מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר קהלת/ו

פרק ו

רָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ רָעָה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְהִיא רָעָה גְּדוֹלָה לָאָדָם. אִישׁ שֶׁהָאֱלֹהִים יִתֵּן לוֹ עוֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְלֹא חָסֵר לוֹ כְּלוּם מִכָּל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה, אֲבָל הָאֱלֹהִים לֹא יְאַפְשֵׁר לוֹ לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ, אֶלָּא אִישׁ אַחֵר יְקַבְּלוֹ, זֶהוּ הֶבֶל וָחֳלִי רָע. אִם יוֹלִיד אוֹתוֹ אִישׁ מֵאָה בָּנִים, וְיִחְיֶה שָׁנִים רַבּוֹת כְּכָל שֶׁיְּמֵי חַיָּיו יִהְיוּ רַבִּים, וְנַפְשׁוֹ לֹא תִּשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה, וְגַם קְבוּרָה לֹא תִּהְיֶה לוֹ, אָמַרְתִּי שֶׁנֶּפֶל עָדִיף מִמֶּנּוּ. כִּי הַנֶּפֶל בָּא בְּלִי כְּלוּם וְהוּא אוֹבֵד בַּחוֹשֶׁךְ, וּבַחוֹשֶׁךְ יֵעָלֵם זִכְרוֹ. וְגַם לֹא רָאָה שֶׁמֶשׁ וְלֹא יָדַע כְּלוּם, לְנֶפֶל זֶה יֵשׁ נַחַת יוֹתֵר מִלְּאִישׁ זֶה. וְאִלּוּ חָיָה פַּעֲמַיִם אֶלֶף שָׁנִים, אִם לֹא רָאָה שׁוּם טוֹבָה, הֲרֵי הוּא וְהַנֶּפֶל הוֹלְכִים אֶל אוֹתוֹ מָקוֹם. כָּל עֲמַל הָאָדָם זֶה לַאֲכִילָתוֹ, וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִּתְמַלֵּא מִתַּאֲווֹתֶיהָ. כִּי מַה יֵּשׁ לֶחָכָם יוֹתֵר מִן הַכְּסִיל? מַה צָּרִיךְ הֶעָנִי לָדַעַת יוֹתֵר בְּהִתְמוֹדְדוּיוֹת הַחַיִּים? עָדִיף לֵהָנוֹת מִמַּה שֶּׁרוֹאִים מִלְּחַפֵּשׂ תַּאֲווֹת, גַּם זֶה הֶבֶל וְרַעְיוֹן שָׁוְא. מַה שֶּׁהָיָה הָיָה וּמִי שֶׁכְּבָר הִתְפַּרְסֵם וְנוֹדָע שֶׁהוּא אָדָם חָשׁוּב, לֹא יוּכַל לְהִתְמוֹדֵד עִם מִי שֶׁחָזָק מִמֶּנּוּ. כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁמַּרְבִּים רַק הֶבֶל, מַה הָרֶוַח בָּהֶם לָאָדָם. כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּחַיָּיו בְּמִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ הַחוֹלְפִים כַּצֵּל, כִּי מִי יַגִּיד לָאָדָם מַה יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.