משיבת נפש/טו

<< · משיבת נפש · טו · >>

כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בַּיֵּצֶר הָרָע וְהָרב הָעוֹלָם הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּהֶם הוּא נָמוֹךְ וּמְגֻשָּׁם מְאד, רוּחַ שְׁטוּת מַמָּשׁ. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת צַח כָּל שֶׁהוּא וּמְשַׁעֵר. בְּלִבּוֹ קְצָת אֶת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי הַיֵּצֶר הָרָע הַזֶּה הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת גָּדוֹל וְשִׁגָּעוֹן וַאֲפִילּוּ נִסָּיוֹן שֶׁל תַּאֲוָות נִיאוּף הוּא אֶצְלוֹ שְׁטוּת וְאֵין צָרִיךְ שׁוּם הִתְגַּבְּרוּת נֶגְדּוֹ, רַק שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע אַחֵר גָּבוֹהַּ מִזֶּה הַרְבֵּה, אֲבָל זֶה הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל רב הָעוֹלָם הוּא שְׁטוּת גָּדוֹל בֶּאֱמֶת לְמִי שֶׁהוּא רַק בַּעַל שֵׂכֶל אֱמֶת לְבַד:

טו

כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל נַפְשׁוֹ וְלָצֵאת מִזֻּהֲמָתוֹ וּלְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וְכַוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לֵידַע, שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה מִשְׁבָּרִים וְגַלֵּי. הַיָּם וּבְחִינוֹת וְנִסְיוֹנוֹת וְצֵרוּפִים וְאִם לא יַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבר עָלָיו בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לְאַחֲרִית טוֹב לָנֶצַח. וּלְכָל זֶה מְקַבְּלִין כּחַ רַק מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּחִינַת משֶׁה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת בְּחָכְמָה נִפְלָאָה כְּדֵי לְהַחֲיוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַחֲפֵצִים לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַצַּדִּיק מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לִפְעָמִים מֵהַשָּׂגָתוֹ וּמִדְּבֵקוּתוֹ בִּכְדֵי לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים הַבְּטֵלִים מִן הַתּוֹרָה וְכֵן אֶת הַלּוֹמְדִים בְּשָׁעָה שֶׁצְּרִיכִין לְבַטֵּל אֶת עַצְמָם. כִּי בְהֶכְרֵחַ צְרִיכִין לְבַטֵּל אֶת עַצְמָם לִפְעָמִים, כִּי הָעֲבוֹדָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב עַיִל וְנָפִיק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁצְּרִיכִין לַעֲבר עַל כָּל אֶחָד. וְזֶה בְּחִינַת הַהַפְסָקוֹת שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַבִּיטּוּל שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ הַצַּדִּיק בְּכָל פַּעַם וּמַפְסִיק עַצְמוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, בִּכְדֵי לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק אֶת כָּל בְּחִינַת הַבְּטֵלִים הַנַּ"ל. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מֶה הָיוּ הַפְסָקוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת לִתֵּן רֶוַח לְמשֶׁה וְכוּ' קַל וָחֹמֶר לְהֶדְיוֹט הַלָּמֵד מִן הַהֶדְיוֹט וְכוּ'. כִּי עִקַּר כָּל הַהֶדְיוֹטוֹת לְחַזֵּק אֶת. עַצְמָם בְּעֵת בִּיטּוּלָם וִירִידָתָן הוּא רַק עַל יְדֵי הַפְסָקוֹת הַנַּ"ל. וְעַל יְדֵי שֶׁמְּחַזְּקִין אֶת עַצְמָם בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם עַל יְדֵי זֶה מְבָרְרִין בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁמִּשָּׁם כּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל הָאָדָם. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְתִקּוּן הַדַּעַת וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא נִתְתַּקְּנִין כָּל הַשְּׁלשָׁה מחִין וְזוֹכִין לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה, וְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁלֶּעָתִיד: