משמרת הקודש/הנהגת יום ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יום ב[עריכה]

בו מתענין התלמידים על הגלות לכן יקום בזריזות יותר בחצות הלילה לעשות התיקון בשק ואפר ובכי׳ אשר העיר בית אלקינו חרבה ושעריה נצתו והכל בעוננו וכלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשוב׳ וכן מנהג נכון שהזקן שבהם אומר לפניהם דברי כבושים אחר התפלה קודם הוידוי לעורר לבבות הישנים וירבו בבכי׳ עד והוא רחום יכפר עון ויכוין בקריאתו מקרא לשמו׳ המלאכי׳ שממונים בו שמעיאל ברכיאל אהניאל כולם נקודים בשב״א ויקרא ד׳ פסוקים שמו״ת נגד ד׳ דמילוי ב״ן ונקודו חטף פתח ויכוין קרע שטן ואח״כ חלק ב׳ מה׳ חומשי הפרשה ונראה שנכון לקרות ביום זה חלק גדול כיון שהוא זמן קריאת התורה ואם שכח או נאנס ולא קרא הפסוקים ביום א׳ הרי הוא מעוות שאינו יכול לתקון ומ״מ יקרא היום גם של אמש וכן בכל יום אם שכח יקרא ביום שאחריו של שניהם. וביום זה להעמיד בו הרוח יתירה הנמשך מת״ת הנקרא תורה ירבה בתורה ולא במחשבה אלא בדיבור ועיקר התורה הרצויי׳ היא בגוף נקי ואפשר שמשום זה ואמרים בנדרים שלא רצה ר״ש לאכול דבר שקשה לצאת מן הגוך והיה דיבורו חביב מאד לפני הש״י וזכה למעלה יותר מכל בני דורו לכן יבחר הטוב ומבח׳ שבלימודו האמיתי <דף ג ע״ד | עמ׳ 14 | יום ב קדושת הדיבור> ללמוד בעוד גופו נקי קודם אכילה או לאחר נקיון הגוף מן האגילה וכן שירות ותשבחות יאמרם בעת ההיא ואם יתענה יקרא בסדר קדשים שיעלה לו במקום קרבנות.

וכן בכל עת שיש לו פנאי טוב לקרות פרשות הקרבנות כי קרוב לחיוב מן הפטור וביום זה בפרט צריך לזהר מלטמאות דיבורו בליצנות ולשון הרע ורכילות ושקרים כמו שתקנו לקרו׳ בתורת משה אמת תורת ה׳ ולא סיפק להם בלימוד משניות שהם דיבור אדם כי אמרות ה׳ טהורות . הקורא בתורה פותח ורואה סותם ומברך ואחר כך פותח ויאמר ברכו עם הברכה בקול רם דאין אומרים ברכו פחות מי׳ השומעים ובשעת הברכה יאחז הס״ת בב׳ ידיו ובשעת הקריאה יסיר שמאלו ויאחז בימינו ויכוין לכוללו בימין ויתקרב לראות בתורה כשמגביהין אותה עד שיקרא בה ויקבל הארה גדולה ויאמר יהי רצון כו׳ אבינו כו׳ בסוד הס״ת שהוא יסוד אבא המתגלה עכשיו:

אמרו רז״ל בעון נדרים בנים קטנים מתים וידוע בנדר נקרא האומר עלי ואפי׳ בלשון לע״ז והדבר פשוט בפי כמה אנשים לומר בלשון לעז הריני מקבל עלי לעשות דבר זה או שיאסו׳ עצמו באיזה דבר כדומה וישליך אותו אחריי גוו ופעמים שישכחהו אם אמרו לגמרי כי לא בדעת ובהשכל דברו ולא עלה על לבו שסוף שלא יקיימו ואף שלא דברו אלא בכעסו צריך לקיימו שכל עיקר חרם הנזכר בתורה הוא מה שאדם מחרים בכעסו כנז׳ בזוהר ובמשנ׳ בנדרים השאילני פרתך אמר אינו פנויה אמר קונם שדי שאני חורש בה לעולם אם דרכו לחרוש הוא אסור כו׳ הרי שלא אסר עצמו אלא בכעסו ואסור והרשעים האלה אוי לנפשם כי לשונם חדה כחרב פיות להרוג עוללים ויונקי שדים שלא פשעו ופרי מעלליהם יאכלו והקרן שמור להם לשלם להם בגיהנם כפלים ככל חטאתם כי גם דמם של הילדים הנה נדרש וכן אמר שלמה המלך ע״ה אל תבהל את פיך כו׳ פן יקציף אלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך והפגם הגדול מאד המגיע במיתת קטנים אשר עליו ידוו כל דווים ויומם ולילה יתנו קולם בבכי כים יהנו כי בדירותינו רובם גילגול׳ הצריכים תיקון וכשיושלם תיקונם יבא משיחינו בב״י אמ״ן ואיה התקון בילדים המתים לאלפים ולרבבות וצריכים לחזור ולהתגלג׳ ועי״ז משך הגלות המר הזה אין חזון ואין אות בשל כח הסבל וגם בשביל שבועת שוא השכיח מאד וגם הכשרים ונזהרים הורגל בפיהם לישבע לנכרי בלשון לע״ז במ״נ מו״י שפי אל שלו ולא חכמה ישכילו כי פיהם הכשילם לישבע במלכו של עולם ואפי׳ באמת אסור כי צריך שיהיה בו כל המדות הללו את ה׳ אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ואז ובשמו תשבע ואעפ״כ דווקא לדבר מצוה כמ״ש דוד נשבעתי ואקיימה כו׳ ואנו שאין בנו כל המדות הללו אפי׳ לדבר מצוה אסור ואפי׳ להזכיר בלשון לעז כגון גאט או בו״ה אין נכון בחנם כי הם שמות ממש כי כ״א גי׳ אחד וכ״ש לישבע בהם ועד״ז גלו עשרת השטים למקום רחוק לחלח וחבור ולא היה להם גאולה בימי עזרא דכתיב כי אם כי ה׳ יאמרו אבן לשקר נשבעו ואתם לומדים הרועים רעו איש את ידו בסמוך לו להזהיר המון עם שלא ישמע על פיהם כדברים האלה ותזכו לראות בנחמת ציון. גם המנהיגים צריכים ליזהר מליתן חרם וישרו בשרם בשיניהם ולא יעשוה כי בנפשותם יעשו זאת ופתאם ילכדו בניהם ובנותם ולא יועיל הון ביום עברה ואם ימנעו ממנה יזכו להיות פרנסים לעתיד כמו בשוטרים שבמצרים שנאמר בהם ויוכו שוטרי בני ישראל ונעשו זקנים במדבר וכן בביאת הגואל ב״בי אמן.

גם מאוד ווי ווי אצעק במרה כי נתנה ארץ ביד הראשים העלולים ימשלו בה אי לך ארץ שמלכך נער ההולכים אחר שיחה נאה מי שקולו ערב ויערב להם לבדם ולא לבורא ית״ש אשר קורא עליו נתנה עלי בקולה ע״כ שנאתיה כי הדבור אין בהם ופה להם לדבר דברים בטלים ולצון חמדו להם והם אלמים ממש לפני הבורא כי כל פה דובר נבלה ומי שפוגם באבר מאבריו הנשמה שלו מחוסר אבר ואין בעלי מומין קרבים לגבי התיבה שהיא כמזבח כי התפלה במקום הקרבן והוא מוליך כל התפילות ח״ו החוצה לאיש זר בעל מום המגדל אותו מנעוריו לבלתי לכת עם הבחורים לבית הספר כ״א אחר תאות לבו ולשיר שיר עגבים יפה קול ומטיב נגן ומטמא בכמה טומאות עד שיפרד משורשו מקום הקדושה וכל מחשבותיו רק רע כל היום ובהתגדלו מדריכו קצת בדרך טובים ולא כלבם כ״א להיו׳ נושא חן בעיני רואין ושמעי׳ נעים זמירותיו וישים ח״ו חלקלקות בפיהם להחניף לכל אדם וילבש אותו בגדי רקמה ומסלסל בשערו ואכל ושתה ותטיב לבו להתראות ביפיו אוי לו ואוי לשלוחיו כי כל ימיהם לריק יגיעם וכחם ותפלה לאיש זר העל אלה אנחם ואתאפק אמר ה׳ על אמרכם שלחן ה׳ נבזה הוא ותבחרו הקל והמקלקל שבכם להקריב את מנחתי אשר הבאתם לי בתחנה ומנחה כזו לא ארצה מידכם גם כי יזעק וישווע וקולו לא ישמע כי אל זה תביט אל עני ונכה רוח ומבין בלבו מה שמוציא בשפתיו ואינו מפנה לבו ופיו לדברים בטלים ואמשל לכם משל למלך שבא במדינה או בעיר ובני עיר יוצאים לקראתו במנחה ובוחרים אנשים המכובדים יותר היכולים לדבר לפני המלך והם כולם הולכים לאחריהם והם מדברים וכולם שותקים ומשתחוים וחוזרים לדרכם ואלו שלחו המנחה ביד אדם נבזה ודאי לא יועיל להם מה שיש בהם אנשים מכובדים היוצאים ג״כ לקראת המלך כי אדרבה ירגז ויקציף עליהם המלך וידחפם לנושאי המנחה כי יאמר מכל אנשים וחכמים שאני רואה בכם בחרתם השוטה והנקלה הזה וכן הדבר במלכו של עולם במי שאין לבו שלם עם ה׳ אלהיו כי האדם יראה לעינים וד׳ יראה ללבב ודרכו להשתמש בכלים שבורים שבורי לב ועל כזה נאמר הקריבהו נא לפחתך הירצך כו׳ ובפרט שכל התפילות תלוים בתפלות הש״ץ יחרדו בנים מיום הדין הגדול והנורא שיתבקשו בתפלותיהם בספר הזכרונות כי אם נדברו יראי ה׳ כו׳ ויקשב