מרגניתא טבא (רבי יהונתן מווהלין)
כותרת[עריכה]
כוללת הנהגות טובות וקדושות,
מאת הגאון האמתי הצדיק המפורסם בדור שלפנינו בין חכמי ישראל לגאון תפארת ישראל וקדוש ה' בהתמדת לימודו ובמעשיו הנוראים, כקש"ת מהר"ר יהונתן זצ"ל מעיר לובטש (הנקרא בפי כל ר' יהונתן וואלינער). (נדפס בספר 'אהבת חסד' למרן החפץ חיים).
כתב ה'חפץ חיים': הכתב יד הזה מצאתי אצל תלמידו, הוא ידידי החו"ב וכו' כק"ש מוה"ה דוב זצ"ל מעיר פלונגיאן. וסיפר לי כי רבו הגאון הקדוש הנ"ל, היה דרכו וחזור ולשנות המרגניתא הזאת פעניים בכל יום.
א[עריכה]
שלא לשוח מבני אדם, ולא להזכיר שמם אם לא בהכרח גדול, או [כדי] לומר הלכה משמו. וכן להתרחק מכל אבק לשון הרע שלא לדבר בגנות שום בריה בעולם, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (אבות ד, ג): "אל תהי בז לכל אדם".
ב[עריכה]
ב שלא לשוח בדברים בטלים כי כל דבור בטל הוא עבירה כענין הוצאת ז"ל רחמנא ליצלן. [כמו שכתב בספר 'אורחות חיים' (להרא"ש סימן ל): "ואל יקל[1] בעיניך הוצאות ממונך והוצאות דבורך, ופיך אל ימהר להוציא דבר רע, עד אשר תשקלהו במאזני שכלך"].
ג[עריכה]
שֶׁלֹּא לָשׂוּחַ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ מֵעִסְקִי הָעוֹלָם אַף לַדָּבָר הִצְרִיךְ בְּיוֹתֵר, אִם לֹא לִדְבַר מִצְוָה, וְגַם בְּזֶה צָרִיךְ לְמַעֵט שֶׁלֹּא לָבוֹא מִן הַמֻּתָּר אֶל הָאָסוּר, וְנָכוֹן לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.
ד[עריכה]
שלא לשוח באמצע הלימוד בשום פנים אם לא לדבר מצוה עוברת, ואף מלימוד ללימוד אחר נכון שלא להפסיק אם לא לצורך הכרח גדול.
ה[עריכה]
שלא לשוח באמצע הלימוד שלומד עם אחרים אם לא למצוה עוברת השייכת לכולם. ואם צריך לו לבדו להתעסק במצוה עוברת, ישתדל שלא יביא גרם ביטול להם.
ו[עריכה]
שלא לדבר קשות לשואל ומסתפק בדיית אף אם טעה בודאי , רק יאמר לו בנחת כדי שלא ימנע מלשאול . וכל שכן כשאינו ברור בודאי שטעה שלא יעמוד על דעתו כלל כמו שאכתוב לקמן, ואפילו נגד קטן שבקטנים לא יעמוד על דבריו, רק להחמיר לעצמו.
ז[עריכה]
שלא לשמוע כשמדברים דברים בטלים וכ"ש דיבור אסור שחמור טפי, וכל שכן דיבור אסור שחמור טפי. וצריך ליזהר ולהתרחק משמיעתו, כמו שאמרו בשבת[2] שיש הבדל בין דברים בטלים לדבר שאינו הגון. וכן ימנע מלשמוע בביהכיין דבר שאינו צריך או באמצע הלימוד, כי שומע כעונה, ולכן יזהר בשמיעה כדיבור, וגם מטמא ומבלבל מחשבותיו, ולכן יזהר אפילו ממחשבה והרהור בטל. וכן יזהר באמצע הלימוד והתפלה משום מחשבה אחרת.
ח[עריכה]
שלא להלבין פנים, כידוע מחומר איסורו. ואף בשעת תוכחה צריך ליזהר בזה מאד כמבואר ברעיא מהימנא קדישא פרשת קדושים, שצריך הדרגה והתחכמות לזה.
ט[עריכה]
לדון כל אדם לכף זכות, והיא מצות עשה לדעת הסמ"ג (מצות עשה קו), וכן צריך ללמד זכות על כלל ישראל בינו לבין קונו, וללמד זכות על כל מילי דדשו בו רבים ואי אפשר לתקן. אבל אם אפשר לתקן, יתקן, ואל יכניס עצמו בפרצה דחוקה.
י[עריכה]
לדבר בנחת עם הבריות, ולהזהר מאוד מן הכעס ואפילו לדבר מצוה, ואף בשעת תוכחה יוכיח בדברים רכים ובנחת כאילו מוכיח [את] רבו, כי מעשה בני אדם סתומים, ואפשר הוא גדול ממנו במעשים טובים, וכל שכן אם הוא תלמיד חכם.
יא[עריכה]
זכור ביום המות, כמו שאמרו חז"ל (אבות ב, י): "שוב יום אחד [לפני מיתתך], ויעשה בכל יום המצוה בתכלית הזריזות והחשק כאילו אין לו רק יום אחד לעבוד את בוראו, וגם יחשוב כאלו נולד היום ולא עבד עדיין את בוראו. ואלו שני פירושים שבקריאת שמע[3], [כמו שכתבו בביאור אנשי יריחו שלא מיחו בהם חכמים. פסחים נ"ו] וזה כלל גדול בתורה ובמצות.
יב[עריכה]
לכתוב כל דבר תשובה לעבירה העולה על לבו של אדם, וכן הנהגה טובה שיסכים בלבו כדי לזוכרה תמיד ולהזהר לקיימה, כיון שעוררוהו מן השמים על זה ונסכם בדעתו, שהדבר צריך אצלו לעבודת הבורא יתברך שמו. ויהיה נזהר בו מאד כאלו נשבע עליו, כמו
יג[עריכה]
להוכיח במי שמקבל תוכחה או ספק מקבל או אפילו ודאי אינו מקבל בדאורייתא המפורש בתורה, ויזהר מאד בזה כי גדול עונש המונע תוכחה . ויבקש מקודם מהשם יתברך עזר על זה, שיתקבלו דבריו שיהיה באופן היאות.
יד[עריכה]
להרבות בלימוד כפי יכולתו, ולא יתבטל אפילו רגע, וישים בנפשו שצריך ליתן דין וחשבון על כל רגע, ואף על כל חלק הרגע שהוא מתבטל, לכן ישים כל כחו ולבו שלא יתבטל אפילו חלק קטן מן הרגעי מתלמוד תורה, ובפרט בלימוד שאחר חצות לילה צריך ליזהר ביותר.
טו[עריכה]
ללמוד באמת, ולקבל האמת ממי שאמרו, ושיהיה שוה אצלו לימודו וסברתו כסברת אחרים, ואפילו שמע מקטן שבקטנים, ישתדל להעמיד סברתו לחקור האמת בכל כחו ושכלו והבנתו, ויבקש עזר מה' על זה .
טז[עריכה]
ליזהר שהפחד והצער והכניעה שאדם מכניע את עצמו בעת צרתו וסכנתו ח"ו, כן ינהג א"ע אף שהוא בשלוה, בכניעה, ובפחד ובענוה. וימאוס בתענוגי העולם הזה ולא יהיו מחשבים בעיניו למאומה. וכן יפחד תמיד מפיתויי מהרהורי היצר הרע, ואל יחשוב כי איננו אויב לו ולא יחטיא אותו, רק ידע כי נקל מאוד להיצר הרע להחטיאו, והוא מתגבר עליו בכל עת ורגע, כמו שאמרו חכמינו ז"ל: (אבות ב, ד) "אל תאמין בעצמך [עד יום מותך]", ולכן יוסיף גדרים ופרישות בכל עת.
יז[עריכה]
להשתדל בטובת חברו, ולרדוף אחר השלום, ולהזהר מלאו ד"לא תשנא" (ויקרא יט, יז), ואף ברשע גמור אסור לדעת מהר"מ מלובלין (שו"ת "מנהיר עיני חכמים", סימן יג) לשנאתו כל זמן שלא הוכיחו, ואין בדור הזה מי שיודע להוכיח, שמא אם היה לו מוכיח היה מקבל וטבעו הרע גרם לו, כמו שאמרו (אבות ב, ד) "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". וכל שכן שאסור לקלקלו [לקללו], רק לבקש רחמים עליו, שיעזרהו ה' על תשובה שלמה. ולא יכנה שם לחברו, ולא לקראהו בכנוי שכנוהו אחרים.
יח[עריכה]
ללמוד בקול רם, כי הוא עיקר גדול בלימוד, ויכוין ביראה ובאהבה בקול ודיבור שם מלא.
יט[עריכה]
לומר קודם הלימוד וקודם כל מצוה שעושה זה לשם מצוה, ויבקש מהשם על קיומה ובשלימות ובהכנת התורה על הלימוד.
כ[עריכה]
לחשוב תמיד במצות אמונה השגחה ויראה ואהבה, וכן יחשוב תמיד לקדש איבריו בעשר ספירות, שם קמ"ץ, פת"ח, ציר"י, סגו"ל, שו"א, חול"ם, חיריק, בשם י"ה המורה על יראה ואהבה.
כא[עריכה]
לעיין בספרי מוסר בשלש שעות ביום: בעת קימה וצהרים ובערב, ובאלו הדברים (רוצה לומר, הנאמרים בקנטרס זה) בכל עת מזמנים אלו. ויפשפש במעשיו היטב האיך הוא מהן עצמו, ויבקש עזר מהשם לעזר לו על זה לעמד באמת על דרכי התשובה.
כב[עריכה]
לחשוב במוסר ובהכנעת גופו ובגודל מעלת התפלה קודם התפלה , ולהזהר מאד להכין את עצמו על כונתה ולומר ההודאות
כג[עריכה]
כד[עריכה]
להזהר בברכת הנהנין, שלא להנות בלא ברכה מפיו, וכן יזהר בברכת המצות. ויזהר לחקר בדיניהם, שלא יבוא לידי טעות, חס ושלום.
כה[עריכה]
שלא לראות על הנשים ועל בגדיהן, ואף באשתו נדה, ויזהר מאד בראייתה ודבורה כערוה, ואף כשאינה נדה ימעט מאד מראיתה ודיבורה,
כו[עריכה]
שלא לראות מבחוץ באמצע הלימוד שלא להתבטל כוונתו, ולא יסתכל רק במה שלומד, וכל שכן שלא יסתכל בשום דבר באמצע התפלה. ובתפלת שמונה עשרה יעצים עיניו, וכן בכל תפלת עמידה שבכל השנה.
כז[עריכה]
שלא לאכול דברים יתרים, ולהזהר ולהתרחק מכל תענוגי עולם הזה, ובפרט ממותרי ותענוגי שינה וכמ"ש (קהלת ב, ח): "ותענוגי בני אדם" וכולי. וכל שכן להזהר מחשש איסור. ויזהר לצאת ידי חובת כל הפוסקים וכן בקיום המצות.
כח[עריכה]
שלא לדבר בדבורי התחכמות, ולא ישים שכלו בעניני העולם, שלא יאבד על ידי זה חס ושלום, בהשכלת התורה.
כט[עריכה]
שלא להזיק לשום בריה ושלא לגרום צער לשום אדם, וכ"ש שלא להכות לשום אדם, ולא ירים ידו אף להוכיח רשע, כי שמא אינו צדיק שיהיה ראוי לזה, כמבואר בזוה"ק פרשת שמיני (ראה דף לו, ב; לז, א).
