משמרת הקודש/הנהגת יום א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הנהגות יום א[עריכה]

ביום הראשון שהוא הסתלקות הנשמ׳ יתירה ירבה המחשבות קדושות לקיימה עד הערב ולטהר המחשבה יכוין הוי׳ נקוד בנקדות בברית וה׳ אחרונה בשבא ועל הרהור יריק ויכוון גדשנאל גש״ן ובניקוד שב״א ד׳ פתח א׳ בצירי ל׳ בלי ניקוד וכדי שלא יפגו׳ נפשו ירחוק מלראות בצלובים אפי׳ ברחוק מאה אמה גם ירחוק מריח הנבלה וכדי שתהי׳ יראת השם על פניו יכוין הוי׳ נקוד חיריק שבא קמץ חירק שהוא נקוד ר״ת שויתי לנגדי תמיד כי ובגלות המר הזה אין אדם יכול לשוב אל ד׳ בכל לבו אם לא יפקח ד׳ עיניו קצת בחכמת הקבלה שיוכל להבין מאמרי הזוהר בקצת המקומות בטעמי המצו׳ כי אז יחרד לבבו ויאמ׳ איך אעשה הרע׳ הגדול׳ הזאת וחטאתי לאלהים דייקא גם ידע שכבר פגם כמה וכמה פעמים והי׳ מתחייב בנפשו אפי׳ על עבירה דרבנן ואז ישוב אל ה׳ בכל לבו משא״כ בהעצי׳ עיניו מחכמת הקבלה ויאמר חטאתי מה אפעל לך וזו דרבנן וזו מצות עשה שאין מענשים עלי׳ וליודעים יובן שיש גיהנם של שלג וגיהנם של אש זה על מ״ע וזה ע״מ ל״א לכן מי שנפתחו בלבו שערי תשובה שלא יהי׳ ח״ו ככלב שב על קיאו אחר לימוד הקבלה (כי אז חטאתו גדולה יותר שידע בכבודי ומרד בי) ילמוד שערי אורה להיות בקי בכינויים היטב ואף אם לא יבין באיזה מקום אל ישים אליו לבו ולא יכוין הכוונות המבוארים שם רק יחקוק הכינויים בלבו אז תבין יראת ה׳ ודעת אלהים תמצא ותדע כמה גדול פגם העבירה וכמה יותר גדול תיקון והשכר המצוה ע״י מאמרי הזוהר המובנים קצתם ואחר שתתקן נשמתך בעזיבת החטא ותשובה ותשעבד גופך לעסק התורה תלמוד כתבי האר״י ז״ל ויעבוד את הש״י מאהבת ויראת הרוממות.

אל יקפיד אם צריך להוציא מעות על למודו כי כופלין לו מן השמים שכן ד׳ אותיות אחרונות דתיבת לימוד שהם ימ״וד הם כפל אות ראשונה שהיא ל׳ והם גי׳ ס׳ :

וקודם לימודו נאמר פסוק כי ה׳ יתן חכמה כו׳ גל עיני כו׳ ויהי׳ טהור לעולם בטבילה ולא יעצב ובזה יזכה להשגה גדולה ואמיתית. ויקרא מקרא ויכוין תחלה ביום זה הראשון סטוטריה גזריאל וענאל למואל כולם מקודים סג״ול שהוא ר״ת שלהם :

ויאמר בפה היום יום א׳ בשבת ויכוין אל שדי וסוד וה׳ ראשונ׳ דהוי שהם בבריאה סוד מחשבה ויכוין אבגית״ץ ויקרא מפרשה דשבת הבא ו׳ פסוקים שמו״ת וביום ב׳ ד׳ וכן עד יום ה׳ לפי מילוי הק אותיות דמלוי ב״ן וינקדם בה׳ נקודות של את אשר יביאו חוץ מן המלאפום שהוא ליום ו׳ לכן ינקד הו׳ בצירי גם יחלק כל הפרשה לה׳ חלקים ויקראם בה׳ ימים כנגד ה׳ חומשי תורה סוד ה״ס דז״א מחסד עד הוד וביום ו׳ יקרא כולה וכן בשבת כולה בסוד כל וכלה שהם יסוד ומ׳ שהם כללות ה״ס הנז׳ ויכוין שהמקרא בעשי׳ וע״י הקריאה תעלה ביצירה ואח״כ ילמוד משנה ויכוין שהיא ביצי׳ להעלותה בבריא׳ ואח״כ ילמוד תלמוד המפרש המשנה והוא בבריאה וכשמקשה יקשה בכח עד שיזיע ויתיש כחו של הקליפות ע״י תורה זו הנקר׳ תושיה שמתשת כח אדם בליעל והחכם בהלכה ילמוד בעיון כמו שעה או ב׳ לשבר הקליפות ולא יתגאה בה ח״ו שהוא עון פלילי ואח״כ אם הוא תם וישר ומה שלא יהי׳ לפי ראות עיניו יתלה בחסרון ידיעתו. ילמוד קבלה שהוא באצילות ומצוה רבה היא המוטלת עליו ובפרט אם אינו חריף אלא קשה הבנה או שכחן שירבה לימודו בפרי והוא קבלה יותר מבלבושים ומ״מ ירבה קצת יותר לימודו במה שלבו חפץ שמא נתגלגל לתיקון זה וראשית חכמה יראת ה׳ לקבל עליו תנאים אלו קודם לימוד הקבלה שכוונתו בה לגרש הקליפות ולבערם מכרם ה׳ צבאות לכן יזהר מבשר ויין כל ימות החול שלא יבוא לידי עבירה אפי׳ בשוגג כי הם ירדפו אחריו להחטיאו וידקדק במצות אפי׳ איסורי דרבנן או מצוה דרבנן וירחיק מהגאוה והכעס אפי׳ לדבר מצוה ויתודה וישוב קודם השינה שהיא א׳ מ״ס במיתה בכל לילה וימעט העסק ובדיבור ובשעת התפילה וקדיש וקריאה אפי׳ עסק מצוה לא ידבר ויטבול בעת <דף ב ע״ב | עמ׳ 8 | יום א קדושת המחשבה> הצורך ויקום בחצות לילה ויעשה התחי׳ באפר ובכי׳ ועסק התורה ובשירות ותשבחות כנ״ל וישתדל להיות מי׳ ראשונים בבה״כ וקודם שיכנוס יקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך ויאהב בלבו כל א׳ מישראל ולא יסיח דעתו מתפי׳ כ״א בעמידה וילמוד תורה ויקיים בכל יום שי׳ צדיק צ׳ אמנים ד׳ קדושות י׳ קדישים ר׳ ברכות לכן יענה אמן אחר מסדרי ברכות אפי׳ בשעת הזמירות וקודם הזמירות ישתדל לשמוע הברכות מהמסדרים כי שמא יארע לו אונס שלא יוכל לענות אמן על תפלת הש״ע או על הקדישים וישלימם בזה וכן יזהר לומר קדושת ואתה קדוש עם הש״ץ אף שהוא עדיין לא הגיע לשם כי אסו׳ לאומרה ביחיד אם לא כקורא בתורה נמצא שאינה תשלומין לד׳ קדושות אבל התרגום יאמר ביחיד ויאמר גם קדושת לשון הקודש במקומה על מסדר וכן ירוץ לומר קדושה בשחרית אף שאמרה כבר שמא לא יוכל לענות בערב וירא׳ להמתין באמן עד אחד סיום הברכ׳ לגמרי כי פעמים מאריך הש״ץ בניגון אות אחרונה והעולם עונים אמן והוי אמן חטופה אלא ימתין עד שיסיים המלה עם האותיות כולם בשלימות ולא יאחר יותר משיעור כדי לומר ד׳ תיבות ולא יחטוף אלא אבנים שלמות תבנה כו׳ באותיות ונקודות ולא יגביה קולו יותר מן המברך וכן לא ימוך מאד ויכוין בתפלה הכוונות הראויות ויהיה שם הוי׳ נגד לעולם ויכוין בברכו׳ ובפרט בברכת הנהנין ויעסוק בפרד״ס לכלול נפשו מכלם ואם ישאב מן הבארות כמ״ש כי אז בארה של מרים מתגלגל בכל הבארות ואם יזכה שיזדמן לו ישיג השגה גדולה ולא ילמד בחכמה זו אלא מכתבי האר״י ותלמידיו שהם מנוקים כסלת נקיה ובמה שלא יבין יבכ׳ בדמעו׳ כי שערי דמעה לא ננעלו ובעסקו בה יכוין בשם מ״ה ולא יזכיר שמו׳ המלאכי׳ שאינ׳ שוין בשמות האדם אלא יזכיר חצי השם וכ״ש שלא יזכיר שם סמא״ל והחיצונים אפי <!> בלשון לע״ז כגון טאוו״יל ובפרט בלילה כי מסתכן בנפשו ועובר על ושם אלהים אחרי׳ לא תזכירו ולא ישתמש במספר קטן שלא תשאר נפשו בלי תיקון במט״ט שבו מספר קטן ולא יתמיד עיונו בדרושי הקטנות כי החיצונים מתגרים בו אז ומזכירין עוונותיו ומה שלומד יוציאנו יפה מן הפה כי שמות רבים מצטרפים בה׳ מוצאות הפה :

ועיקר הדביקות הוא בזמן ישיבתו בבית יחידי כי אז תדבק נפשו בקונו ממש כי מלא כל הארץ כבודו לכן בפרט ביום זה יום המחשבה יתבודד שעה או ב׳ ויבקש ויבכ׳ על עוונותיו ויתחנן מלפניו לעזור אותו מכאן ואילך בעבודתו ושמירת חקיו ויאמר שירות ותשבחות מקירות לבו בדביקות ושמחה גדולה ולא יתגאה ח״ו אלא ישפיל עצמו לפני בוראו מאד מאד ויכוין להעלות שושנה עליונה ע״י זמירותיו המשמח׳ אלהים ואנשים׳ ובהצנע לכת ויראה ללמוד בדביקות ואפי׳ כשמחדש חידושי׳ בקבלה ישמח בהם מאד כאילו מצא הון רב ישבר לבו בשמחתו ויבכה בדביקו׳ נפשו ויאמר איני ראוי לסודות אלו ויהלל וישבח למורה אותו דעה כי ה׳ יתן חכמה כו׳ ותמיד יהא מרגלא בפומי׳ לבקש מהש״י שישפילו בדעתו עד לעפ׳ ולא יחפוץ בכבוד אלא ימנע ממנו מאד מה שאפשר כי מאן דאיהו רב איהו זעיר כנודע בזוהר בפסוק מאה שנה וכן שבע שנים כי מאן דאיהו זעיר איהו רב. אבל עיקר הלימוד הוא בחברותא ואז לא יתגרה בו היצה״ר כמו ביחידות וטוב ללמוד עם חבר א׳ כי בהרבות חברים ירבה הביטול ויבא ח״ו לידי לה״ר או ליצנות:

הנהגות סעודה ודיניה[עריכה]

זכור את יום השבת לקדשו אמור רז״ל מחד בשבא לשבא ואם נזדמן לו דבר טוב ממנו לשבת אוכל הראשון נוטל הב׳ לשבת ואם נזדמן לו ליקח ביום הששי אפי׳ דבר שאינו טוב מן הראשון יקחנו לשבת וישייר הא׳ לאחר שבת כי עיקר הכנה לשבת ביום ששי דכתיב והי׳ ביום הששי והכינו וסודו מובן:

מים ראשונים מצוה וירבה לשפוף דאר״ח אנא משאי מלא חפנא מים ויהבי לי מלא חפני טיבותא ויזהר לשפוך על ראשי אצבעותיו שלא ירדו המים מזה ומזה ובראשם ממש לא הגיעו המים כלל וכן יסבב היד עד שיגיעו המי׳ בכל צדדי׳ ובפרט בין האצבעות או בגומות שבתוף כף היד צריך לדקדק בהם ביותר שפעמים שאין שם מים כלל ויחזיר וישפוך עליהם פעם שני׳ ובכל שפיכה לא תהא פחות מרביעי׳ ואף שברביעית סגי בפעם א׳ בכוונת כתב לשפוך ב״פ ויש עוד רבות בדינים הנוהגים ברביעית כ״ג וצריך לעיין בהם היטב ולעמוד על תכונתם בא״ח כי רבים הם וא״א לפורטם כולם ואעתיק קצתם הכלי צריך להיות שלם וכלי עץ המתבקע בין הנסרי׳ למעל׳ אפי׳ פחות מכונס משקה אסור ליטול בו כ״כ באר היטב:

מים ששרו בהם חזרת פסולין וכן אם שטף בהן כלים או צונן בהם הברזל פסולין והוא שכיח בחיוטים והנוטל בהם יחקור היטב על זה וכל שלא עשה כדינים הנז׳ אפי׳ בדיעבד צריך לחזור וליטול בברכה ואם אכל בנטילה זו עונשו גדול מאד כאילו לא נטל ומתגלגל במים שאחר הרחיים כמ״ש דהמ״עה אזי עבר כו׳ המים כו׳ שלא נתנו טרף לשניהם ר״ת שנטל ובזה ניצול מן המים הזידונים וגם מצינו בר״ע שאמר מוטב שאמות מיתת עצמי ולא אמות מיתת חבירו על ביטול נטילת ידיים:

וטוב ליזהר שלא תמלא נדה ומה טוב אם יבא ישראל המים מן הנהר:

הבקי בנט״י לא יטול אחר שאינו בקי בכלי שנטל הוא בו וטוב ליקח כלי נגוב לגמרי : יכוין בנטילה לקבל הטהרה : ואחר הנטילה קודם הניגוב יגביה ידיו ויאמר שאו ידיכם כו׳ ויכוין לקבל הקדוש האחר הטהרה ואז יברך בכוונה קודם הניגוב ובלא ברכה לא יגביה ידיו לעולם שלא ישו עליהם י׳ כחות הטומאה וקודם ברכה יראה אם ביתו נקי מצואת קטן ואפי׳ תינוק עצמו שאינו מנוקה יפה בסמוף לו אסור לברך וכן מי רגליים או חלוק של תינוק שמטפח ממי רגליים וכן צואת צרנגולים אדומה שנראה כצואת האדם או צואת האינד״קיש בכל אלו יזהר בדכתיב והי׳ מחניך קדוש ואם נמצא שם צואה כ״א יכסנה בשום דבר: אחר הברכה ישב בשולחנו ויכוין עכ״פ בקיצור ששם אזו״ב שורה על שולחנו לגרש החיצונים ומה טוב יותר אם יהי׳ אז״וב עצמו על שולחנו ואח״כ יברך המוציא בכוונה ואז ברוב המאכל יתן כח אל הנשמה ומיעוטו לגוף לסבול עסק התור׳ והמצות.

כוונה הכללית של כל הברכות ברו״ך שפע ברכה יורד מזיוג ח״ב לג׳ ספי׳ חג״ת שהם אתה חסד בסוד אתה כהן לעולם ד׳ ת״ת אלהינו ג׳ ועי״ז יכולים לעלות אל הבינה ועולים אצלה ואז נק׳ היא מלך עליהם ומקבלים <דף ב ע״ג | עמ׳ 9 | דיני ברכת הנהנין> ממנה ומתחברים ב״מ שנק׳ העול״ם וסיום ברכת המוציא יכוין הק עליאה מוציא לחם מן הארץ מ׳ וה׳ תתאה מוציא לחם מן הארץ ממש ואז כאמה בבתה שוין):

יניו ידיו בעשר אצבעותיו על הפת בשעת הברכה ויבצע ממקום השלם שכנגד המתבקע ובפרוסה מן הצד ולא ישבור פרוסת הבציע׳ עד לאחר סיום הברכה ממש ויטבול במלח ג״פ מאכל חצי פריסת הבציעה קודם סעוד׳ וחציו נאחר סעודה ולא יאכל יותר מן הצריך למאכל בנחת ולא הלעטה כעשו הרשע ולא ישתה כוס בבת אחת ולא יאכל שום או בצל מראשו אלא מעליו הארוכים וייטב לבו בד״ת שלא יהיה שולחנו מלא קיא צואה. ואם הם ב׳ צריך להיות ביניהם ד״ת ואם אין להם שום חידוש יאמר דין או מוסר ויתן צדקה וע״י תורה וצדקה נאמר עליו זה השלחן אשר לפני ה׳ שמקריבין אותו לפני הש״י כקרבן:

לא יאכל וישתה להנאתו אפי׳ רעב או צמא אלא יכוין להחזיק גופו לעבודת הבורא. יזהר מאד בדבר הנקפה ע״י שהית זמן לכסותו שלא יפול זבוב לתוכו ויתכסה בו וכן בארש״ט או גרי״ץ, וכן בשעת אכילה יעיין תחלה בקדירה למעלה וכן בכל כף וכף כי הוא מילתא דשכיח מאד ובריה אפינו באל. לא בטיל וכן יזהר מרעוש שלא יקפוץ במאכל שלא יאסור כולו. אם יצא לדבר עם חבירו והפליג או נגע במקום מכוסה צריך נטילה כדינה כמו בתחלת סעודה. וכן יזהר מנגיעת צואת האוזן וחוטם שלא יצטרך נטילה וכן יזהר מליגע בתינוק ערום כי בה דעות שונות בה׳ מילה:

דיבר עם חבירו והפליג א״צ לחזור ולברך המוציא אבל אם אכל פירות שלא בתוך הסעודה שאז אין קביעות לפירות אם שינה מקומו והלך לחדר אחר או בחוץ במקום שאינו רואה משם מקומו הראשון אם לא הניח מקצת חברים במקומו צריך לבדך ואם רוצה לאכול במקום הב׳ אפי׳ הניח מקצת חברים צריך לברך ואם הלך מפינה לפינה באותו החדר אצ״ל אפי׳ אינו רואה מקומו הראשון. יזהר מלשהות אחר סעודה קודם ברכת המזון זמן רב דהיינו באכילה מועטת שעה וחומש ובאכילה מרובה ו׳ שעות וכן בפירות ומשקים ואכילה מועטת מיקרי אם תאב עוד לאותם מאכלים ומשקים וגם בפחות מזה לא טוב להאריך לכ״ש משיחה בטילה וראיתי עובדי ה׳ בתפלתם בכל לבם ונקל בעיניהם לבטל ב׳ וג׳ שעות עבור שיחה בטלה ופעמים בדברי מוסר ושותים במזרקי יין ואומרים כי לא בשביל הרשעים נבראו התענוגים ועפרא לפומייהו ושהרי אמרו לא נברא העה״ז אלא לאחאב בן עמרי ולא לצדיקי׳ ומצינו ברבי שאמר יגעתי בי׳ אצבעותי בתור׳ ולא נהניתי מן העה״ז אפי׳ כמלא נימא ופי התו׳ דאמרי׳ בירושלמי עד שאתה מבקש שיכנסו ד״ת לתוך מעיך בקש שלא יכנסו מעדנים לגופך ובפרט על ביטול תורה שלהם עונשים חמור מאד שמחטיאים אחרים עמהם לאחוז בדרכי הבטלה ולרדוף אמרים לא המה וגם במוסר אין נכון להרבות ולבטל תורה בשבילה כי מן המוסר ימשך לדברים בטלי׳ וגם המוסר עצמו אינו עיקר התורה ותכלית המבוקש מן התורה הם דינים ופרטים ודקדוקים ובהרבות עסקו במוסר ימעט במקרא ומשנה והלכ׳ שהם גופי התורה וסופו יעלה על כולו קמשונים להתיר האסור כשלג בצהרים וירדו לשאול מלאים חמת ה׳ גערת אלהיהם יבושו יחפרו ממעשיהם ונפלו המה ותלמידיהם ובפרט ביין שרף ששורף ישמחו ממש והמודה בו ככופר בכל התורה כלה לכם דע כי רע ומר עזבך את ה׳ אלהיך והנצצל כצבי מיד ויעשה משמרת למשמרת ויחמור עליו בשבועה אם יצרו מתגבר עליו. אחר האכילה יאמר על נהרות בבל כו׳ להצטער על חורבן ירושלים ויטול ידיו מים אחרונים עכ״פ עד פרק ב׳ דאצבעו׳ שהם חובה גימטרי׳א אהי״ה שע״י שם זה מגרש רוח רעה מעל שולחנו בנותנו לו חלק מזוהמא שעל ידיו מן האוכלין לכן יאמר זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמר מאל ויקנח גם פיו אם אכל דבר הנדבק כדמשמע בגמ׳ גבי מים אחרונים הרגו את הנפש ותיכף בלי הפס׳ כדי הלוך כ״ב אמות ובדרך וע״ז הביא בכונת שכאב לאחד בכתף ואמר לו האר״ ז״ל שנענש על שעבר פעמים ע״ז שכן כתף אותיות תכף וגם לא יפסיק בדבור אך יאמר מזמור למנצח בנגינות ופסוק אברכה את ה׳ בכל עת כו׳. ויכוין שס״א נקרא ע״ת שהוא מגרשה באמרי אח״כ הריני רוצה לברך בהמ״ז ואם יש לו זימון יאמר בה לן ונברך ויאמר פסוק סוף דבר הכל נשמע וכו׳ ופסוק תהלת ה׳ ידבר פי ואנחנו נברך וגו׳ ופסו׳ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה׳: ויכוין שלא יתהפך השלחן לנחש אלא לחשן המכפר. ואם אין לו זימון צריך לכוין קס״א קמ״ג גי׳ ש״ד לגרש הס״א שלא ישב עמו כבעל הבית ואח״כ יכוין קס״א קנ״א עם ב׳ כוללים כי׳ שד״י להשרות שכינה על שלחנו ויתן יד ימינו על יד שמאלו כנגד לבו להכניס מס״א ויברך באימה ולא יסמוך על השלחן ויסגור עיניו:

דיני כוס של ברכה וזימון[עריכה]

כוס שבור אפי׳ נשבר הבסיס לבד פסול לברך עליו אלא א״כ בשעת הדחק:

כוס של ברכת המזון צריך שטיפה מבחוץ והדחה מבפנים וע״פ הקבלה נכון לעשות כן אפי׳ אין דבוקים בו שיורי מאכל ובשעת הדחק סגי בקינוח הרטוב אפי׳ היו בו שיירי מאכל. מקבלו בב׳ ידיו ואוחזו בימינו לבד על ה׳ אצבעותיו. ויגביהו טפח מן השולחן או מן הקרקע אם אינו תפוסו ע״ג שלחן. ויתן עינו בכוס מתחלה ועד סוף להאיר במוחין המברך בסוד ת״ת הכולל כל הג׳ חג״ת בסוד עיני ה׳ אלהיך בה כו׳ ויברך בשמחה ונעימה וגילו ברעדה. ויאמר ״חסר״ בקמץ החיט (!) ״ויחסר״ בסגול היו״ד שהנקודות עולים במנין ״לחם״ ויאמר ״רעינו זוננו״ שניהם בשבא ולא בחולם רק בשבת יאמר בחלם וכן ״מפרנסנו מכלכלנו״ בשבת בלשון שבח ובחול ״פרנסנו״ בלשון בקשה ובברכה רביעית יאמר תמיד ״רועינו״ בחולם וכן ״זוננו״:

ישתה רביעית שלם ואם הוא רביעית מצומצם צריך ליתן ממנו למסובין ישתה רובו ואעפ״כ יברך ברכה אחרונה:

בברכת בורא נפשות רבות יאמר שבראת לנוכח וזה פירושה חסרונה נקרא מה שאי אפשר לבריי׳ להתקיים זולתו כגון לחם:

על כל מה שבראת פי׳ לבד מה שבראת להחיות בעלמא ולהשיב נפש כל חי:

וידקדק מאוד בברכות לאומרה מלה במלה אבנים שלימות שהם מעט בכמות ורב האיכות שסודם גדול. אין זימון אא״כ ישבו בשולחן א׳ ושישבו מתחלה ע״ד להצטרף:

ברכת זימון צריך לשמוע מפי המברך דהיינו עכ״פ עד הזן את הכל ולכתחלה ישמע כולי ויענה אמן על כל ברכה. גם יאמר עם המברך מלה במלה כל בהמ״ז ובסעודה גדולה יתנו לבר למי שקולו חזק ודביורו טוב שישמעו המסובין כל <דף ב ע״ד | עמ׳ 10 | דיני ברכת הנהנין> בהמ״ז וראיתי רבים יאכלו וישתו ויבוזו את הברכה וסוברין שיוצאים בברכת המברך על הכוס והם לא הטו אזנם לשמוע מלה במלה כל בהמ״ז ועברו איסור דאורייתא לכן יש להזהירם שצריכין לברך בעצמ׳ ואין יוצאין בשמיעה ומ״מ צריכים לשמוע כנזכר:

אם עבר ושהה בסעודה גדולה יותר מו׳ שעות אם עוסק בשתיה ופרפראות יכול לברך בהמ״ז ואם ישב בטל שיעור הנז׳ יטול ידיו ויברך המוציא על פת ויברך ברכת המזון לפטור ב׳ אכילות וכן בסעוד׳ קטנה בהשיעור הנזכר בה.

דיני ברכת הנהנין[עריכה]

הנה כבר כתבתי כי בכל עת שיפנה האדם ממלאכתו יזהר מאד לעשו׳ תחלת ועיקר לימודו בשלחן ערוך ובפרט באורח חיים בברכת הנהנין להאיר דרכו במחשכים כי בזה רבה המכשלה פעמי׳ מברך לבטלה ופעמים מחסר ברכה ופעמים מברך ברכה שאינה ראויה ועושה שתים רעות מברך לבטלה ונהנה בלא ברכה וגוזל אביו ואמו שהם הקב״ה וכ״י וגורם רעה לעצמו ולכל העולם וחבר הוא לאיש משחית ירבעם בן נבט לכן יחרד האיש וילפת האדם מעשה ידיו של יוצר הכל על שלמו רעה תחת טובה ומשחית נפשו יעשנה לכן חושו גושו ללמוד סדר ברכות ודיניה׳ ואעתיק לך קצתם השכיחי׳

דיני ברכות באמצע סעודה[עריכה]

פירות אפי׳ מבושלים אם אין דרכם ללפת בהם את הפת צריכים ברכה באמצע סעודה ואפי׳ היה דעתו בשעת ברכת המוציא לפוטרן לא מהני:

אם אוכלן תחלה עם הפת ודעתו לאכול גם בסוף עם הפת אף אם אוכל באמצע בלא פת פטור ומ״מ טוב יותר לאכול תחלה בלא פת ולברך עליהם:

אם קובע סעודתו על הפירות ואין לו דבר אחר ללפת בו הפת רק הפירות יאכל תחלה עם הפת ולא יברך עליהם אף אם אוכל בסוף בלא פת:

פירות מבושלים עם בשר נראה דיאכל תחלה וסוף עם הפת או בתחלה לבד אי קבע עלייהו או יברך על פרי אחר שאינו מסופק בחיוב ברכתו:

יין שרף וטבל בו פת תחלה וסוף ואם לאו בשחרית יברך על י״ש של תחלת הסעוד׳ כיון שדרך לשתות השחרית אף בלא אכילה ותוך הסעוד׳ או באמצ׳ היום לא יברך ובסוף הש<!>עודה צריך לטבל כנזכר:

יזהר מאד שלא לטבל פת בי״ש בסעוד׳ בשר ובסעודת חלב בכלי אחד לאחר הסעודה שאז דבק שממנו׳ בפת וי״ש הוא דבר חריף מאד:

דיני פת כיסנן[עריכה]

מיני מתיקה ולחמניות שבאים לקינוח צריכים ברכה תוף סעודה ולא מהני דעתו בשעת המוציא לפוטרן וכן כל פת כיסנין ואם אכל מהם שיעור קביעות הפת פוטרן כל פת ממולא בפירות או בשר או גבינה דין כיסנין יש לו:

וכן הנילוש בבצים או שומן מקרי כיסנין:

שאוכל מעט פת כיסנין מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה ואין לקבוע עליה׳ לברך המוציא אלא יברך המוצי׳ על הפת ויפטרם אם אוכל הרבה:

נאליסנקי הואיל ובלילתו רכה דינו ככיסנין ומ״ע יכול לקבוע עלייהו ולברך המוצי׳ ושיעור קביעות הוא ד׳ ביצים וצריך גם נטילה ובהמ״ז:

קרעפליך המטוגנין במחבת לא יאכלם אלא תוך הסעוד׳ ויאכל מהם שיעור קביעות וכן ווירמזלי״ך שעושין מפת כתוש:

טוב למנוע מלאכול בשעת השתיה משום ספק ברכה לבטלה

סדר ברכות[עריכה]

במ״מ על חיטין בפה״ג בפה״ע על זית במ״מ על שעורים בפה״ע דענבי׳ ואח״כ תאנה ורימון:

פה״ע ופה״א אזלי׳ בתר החביב ואם שניהם חביבין אזלי׳ בתר מין ז׳. ואם שניהם חביבין ואינם ממין ז׳ בפה״ע קודם ושניהם קודמים לשנ״ב ברכת הנאה קודמת לברכת הריח:

ייין <!> ותבשיל משעורים וזית צ״ע מה יעשה עי׳ כ״ז במ״א ודוק:

חטים חיים בפה״א הואיל וראוי לאוכלו חי וכן כל הדומה לו אבל שעורים אפי׳ קלוים באש מברך שהכל:

חטים ושעורי׳ שלוקין שלמין וכן שבולת שועל כגון גאנצי גרי״ץ בפה״א אכל בברכה אחרונ׳ יש ספק בכולם אפי׳ חיים ולא יאכלם אא״כ תוך סעודה ואם אכלם שלא בתוך סעוד׳ יברך בנ״ר: היו כתושין ברחיי׳ לחצאין או נתמעכו בתבשיל ונדבקו יפה זה בזה מברך במ״מ ועל המחיה:

על זופ״א עם מעט גרי״ץ אף אם הם שלמים מברך בפה״א על הגרי״ץ ואחר כך ישתה המרק ויברך שהכל ואחריהם בנ״ר. ונראה שה״ה בשעורים שלוקים צריך ב׳ ברכות לפי דינם:

עירב מה׳ מינים בתבשיל ואינו ניכר בפ״ע אינו מברך עליהם ברכה אחרונה הראוי׳ להם אא״כ יש בתבשיל מהם כזית בכא״פ שהוא ד׳ ביצים. וכן בפת לענין בהמ״ז אבל ברכה ראשונה שלהם מברך בכ״ש דה׳ מינין חשיבי ולא בטלי ואם לא ניתן בתבשיל אלא להקפותו כגון בארש״ט אי לדבקו בטל לגמרי:

בירך על הלביבות שהם עיקר בתבשיל א״צ לברך על המרק. על אורז בעה״א בשלו עד שנתמע׳ או פת אורז מברך במ״מ ואחריו בנ״ר ובתערובת בתבשיל אחר חוץ מה׳ מינים אזלי׳ בתר הרוב. פת דוחן פי׳ היר״ז או תבשי׳ ממנו מברך שהכל ואחריי בנ״ר ורבים טועים בזה וצריך להודיעם. מיני קטניות שנתמעכו דרך כלי מנוקב שהכל אבל אם לא נתמעכו אלא בכף עיקר אכילתם בכך ומברך בפה״א. קמח מה׳ מינים מבושל עב וראוי לאכיל׳ במ״מ ועל המחיה ואם הוא רך וראוי לשתות שהכל. ובנ״ר בחתימת ברכה מעין ג׳ דה׳ מיני דגן חותם על הארץ ועל המחי׳ וכן ביין על הארץ ועל פרי הגפן ובשאר ז׳ מינים זית ואינך על הארץ ועל פרי העץ או על הפירות ולא כמו שאומר בברכה עד סופה קודם ברכת החתימה על הארץ ועל העץ ועל פרי העץ אבל בחתימה ולא יאמר על העץ ורבים שאין בקיאים בברכה מעין ג׳ ואסור להם לאכו׳ אלא בתוף הסעודה וצריך להזהיר ההמונים מאד על זה כי רבים חללים הפילה שהיא דאורייתא כמו ברכת המזון ואף מי שבקי בה אינו יודע על מה מברכין אותה כגון על תבשיל שעורים חלוקים לחצאים או שלמים ונדבקים בתבשיל וכמ״ש לעיל ורבים משוים אותם לדוחן או לטטרקו לבר׳ בנ״ר ושהכל בין תאינים ורמונים ותמרים שאין הכל בקיאים בהם לשים על לבם שהם מז׳ מינים ומברכין אחריהם בנ״ר וצריך להזהירם בזה מאד:

בברכה מעין ג׳ צריך להזכיר בה מעין המאורע בשבת וי״ט ור״ח < דף ג ע״א | עמ׳ 11 | דיני ברכת הנהנין> וגם בזה רבים לא ישימו על לב אבל בחנוכה ופורים א״צ:

ברכת אכילה דז׳ מינים כגון על העץ פוטר גם פרי עץ שאינו מז׳ מינים מברכה אחרונה וכן ברכת היין פוטר כל המשקין מברכה אחרונה ואם היו שאר משקים לפניו בשעת ברכה פוטרם גם מברכה ראשונה:

צריך ליזהר שלא לקבוע ג׳ יחד בז׳ מינים די״א דצריכים זימון ורבים נכשלים בזה בחתונה וברית מילה וי״ש יקח הלעקיך לביתו:

על תפוחים ותמרים אפי׳ נתרסקו לגמרי בפה״ע ושאר כל הפירות שנתמעכו לגמרי שהכל אבל אם הם חתיכות שלמו׳ מברך בברכתן חוץ מקטניו׳ כמ״ש לעיל שאפי׳ נתמעכו בפה״א ועיי״ל:

תפוחי יער חיים שהכל על קאלנים שמוצצין המשקה לבד שהכל:

האוכל פירו׳ קטני׳ צריך ליזהר או שיאכל עד שיצא מידי ספק שיהי׳ ברור לו שאכל כזית שהוא חצי ביצה ויברך אחריהם או שלא יאכל אפי׳ א׳ שלם ולא יברך די״א בעל ברי׳ אפי׳ כ״ש מברך אחריו ובדבר שדרכו לאכול מה שבתוך הגרעין ולא אכלו א״צ לברך אחריו וכן בענבים וכדומה שדרכם לאכול עם הגרעינים ולא אכלם לא הוי ברי׳ ואם נתפרפר ממנו כדרך שרגילו׳ להתפרפר בבישול שפיר מקרי ברי׳ לכן ישייר ממנו קצת חוץ מזה וכן השותה לא ישתה אלא או פחות מכזית שהוא חצי ביצה כנז׳ או רוב רביעית וכאדם גדול דווקא מלא לוגמיו ועכ״פ לא בעי יותר מרביעית ולכתחלה כל אדם ישתה רביעית שלם שהוא מלא ב׳ ביצים בקירוב אבל ברכה ראשונה אפי׳ הטועם כ״ש אם בולע חברך:

מי תבשילי פירות או מי שרייתן זה הכלל בהם כל שכובשין אותה שלא להוציא מימיהם כגון אוגרגיש וקימפשע שקורים קראט מברך על המים שהכל קיים אפי׳ אם כבר בירך על הפרי בפה״א חוזר ומברך על המין שהכל אבל כשמבשל קראט מברך על המרק בפה״א כמו על העיקר וכל שנכבשים להוציא מימהן כגון בורקאש כשמבשלים אותם לאכילה מברך ג״כ על המרק בפה״א אבל אם שותה מהשקה חי או אפילו מבושל לשתי׳ כגון באר״שט שהפרי מיעוט וטפל או שנתבשלו לאכול הפרי בפ״ע ולשתות המשקה בפ״ע ובכלל זה לאקשין שמבשלים לשבת שלא נתבשלו לאכלם עם המים או כדומה הוי פלוגתא ויברך שהכל מספק ואם כבר בירך על הפרי צריך לברך על דבר אחר שהכל ולא על המרק ומי שרייה הנז׳ כי שמא כבר נפטרו בברכת הפרי ובלאקש״ין או בפרי מז׳ מינים כגון צימוקים ותאנים וכדומה שיש ספק גם בברכה אחרונ׳ צריך לאכול מן הפירו׳ כשיעור שיתחייב בברכה אחרונה וגם לשתות מים כשיעור ויברך תחלה בנ״ר ואח״כ על העץ או ברכה מעין ג׳ דיין בצמוקים שהוא על הגפן ובזה פוטר גם הצמוקים אף שברכתם עיקרי׳ היא על העץ בדיעבד אם ברך על הגפן יצא וכאן הוי׳ הדיעבד דא״א בע״א אבל לא יאמר על העץ ועל הגפן שאסור להוסיף שום דבר משום ספק בברכה מעין ג׳ ואם שותה היין לבדו או לאחר ג׳ ימים מע״ל שהוא מקרי יין גמור אפילו עם הצמוקים אם יש בו טעם יין מברך על הגפן בודאי:

שקדים המרים גדולים מברך שהכל ודווקא אם מתקן ע״י אור וקטנים בפ״ע אף בלא מתקן. המוצץ קנים מתוקים מברך שהכל:

על אוזניש בפה״א דלא מיקרי אילן:

על תותים הגדלים בסנה הנמצאים בחורף והם טובים לאכול בפה״ע:

על פלפל וזנגביל ונעגליך ולא כלום ואם הם מרוקחים מברך עליהם בפ״א וזנגבל כתוש ומעורב במלח או סוקר בפה״א:

ועל צימרינד בפ״א פאי׳ חי:

קליפי מרנצין מרוקחים שהכל ושאר מרקחת תפוחים ואגסים ואגוזים בפה״ע ועל עשבים בפה״א ועל של ורדים ג״כ בפה״א:

מרקחת שאין בריאים רגילים בו אלא לרפואה מברך שהכל משום הדבש דהפרי עצמו אינו טוב אפי׳ ע״י ריקוח ולכן אם אכל הפרי בפ״ע לרפואה בלא ריקוח אינו מברך כלל מאחר שאינו טוב לאכילה ואם נעשה טוב ע״י הריקוח מברך עליו בברכת הראוי׳ לו:

על אגוז מושקאט בפה״ע ואם נותנן בשכר ודעתו על השכר ג״כ שצריך לשתו׳ ג״כ מברך על המשקה שהוא הרוב ואם אינו שותה אלא לרפואה מברך על דבר שניתן בו לרפואה ואם נתן בו שמן זית מברך בפה״ע ואם שתה שמן זית בפ״ע אינו מברך כלל ואם אכל מעט פת שלא יזיקנו השמן מברך על השמן בפה״ע ונוא״נט העשוי משומשין בדבש בפ״א והאגוז שבו בטל ברוב:

בירך על פירות האילן בפה״א יצא אבל להיפך לא ועל כולן אם בירך שהכל יצא וכן אם בירך בפה״א או שהכל ונתכוין לפטור גם פרי אחר של עץ יצא:

ולא יפסיק בין ברכה לאכילה יותר משיעור ג׳ תיבות שלום עליך רבי בדיעבד א״צ לחזור ולברך אא״כ דיבר בדבר שאינו צרוך האכילה:

ולכתחלה צריך שישמיע הברכה לאזניו:

ואם ראשו מגולה בלי כובע אפילו מכוסה בידו או שלבו רואה את הערוה אפי׳ לבוש החלוק אסור לברך אלא צריך ליתן כובע על ראשו לחצץ כידוע על חלוקו למטה מן הלב שיהי׳ דבוק בבשרו למעלה מן הערוה ואם שוכב עם אחר במטה אפי׳ עם אשתו צריך הפסקת טלית וכן בק״ש:

צריך לאחז בימינו דבר שמברך עליו אם בירך קודם שהביאוהו לפניו צריך לחזור ולברך כשיביאו לפניו ויאמר תחלה בשמ״ו על מה שעבר ואח״כ יברך על הפרי וכן יעשה אם בירך על פרי והי׳ דעתו שלא לאכול יותר ונפל מידו ומנאס ואם לא אמר אלא בא״י ותיכף נטל הפרי קודם שאמר אמ״ה יאמר למדני חקיך:

צריך ליזהר לומר הברכה מלה במלה שאם דילג תיבה אחת צריך לחזר ולברך ואם אומר מלך העולם בחטיפה נראה כאומר מלך חולם נמצא שדלג תיבת העולם. מותר לענות אמן אף אם לא שמע רק תחלת הברכה:

עונין אמן אחר תינוק המברך לפטור עצמו אבל לא כשמברך להתלמד דהיי לבטלה ואסור לענות אמן אחריו:


ברכת הריח

צימרנד ונעגליך וכל בשמים שהם לאכילה וכ״ש פיראות המרוחים כשנוטלם להריח בהם מברך הנותן ריח טוב בפירות: וורד ומימיו ולבונה ומצטכי שהוא זיווצי ושמן זית שכתשו עד שיהא ריחו נודף ורושמא״יירין וחבצלת הגדל בגינה והדס מברך בורא עצי בשמים. חבצלת הגדל בשדה ושאר עשבים המריחים ריח טוב עשבי בשמים בחירק שבא צירי:

נכון ליזהר מלהריח בשמן שעירב בו בשמים וסיננו וכן בפת חם וכן באתרוג של ז׳ ימי החג דבכל אלו הוי ספק ברכה. אם לא סינן השמן מן הבשמים מברך עליו ברכת הבשמים שבו ואם יש בו כמה מינים חלוקים בברכתן מברך במ״ב וכן הנכנס לחנות בשמים ודעתו להריח מברך במ״ב <דף ג ע״ב | עמ׳ 12 | הנהגת המנחה והשכיבה> אבל על המונחים בחדר לא יברך אם לא שנטלו בידו להריח. יצא מן החנות ואין דעתו לחזור לאלתר וחזר ובא צריך לברך שנית. מוגמר שעושין להעביר הסרחון אין במרכין עליו. על הרעמים וברקים מברך עליהם בכל פעם אם נתפזרו העבים הראשונים ובאו אחרים. ראה ברק ושמע רעם כאחד מברך פעם אחד עוש׳ מעשה בראשית על שניהם:

כשמגיע למקום שנעשה בו נס לכל ישראל והנס ניכר מתוך המקום כגון מעברות הים וכו׳ מברך בא״י אמ״ה שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה. אם חוזר ורואה אותם תוך ל׳ יום אינו מברך וכן לעולם אא״כ לא ראה אותם ל׳ יום שלימים חוץ מיום ראי׳ ראשונה ויום ראיה שני׳ הרואה מקום שנעשה לו נס מברך עשה לי נס במקום הזה. וכל יוצאי ירכו מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה וכן תלמידיו מברכין. נעשה לו נסים הרבה במקומות הרבה אומר שעשה לי נסים במקו׳ הזה ובמקו׳ פלוני ופלוני כל זמן שמגיע לאחד מהמקומות. מברכין על נס הצדיקים ש״נ לצדיקי׳:

הרוא׳ אשת לוט מברך דיין האמת וזוכר הצדיקי׳:

לא מיקרי נס אלא דבר היוצא מטבע מנהג העולם אבל אם בא בסכנה וניצול מברך בלא שם ומלכות.

קודם מנחה בקיץ טוב לאכול מעט פת עכ״פ אם א״א לו לאכול סעודת הערב בעת ההיא ובערב יאכל דברים קלים כגון תבשיל שלא יכבד עליו וירבה שינה וירחיק ממאכל שמן שמרבה זרע ותאוה ובזה יוכל להתרגל לקום בחצות לילה ולא יבוא לידי עבירה ח״ו ומיהו ירחיק האכילה קצת מן התפלה ולא ימלא כריסו בפת שלא יהא זני בישא וכתיב ואותי השלכת אחרי גווך ולא יוכל להתפלל כי כבד עליו משאו ותפיל׳ צריכה חיזוק וקלות ובפרט בתפלת המנחה שצריך לשבר לבו בדמעות מפני מד״המ כי זבחי אלהים רוח נשברה.

כשמגיע עת התפלה ישליך כל חפציו וישמע בקול עבדו של הקב״ה או שמש הקורא לבה״כ וילך להתפלל ואם ישא ויתן בעת ההיא הולך חשכים לא יצליח בהם ואף אם רואה ריוח מוכן לפניו תיכף ואין נוגה לו בשאר דברים זה הכלל מזונותיו של אדם קצובין לו מר״ה לר״ה ואין אדם נוגע במה שמוכן לו לכן יבטח בשם ה׳ וישען באלהיו ולא יהא מחוסר אמנה כדאי׳ בזוהר על פסוק שטו העם ולקטו שטות״א נסבין לגרמייהו וגריעי מהימנותא שהמן משתנה טעמו לנטחנים ונדכאים ולמבושלים וכל מה שרצו והם טחנו ודכו בשלו ולא האמינו שימצאו טעמם בלא טורח ומשום זה לא הי׳ טעמו אלא א׳ כטעם לשד השמן ואלו האמינו טעמו בו בלא טורח מה שהיו רוצים ומדמה שם בזוהר האנשים הנז׳ לאוכלי המן הנז׳ ממש ואף אם פעמים יפסיד בהילוכו לבה״ ירויח לאח״ז ובדברים אחרים ואם הרויח בעיכובו שטן פרש רשת לרגליו להטעותו ויפסיד בדברי׳ אחרים הכלל המעכב לא העדיף והממהר לא החסיר ובפרט במצוה זו שיש בה אריכת ימים דכתיב למען ירבו ימיכם על האדמה ובה״כ אוירא דא״י עשו הדברי׳ לשם שמים ותזכו לחסות בסתר כנפיו סלה.

בקיץ שיש זמן רב אחר יציאת בה״כ עד הערב ואז מתחברים כיתות כיתות ומדברים דברים בטלים עד הלילה ואין תורתן נאה כי עיוור כו׳ נאה כו׳ כי מאחר שאין שבים למלאכתן אז למה לא ישובו ללמוד או לשמוע או לומר תהלים לחבר יום ולילה ולירש ארץ החיים ע״י ולא לדבר דברים בטלים ולהפריד׳ ח״ו ובכל יראו גאות ד׳ כי פיהם הכשילה ובפרט הבחורים שהולכי׳ אנה ואנה אז בדברי ליצנות וניבול פה ואי׳ בגמרא כל המנבל פיו אפי׳ נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה נהפך עליו לרעה ומי הוא אשר לא יחוס על בנו שלא ילכד פתאום במצודה רעה ח״ו מב״ד שלמעלה גם אמרו שמעמיקין לו גיהנם ר״נ בר יצחק אמר אף שומע ושותק ושלמה מכריז אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כי באים לידי הז״ל ר״ל ומשחיתים טיפא בזכרא דלהון ופעמים שבאים לידי משכב זכור ובהמה ואין קץ לעונם וגם בזקנת׳ לא יוכלו לטה׳ כי לבם קשור בהבלי הע״הז מנער ת׳ הן כל אלה ראתה עיני ותשמע אזני מאדם אחד יניק וחכים ומנערותו התהלך בדרכי ה׳ בכל כחו ומתפלל בכוונה ודביקות גדול ופעם א׳ המשיכהו בחורים או״ן יפ״י בישו״ת לטייל עמהם וטמאוהו בהז״ל בידיים ומיום ההוא והלא׳ נפרד משרשו ויהי כאחד מן הליצנים ולבו רחוק מעבודת ה׳ ומתורתו בתכלית ההרחק וכמה בטלני כוותי׳ איכא בשוקא כ״ז ספר לי האדם הנז׳ ואמר שא״א לו לשוב לשבת אהל של תורה ומי הוא אשר לא יחרד לבבו ותסמר שערות ראשו וישב משומ׳ על מעל הגולה במנחת הערב. לכן זאת עשו חיו עברו ושבו משער לשכר במחנה והכו איש את בנו ואחיו וקרוביו אל תחוס עיניכם למען לא תרבה זאת הרשעה בישראל כי מאחר שהלכו מבית רבם ולא אדונים לאלה ישובו לביתם בשלו׳ ויאכלו וישתו וערבה שנתם בטוב ילין ויקיץ בדעתו הצלולה לחזור אל תלמודו הרי נאה להם ונאה לעול׳ שלא יעשו הנבלה הזאת בישראל שאפי׳ באוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם ומביא מעשה בזוהר שר״ש ראה כת של בחורים עושים מעשה כאלה ונתן עיניהם בם ומתו הרי כמה החמיר בעבירה זו ולא חשש שמא ישובו ואלו גבי רוצח אמר שמעון בן שטח לאחד שהרג בחורבה ואמר לו רשע מי הרגו לזה אבל אין דמך מסור בידי שהי׳ בלא עדים והתראה ובימי ר״ש כבר בטלי ד׳ מיתות והוא הרגם הרי הם חמורים מן הרוצחי׳ וע״ז ידוו כל הדווים כי הם דוחים רגלי השכינה ותרם התיבה ובני׳ נשא צווחין ולא משגיחין בהו כנזכר בזוהר:

ומה טוב לאחר זמן התפלה עד קרוב לשקיעת החמה ואף אם ילכו בטלים קודם התפלה לא יתחברו יחד אלא כל אחד בבית רבם להרגיל בכתב וכדומה ויהיה אימת רבם עליהם עד יבאו לשכלם האמיתי לחזוק בתורת ה׳ יומם ולילה לא יתנו דמי וגם על אביהם מוטל להקדים נישואיהן כל מה דאפשר ועל כזה נאמר מלאתך ודמעך לא תאחר כי הזכר נקרא מלאת זרע שהוא ממלא את הנקבה ודמעך הנקבה שמדמעת דם בתולים וכן אמרו בגמרא למה״ד לנותן אצבע בעין שמדמעת וחוזרת ומדמעת כי שמא יאבדו הטפה הראשונה הנקרא בכור אלא ״ראשית ״ביכורי ״אדמתך סוד אבר הקדוש הרמוז בר״ת שלו תביא בית ה׳אלהי׳ אשתו זו ביתו ונקרא בית ה׳ אלהיך כי מה״ אשה משכלת לא בבית והון שהם נחלת אבות . ובכלל ובכלל זה שלא ישהו החתנים מלבעול בעילת מצוה כי בוודאי יכולים לבא לידי הז״ל ואי לזאת אסלח נאום ה׳ נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו כי כולנו כצאן תעינו כי במעט און טוב אין גם א׳ ולא מצאה ביונה שהיא השכינה בגלותא ח״ו יונת אלם מנוח לכף רגליה כי הנה היא לא תשרה אלא בגוף קדוש ושתים רעות עשינו גלות השכינה ממקום קדושה וגם בינינו לא מצאה מנוח לכן חרדו לבבות השאננות הקיצו שכורים ותרדנ׳ עינינו דמעה יומם ולילה אל < דף ג ע״ג | עמוד 13 | הנהגת שכיבה> תתני דמי לך על שבר בת עמי שמש וירח שהם ז״ה שלשה ח״ו קדרו והכוכבים שהם בסוד נשמות היוצאים מזיווגם אספו נגהם ואין דורש ואין מבקש פנינו לימין ואין עוזר לשמא׳ ואין סומך גם כי אזעק ואשוע ח״ו סתם תפלתי כי בכנפינו נמצאו דם נפשות אביונים נקיים כמ״ש חז״ל שוחטי הילדים אל תקרי שוחטים אלא סוחטי והקב״ה אמר לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו כי בנים קטנים מתים לאלפים ולרבבות וכ״א יתמרמר על בנו בשעת ימי אבל ואין איש שם על לב כי מפני הרעה שהיא הלילי׳ נאסף הצדיק העליון וחדל ליתן בנים שיזכו לאורך ימים כי טמא בשר קודש שלו לכם אליכם אנשים אקרא איש את רעהו יעזרו לשוב אל ה׳ בכל לב וליקרע סגור לבם וישפוך שיח פני בוחן לבות שיעזרהו להתגבר על יצרו ויפרוש מתאות העה״ז כי זה ממש הניאוף עם בנות לוט כח שבגוף המתאוה ובנתינ׳ תאותם נאמר ותשכב את אביה ע״י היין ושאר תענוגי הגוף לכן החרד אל דבר ה׳ יפרוש מכל מאכל שמן וילקט הכחוש ולא ירבה בשינה כי גם זה מחטיאו מאד לכן בני אם תצפן אמרים אלה בלבך אז תבין יראת ד׳ ודעת אלהים תמצא להצילך מכל אלה גם במיעוט כרים וכסתות לא יותר על א׳ תחת הגוף וא׳ תחת הראש והרגלים כולם על הספסל או מפה דקה וגם להתכסות בבגד קל ולא בכסת ומה טוב שיהיו רגלים מגולים ועכ״פ מלמטה ח״ו מלהניחם על כרים וכסתות ויפשוט כל מלבושיו חוץ מטלית קטן שישאר עליו עם החלוק לבד ולא יניח החלוק בין ירכותיו ובכל זאת העיקר הגדול לכרות ברית לעיניו כי עיניו ולבו סרסורי דעבירה וכל אדם יאמר מתי אזכה להרגיל א״ע שלא להסתכל חוץ מד״א וירגיז היצר הטוב על היצר הרע לזרז עצמו בדרכי השם ולא יאמר נער אנכי כי קטני׳ ממנו שוכבים בארץ והמשל כתבו השל״ה לאדם שנפל בבור ולא הגיע למים שבתוכו אלא נאחז בעשב לגדל בדפנותו ובכל עת בא חולדה לבנה וחולד׳ שחורה ואכלו מעט מעט מעשב והאיש ההוא מצא שם יערת הדבש ואכל ולא שם לבו אל החולדות הנזכר ופתאם אכלו כולו ונפל בבור והנמשל בחולדות הוא הלילה והיום כי כל יום הוא קרוב יות למיתה ופתאם ילך אל בית עולמו לכן הנצל כצבי מיד וזכור את בוראך בימי בחרותיך עד אשר לא יבואו ימי הרע׳ שהם ימי הזקנה ובטלו הטוחנות אל השיניים ולא תוכל לעסוק בתורה וחשכו הרואות בארובות אלו הענים כי יכאבו ולא יוכל לבכות אלא אל תחוס עכשיו על עיניך כמ״ש הכתוב וקצותה את כפה במה בהרבות בכיה לא תחוס עיניך עליו וגם בסיגופים ותענית הקצובי׳ לכל עבירה ואם חלש הוא מאד ימעט באכילתו בעודו תאב לאכול ויתודה קודם השינה בבכיה ויאמר מזמור נ״א לבקש על עונותיו כי דבר אחד עשה דוד ולא חטא בה כנודע שהיתה מגורשת ואמר וחטאתי לנגדי תמיד כו׳ בדמעתי ערסי אמס׳ ק״ו לאיש כמונו ויקרא ק״ש של האר״י ז״ל וזה סדרה ג׳ פרשיות דק״ש יעלזו חסידים וכו׳ עד סוף המזמו׳:

ג״פ הנה מטתו שלשלמה:

פעם א״י יברכך ואח״כ יושב בסתר כו׳.

ואח״כ יתודה אשמנו כו׳ מה נאמר לפניך כו׳ ואח״כ יהיה רצון הכתוב בסידורים לתקן מה שפגם בד׳ אותיות אדני וכן בהוי׳ וכן באהי׳ ונתחייב כנגדם ד׳ מיתות ב״ד וישלבם יחד כסדר אהי׳ הוי׳ אדני ואם ירצה לכוין יותר יחודים הצריכים מאד לתיקון ד׳ אותיות הנז׳ מה שפגם בביטול ק״ש ותפלה ותפילין וציצית ילמוד בסידורי ק״ש הא״רי ז״ל ואשרי חלקו אם יכוונם כי שמא בא לידו אפי׳ בגילגול אחר ותיקנם ואח״כ יאמר כ״פ אנא בכח כו׳ ואחר כל פעם יכפול הפסוק של יום השבוע שעומד בו בשכמ״לו וכן בב׳ ובג׳ ויכוין פעם א׳ להעלות נפשו מעשי׳ ליצירה ובפ״ב להעלות רוחו מיצירה לבריאה ובפ״ג להעלות נשמתו מבריאה לאצילו׳ בפקדון למלכו ואח״כ מזמור נ״א ושיר למעלות ויכוין באותיות שאחר השמות ע״ש צ״יי בנקודתם שעולים לילית ובאותיות שקודם הויות שעולים כמנין מילואה והם מלכהך בנקודתם וכל האותיות יכוונם בכתב אשורית וכן בכל כונת השמות ולא בכתב משוטה <!> שלנו ואח״כ גד גדוד כו׳ עד סוף הפסוק ג״פ פנים ואחור שהוא גי׳ קרי להנצל ממנו אח״כ אם תשכב וכו׳ עד וערב׳ שנתך ואח״כ בטוב אלין ואקיץ ברחמי׳ ואח״כ לישועתך וגו׳ ויחלקו לו׳ שמות של ג׳ אותיות חוץ הוי׳ השביעי בן ד׳ אותיו׳ אח״כ אתה סת״ר לי ר״ת שם ש״אל ג׳ הו״י ואדנ״י שיפדהו מן ס״מ שבר״ת אלו בצירוף מ״ס של מצר ויגמור הפסוק אח״כ אתה תקום תרחם ציון וגו׳ כדנה תימרון להום אלהיא די שמיא ואקא לא עבדייא בדו מארע׳ ומן תחות שמיא אלה אח״כ ברכ׳ המפי׳ ויאמ׳ אחר תיב׳ על עפעפי ומאי׳ לאישון בת עין סוד מ׳ ויגמור זיכרון בכל הוי׳ שם מ״ה ובתיבת אלהי שם אל״וה שנקודו גי׳ שם ע״ב ואח״כ בידך אפקיד רוחי ר״ת בא״ר הנעשה מב״פ ידך א׳ מפורש וא׳ בס״ת גי׳ ב״פ בוכ״ו

פדית אותי ד׳ ר״ת פא״י שפודה מן החיצונים אות בריתו והוי׳ בניקוד סגול ויגמור הפסוק:

ולא ידבר אחריו שום דיבור ואם ידמה שנפשו מתוקנת יאמר אח״ פסוק נפשי אויתיך בלילה (פירש שמתאוה להיות אתך בסוד מ״ן) אף רוחי בקרבי אשחרך פי׳ אני מבקש שתשלח הרוח עם הנפש בקברי בשחר (ובזה יבוא אליו הרוח וישכב באימה וידע לפני מי הוא שוכב .