ה׳ וישמע ויכתב בספר זכרון כו׳ ואין בזה לא יראה ולא אהבה אלא עומד בקומה זקופה חלבמו סגרו פימו דברו בגאות ושחוק וקלות ראש פעמים בקלות ראש המרגילין לערוה אוי לנו ולנפשינו על מה מחכים לעלות מתוך הגלות המר הזה כי כולנו שלוים ושקטים ובמעט ח״ו לא נשמע קולינו למעלה הלא אבותינו שהיו במצרים לא בעונותיהם ירדו בגלות ואעפ״כ לא נפדו אלא בקושי שיעבוד ותעל תפלתם ושועתם אל האלהים מן העבודה ואנו בעוונינו החרבנו את ביתו ושרפנו את היכלו והוא באהבתו ובחמלתו עלינו נתן אותנו לרחמים לפני שובינו שאינם עובדים אותנו ואף שאין מי מוחה אלא נתננו <להם דביניהם> באמרם עם ה׳ אלוהינו טוב לנו להקשות לבינו ולא ישמע קולינו עד שיצטרך להשליך עלינו ח״ו ג״כ קושי שיעבוד כמו שאמר אם לא ביד חזקה <דף ד ע״א | עמ׳ 15 | יום ג׳ קדושת המעשה> ובחימה שפוכה אמלוך עליהם הלא טוב לנו עבוד את ה׳ ממותינו ביד מלך קשה כהמן כנודע להעמיד שלוחי ציבור יראי לבב וביתו ריקן מן העבירות כמבואר בש״ע ם שצריך לבחור הטוב ומובחר שבקהל לירד לפני התיב׳ להשמיע במקום קולנו על שלא יבאו ימי הרעה ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ שדרשו רז״ל אלו ימות המשיח שיהיו בו צרות רבות ובפרט בבתי מדרשי׳ שכלם חגורי חרב מלמדי מלחמה במלחמתה של תורה ולהלחם כנגד יצר הרע ראוי שלא יעבור זה ביניהם לירד לפני התיבה אפי׳ הוא אבל או יארצייט כנז׳ בש״ע דאם הציבור אינם חפצים בו יכולים לדחותו בלבד שלא יתקטטו ולא יחזיקו במחלוקת אלא יעשו ביניהם שלא יתפללו אלא אנשים הידועים להם ולא יוכל אבל או יארצייט לעולם לדחותם ובזה לא יבא לידי קטטנה לעולם מאחר שאין התקנה בשביל אבל זה דוקא ותמיד ישכון ביניהם אהבה ושלום וריעות אף אם יחטא איש לאיש על כל פשעים תכסה אהבה כי במחלוקת אפי׳ יש בהם תורה ומעשים טובים ד׳ סר מעליהם כי חלק לבם עתה יאשמו ואם אחד קשה כארז יהיה השני רך כקנה ויתקיימו שניהם ולא שיברו ואם יהיו שניהם קשים וישברו שניהם ולא יחפוץ בכבוד כנודע ליודעי חן כי כבוד נקרא המדרגה אחרונה מכל י״ס לומר שאין לך מכובד למעלה ונחמד למטה אלא מי שישכב לארץ ויעשה עצמו כשיריים וכמ״ש הכתוב יתן למכהו לחי ישבע בטרפה אולי יש תקוה אולי יש ולא ודאי ואפי׳ בדבר הנוגע ליראת השם אם בא לידי מחלוקת לא תדחוק עצמך לעשותו כי אין לך דבר יראה כמו דבר אמת ודובר שקרים לא יכול לנגד עיניו ואעפ״כ מותר לשנות מפני השלום ואם שלימים וכן רבים בתורה ומצות אז נא׳ אז יחזיק במעוזי יעשה שלום לי ליחד העלמות ולקרבם והיו לאחדים ומשום זה בחרו פרק איזהו מקומן בתפלה משום שאין בו פלוגתא כנודע בכוונות הרי שאפי׳ מחלוקת לשם מצוה לא טובה היא בתפלה ומי לנו גדול מהאר״י ז״ל שהיתה אהבה בין תלמידיו ולסוף נזרקה קטטה בנשותיהם ונתגלגל הדבר שמת האר״י זצ״ל על משכבו בשלום וגם תלמידיו וכמוהו רבות כהנה וכהנה בדורינו מחסידים גדולים שנתחברו יחד בבית המדרש בצפת תו״בב עד שעלתה שועתם השמים וכל הקמים עליהם לבטלם חלפו מן העולם ולבסוף נפלו הם ע״י קטטה בדבר וברעב ולא מצא הק״בה כלי מחזיק ברכ׳ לישראל אלא שלום ובפרט לענין קימת חצות לילה שהחברה טובה מאד בזה כי טובים השנים מן האחד שאם ישן אחד חברו יעירנו וכמו שמצינו בתנאים הראשונים ר׳ יצחק וחביריו שהלכו באשמורות א׳ לחבירו ולא הקפידו על כבודם כנז׳ בזוהר כ״ש אנו יש לנו להחזיק איש ביד רעהו שאם יפל אחד חברו יקימנו והכל ע״י שלום ואהבה גמורה.