ל[עריכה]
שלא להזיז ידיו בשבת וביו"ט ובמועד לשום פעולה אם לא יחקור מתחלה וישים אל לבו אם אין בו חשש איסור חילול שבת ויו"ט ומועד ח"ו. ונכון לזכור כשיעשה מלאכה בחול והוא דבר שאסור לעשות בשבת , וקרוב הדבר להכשל בו ח"ו בשבת, כי הוא מהדברים שאינם נזהרים בו כ"כ, שיזכור זה בפיו שיש בשבת איסור אם עשה זה, ובזה מקיים בחול מ"ע של זכור את יום השבת.
לא[עריכה]
להעלות בכל שבת במחשבתו קדושת היום ולא ישכח בו, כמייש זכור וכו'. וכן ביו"ט לא ישכח כלל קדושת היום, וכן יזכור ג"כ שמחת יו"ט, ולא יסיר השמחה מלבבו, כי שבת ויו"ט הם אות. וצריך ליזהר בהם שלא יסיח דעתו מהם. וזה ענין קידוש, שקידוש הוא ברכה ראשונה על קדושת היום, ואף בר"ח נכון לזכור קדושתו, כי הוא יו"ט דאורייתא ויש בו ספק שמחה כמבואר בש"ס.
לב[עריכה]
לחשוב כשיעבור בפתח שיש בו מזוזה ביחוד ואהבה, ולומר כאשר כתב' לעיל, ויזהר מאוד בלבישת תפילין תמיד שהם אות, ולא יסיח דעתו מהם, ויכוין כונת האר"י ז"ל תמיד.
לג[עריכה]
לחשוב קודם שידבר אם אין בו חשש איסור בדיבור שידבר ובאיזה אופן שידבר יהיה בתכלית הקיצור, וגם תועלת היוצאת ממנו לדבר מצוה.
לד[עריכה]
לחשוב קודם שיאכל אם שומר הוא דרכי התורה והעבודה, שהיא אכילת הנפש. ואח"כ יאכל אכילה גשמית, כמ"ש צופיה
לה[עריכה]
לזהר במצות כבוד אב ואם, ורבו, ותלמידי חכמים, וזקן, וכבוד התורה. ובכלל כיבוד רבו נלמד במכל שכן שצריך לזהר בכיבוד מחברי הספרים
לו[עריכה]
להזהר מהרהורים רעים ומחימום גופו ומכל דבר שאפשר ח"ו לבוא לטומאת קרי, ולא יסיח דעתו משמירת הברית, כי אות הוא לעד בבשרו שהוא מעבדי המלך, ולא ישכח לעולם משמירתו. ויזהר מקלות ראש בחימום ובדיבור והם ת'כ'ל'י'ת' המביא ח"ו לידי טומאה או קישוי ח"ו, ואף מאשתו הכשרה בכל פעם שיפרוש ממנה, ויקדש עצמו בשעת זיווג כמבואר בר"י ז"ל.
לז[עריכה]
לזהר להתאבל ולקונן על ירושלים בכל לילה, ולקים כל מה שאמרו חז"ל שהוא זכר לחרבן בית-המקדש, ושלא ימלא פיו שחוק, וישתתף עצמו תמיד בצער השכינה, ובמסתרים יבכה נפשו על גלותה ועל שלות הרשעים המאריכים בשלותם.
לח[עריכה]
לחזור על הדברים האלו כולם שלא יבוא לעבור חייו אחד מהם, כי עבירה גוררת עבירה, ויתחכם נגד היצה"ר ויתגבר עליו.
לט[עריכה]
להודות לה' על כל רעה וטובה, וכל שכן שלא להתרעם על מידותיו והנהגותיו ויזכור פסוק "וידעת וכו' כי כאשר ייסר איש את בנו", שמחשב הסמ"ג למצות עשה. וידע, כי הכל תועלת לקיום התורה והמצות. ויבקש תמיד עזר מה' שלא לילך בקומה זקופה, וכן שאר הלכות דרך ארץ מצוה לקימם, לידע שהשם יתברך מלא כל הארץ כבודו, כי זה טעם כל הלכות דרך ארץ.
מ[עריכה]
שלא להרים לב ולהזהר ולהדבק במדת ענוה והנהגתו תהיה כאדם הבא ממרחקים עניו ושפל למקום אנשים חכמים וחשובים. ויחזיק את עצמו לרשע כמבואר בדברי רבותינו ז"ל בנדה (ל, ב): כי לך תכרע וכו', ואת חבירך צדיק. וכל שמצא אצלו מדה טובה יתן הודאה לה' על זה, כי ברב חסדיו עזרו לזה, ולא יחזיק את עצמו לזה כלל. ואם ימצא אצלו מדה רעה, חס ושלום, יאשים את עצמו עליו. וכן בעניני הלמוד יהיה נכנע בפני כל אדם, כי אפשר שיבוא לאדם טעות מה שלא יטעה קטן שבקטנים. ומה שימצא עצמו בדברי תורה, יתן הודאה לה' העוזר לו . ויבקש רחמים מה' בתפלתו על מדת הכנעה וענוה ועל הצלחת התורה.
מא[עריכה]
לקבוע שיעור בלימוד בעת אכילה קודם ברכת המזון, והוא חיוב גדול כמבואר בזוה"ק פרשת תרומה גודל חיובו. ויזהר שיהיה לו שיעור קבוע על זה, שלא ימשך וישכח ברהמ"ז או שיהיה אחר שיעור עיכול, ולא יעסוק בפלפול שלא יתבלבל בברהמ"ז.
מב[עריכה]
לחשוב באכילת מצוה לשם מצוה שיש בה, ובפרט באכילת שבת ויום טוב ישמח מאד שאוכל על שולחן מלך מלכי המלכים, ויהיה בתכלית היראה והאהבה שלא יסיח דעתו מזה כלל . וילמוד על שולחנו דבר השייך לקדושת היום הן בנגלה והן בנסתר.
מג[עריכה]
לחשוב באכילת רשות בהכנעת גופו שלא ימשך אחר ההנאה שיעשה זה להכרח גדול צורך גופו. ויתרחק מכל מותרות, ויכוין כונת אכילה להר"י ז"ל. וכן בכל הדברים שעושה לצורך גופו יתרחק מהנאה ומן המותרות, ויכוין כוונות הצריכים כגון בהלבשת מלבושים וכיו"ב.ו בפרט בשינה יפשפש במעשיו קודם, וימסור נפשו בפקדון, ויבקש עזר מה', שיחזיר נשמתו בקדושה, שיקום בחצי הלילה, וישמר מאד שיישן מתוך מחשבות תשובה וקדושה. ויזהר בברכת המפיל שלא לשכחה מחמת אונס ושלא ישיח אחריה.
מד[עריכה]
להזהר מאד ממחלוקת, ושלא יחזיק בו חס ושלום, כי הוא עובר על לא תעשה , "ולא יהיה כקורח" (במדבר יז, ה), והסמ"ג (לא תעשה קנז) חשבו, וכל שכן במחלוקת רבים. ויכניע עצמו נגד החולקים עליו, ויבקש שלום מהם, ולא יהיה שונא אותם, וידע כי כל זה ענש מה' על עונותיו, וכנגד זה יש קליפות הרודפים אותו. ויפשפש מאד במעשיו, כי כשיתקן מעשיו יסורו החולקים עליו. ויזהר שלא ימסר דינו לשמים. ואף אם יש בהם בטולי תורה ומצות ח"ו יתרחק מהם ולא יקללם, ולא ימסור דין עליהם, ואף בלב יזהר מאד מלשנא אותם, ויזהר שלא לדבר לשה"ר עליהם, ולא יריע להם בשום דבר. ואדרבא יעשה טובה להם בכל עת שיוכל, ויבקש רחמים מה' שייטיב לו וישמע תפילתו.
סיום[עריכה]
עד כאן דברי הגאון הקדוש האלוקי הרב רבי יהונתן זלה"ה.