משיבת נפש/קיב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


עִנְיָן הִתְחַזְּקוּת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַל־יְדֵי שֶׁיֵּדַע הָאָדָם הֵיטֵב, כִּי אֵין לוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הָעֵת וְהָרֶגַע שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהּ עַכְשָׁו וְלֹא יַחֲשֹׁב כְּלָל מִשָּׁעָה לַחֲבֶרְתָּהּ, [עַיֵּן יִרְאָה וְכוּ' אוֹת קל"ה קל"ו קל"ז].