דיינים עצמם[עריכה]

עזרא תקון להם לישראל שיהיו בתי דינין יושבין בב׳ וה׳ שלפי מנין ז״ס המנהיגים את העולם בז׳ ימי השבוע שני מדות גבורה הוד מנהיגים בב״ה שהם דינין וצריך היושב על המשפט ליזהר מאד כי המשפט לאלהים הוא אשר נצב בעדת אל. וצריך לראו׳ כאלה חרב שלופה תלויה על צוארו וגיהנם פתוח׳ לו מתחתיו ואלו צוה מולך בשר ודם לאנשים שישבו לפניו לדין אוהבו או אפי׳ אדם אחר ודאי חיל ורעדה יאחזון ויחתרו ויצללו מבים אדירים עד יוציאו לאור משפטו כי חמת מלך מלאכי המו׳ ומצינו באנשי כנסת הגדולה שישבו בסעודת אחשורוש ועשו עצמן כלא ידעו משפט מפחד המלך עאכ״ו שצריך אדם להיות ירד וחרד מפחד ה׳ ומהדר גאונו אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד כמ״ש הנביא האותי לא תיראו נאום ה׳ שאני עומד עליכם וחפץ בדין אמת ויהיה מתון בדין אפי׳ בא לפניו כבר זה הדין ואל בינתך אל תשען אלא קנה לך חבר דהיינו ספרי פוסקים לראות בהם בשעת דין כי כמה חלוקות רבות בין דין לדין אף שלכאורה הם שוים ואני הצעיר באלפי ישראל בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי וישבתי עם חכמי׳ גדולי׳ חקר לב ומרוב חורפתם שבשתא עלתה בידם וכפתחם הספר עמדו על תוכן הדברים.

גם צריכים הדיינין להיות נוחים זה לזה בהלכ׳ כבית הלל שהיו שונין דברי ב״ש אולי ישכילו להצדי׳ אחד את דברי חברו כי עצת נמהרים נפתלה ושכינה מסתלקת מהם בהיותו מחזק דברין לאמת ודברי חבירו לשק׳ בלי דקדק ומתון גדול וע״ז וכיוצא נאמר תועבת ד׳ כל גבה לב אלא ישאו ויתנו במענ׳ רך ולעולם י״ש ישפיל עצמו ויאמר הבינו לי דבריכם אפשר שאסכים עמכם ויתנו עדיהן בראיות ברורות ויצדקו ולעולם יהא רך כקנה ואל יהא קשה כארז ולא יהי׳ מתלמידיו של בלע׳ הרשע שהוא רוח גבוהה שאם הגיס דעתו הקב״ה משפילו ומי שלא חגר מתניו למלאות כריסו בדיני ממונות אל יהא לו עסק עמהן אף אם למד כמה דפין בסמ״ע ואם היא במקום שאין שם ג׳ דיינים מומחים יזהר עכ״פ לישב דוקא עם דיין הבקי בדיני ממונות ומנהגי סוחרים כי הם כמעיין הנובע ואמרו במקום שאין אנשים השתדל להיות איש ולא אמרו תהיה איש אלא שישתדל ללמוד שתוכל להיות איש בבקיאות ולדמות מילת׳ למילתא.

המעמיד דיינים שאינם הגוני׳ כאילו נוטע אשרה אצל מזבח ויש כמה מיני דיינים שאינם הגונים האחד אותם הנז׳ שלא מלאו כריסם בפוסקי׳ אחרונים ומורים הלכה מתוך המשנה ומתוך התלמוד ולא ידעי דרך ה׳ בהלכות פסוקות שבאחרוני׳ ומלבם יוציאו מילין למשמע אזן דאבה נפשנו ויהפכו ללעג׳ משפט המין הב׳ כמ״ש בגמ׳ מלן במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה שאם הדיין דומה לאיש תרומו׳ שמחזר בבית הגרנות כך היא צריך לבריות יהרסנה לארץ כלקח שחד ומשוא פנים ונראה יכ העיקר תלוי בדעת האדם אם הוא שונא בצע ואינו רוצה להנו׳ משל אחרים והוא משובתי הרגל מלילך בסעודת ומשתאות ולא אם מצפה לקבל מתנ׳ כסף כי אוהב כסף לא ישבע כסף וכל פעם שיושב בדין הוא מצפה לשכ׳ ולבו ימהר להוציא מלין ולא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל אף שאינו חשוד להטות משפט כמו האוהב והשונא שפסולין אף שאינם חשודין :

וכן אמרו בגמ׳ עד שלפני תשמיש אינו בפקידה מפני שבהולה לביתה וכ״ש אם יתן בכוס עינו יתהלך במשרים ודאי כל עבירות שבעולם דומות עליו כמישור ואף בסעודת מצוה אל למלכי׳ שתו יין פן ישתה וישכח מחוקק ומורה היתר לעצמו ועושה פשרה שלא מדעת בעלי דינין ודיינים כאלו מחריבים העולם וגורמים גלות וסילוק משכינה ומחטיאי׳ הרבים ולסוף גורמים תלונה על דיינים כשרים אשר לא בחרו בדרכיהם ובריך רחמנא דשקיל למטרפסי׳ מינייהו בהאי עלמא כי אין נפטרים מן העולם עד שעינו כה<>ת וכבר ראינו רבים עברו ונענשו באנשי דורינו והרשעי׳ לא לקחי מוסר וסוף שיקבלו משנה עונם בגיהנם שהיה להם ממי ללמוד ולכתחל׳ יבחרו הבוחרי אנשי חיל פי׳ עשירין שונאי בצע פי׳ כל מי שאינו רוצה להנות משל אחרים יראי אלהים פי׳ שיהיו מתוני׳ בדין <דף ו ע״ב | עמ׳ 24 | יום ו יום קדושת המחשבה> אנשי אמת אפי׳ בדבר שאינו בממון ואנשי חיל פי׳ עשירים צריכים להיות ג״כ שונאי בצע אבל שונאי בצע לבד׳ וודאי יותר טובים מאנשי חיל לבדם כי אוהב כסף לא ישבע כסף וכדי הוא מינוי הדיינין הכשרין להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתן :