מקרא מבואר/פרקי בסיס/ספר בראשית/מח

פרק מח

• פָּרָשַׁת בִּרְכַּת אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמְרוּ לְיוֹסֵף: הִנֵּה אָבִיךָ חוֹלֶה. הוּא לָקַח אֶת שְׁנֵי בָּנָיו אִתּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרַיִם. סִפְּרוּ לְיַעֲקֹב, וְאָמְרוּ: הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ, יִשְׂרָאֵל הִתְחַזֵּק וְהִתְיַשֵּׁב עַל הַמִּטָּה. יַעֲקֹב אָמַר לְיוֹסֵף: אֵל-שַׁדַּי הִתְגַּלָּה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וּבֵרֵךְ אוֹתִי. וְאָמַר לִי: אֶתֵּן לְךָ בָּנִים וְאַרְבֶּה אֶת צֶאֱצָאֶיךָ וְאֶעֱשֶׂה מִמְּךָ חֲבוּרַת עַמִּים, וְאֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְצֶאֱצָאֶיךָ אַחֲרֶיךָ לַאֲחֻזָּה לְעוֹלָם. וְעַכְשָׁיו, שְׁנֵי בָּנֶיךָ שֶׁנּוֹלְדוּ לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לִפְנֵי שֶׁבָּאתִי אֵלֶיךָ לְמִצְרַיִם נֶחְשָׁבִים הֵם לִי כְּבָנַי, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִהְיוּ שְׁנֵי שְׁבָטִים וְיִירְשׁוּ כְּמוֹ רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן. וְהַיְּלָדִים שֶׁתּוֹלִיד אַחֲרֵיהֶם יִהְיוּ כְּבָנִים שֶׁלְּךָ –הֵם יְקַבְּלוּ נַחֲלָה מִתּוֹךְ הַחֵלֶק שֶׁל אֲחֵיהֶם. וַאֲנִי כְּשֶׁבָּאתִי מִפַּדָּן, רָחֵל מֵתָה לְצַעֲרִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, כְּשֶׁעוֹד הָיְתָה דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה לְהַגִּיעַ לְאֶפְרָת, לָכֵן קָבַרְתִּי אוֹתָהּ שָׁם בַּדֶּרֶךְ לְאֶפְרָת – הִיא בֵּית לֶחֶם. יִשְׂרָאֵל רָאָה אֶת בְּנֵי יוֹסֵף, וְאָמַר: מִי אֵלֶּה? אָמַר יוֹסֵף לְאָבִיו: אֵלֶּה בָּנַי שֶׁאֱלֹהִים נָתַן לִי כָּאן בְּמִצְרַיִם, אָמַר לוֹ: הֲבֵא אוֹתָם אֵלַי בְּבַקָּשָׁה וַאֲבָרֵךְ אוֹתָם. וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל נֶחְלְשׁוּ מֵרוֹב זִקְנָה וְהוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת הֵיטֵב, הוּא הִגִּישׁ אוֹתָם אֵלָיו וְהוּא נִשֵּׁק וְחִבֵּק אוֹתָם. יִשְׂרָאֵל אָמַר לְיוֹסֵף: לֹא תֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁאֶזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ, וְהִנֵּה אֱלֹהִים הֶרְאָה לִי גַּם אֶת צֶאֱצָאֶיךָ! יוֹסֵף הוֹרִיד אוֹתָם מִבִּרְכָּיו, וְהִשְׁתַּחֲוָה עַל פָּנָיו עַל הָאָרֶץ. יוֹסֵף לָקַח אֶת שְׁנֵיהֶם – אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ – מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת מְנַשֶּׁה בִּשְׂמֹאלוֹ – מִימִין יִשְׂרָאֵל, וְהִגִּישׁ אוֹתָם אֵלָיו. יִשְׂרָאֵל הוֹשִׁיט אֶת יַד יְמִינוֹ וְשָׂם עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם – וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה, הוּא הֶחֱלִיף אֶת יָדָיו כִּי יָדַע שֶׁמְּנַשֶּׁה הַבְּכוֹר וְיוֹסֵף יַעֲמִידוֹ לִימִינוֹ. הוּא בֵּרֵךְ אֶת יוֹסֵף וְאָמַר: הָאֱלֹהִים שֶׁאֲבוֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק הִתְהַלְּכוּ בִּדְרָכָיו – הָאֱלֹהִים שֶׁמַּנְהִיג אוֹתִי מִנְּעוּרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, יִשְׁלַח אֶת הַמַּלְאָךְ שֶׁגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רָע, שֶׁיְּבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וּכְשֶׁיַּזְכִּירוּ אֶת יִחוּסָם יַזְכִּירוּ אֶת שְׁמִי וְאֶת שֵׁם אֲבוֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְהֵם יוֹלִידוּ וְיִתְרַבּוּ בְּתוֹךְ הָאָרֶץ. יוֹסֵף רָאָה שֶׁאָבִיו שָׂם אֶת יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְזֶה נִרְאָה לוֹ לֹא טוֹב, הוּא תָּמַךְ בְּיַד אָבִיו כְּדֵי לְהָסִיר אוֹתָהּ מֵעַל הָרֹאשׁ שֶׁל אֶפְרַיִם וְלָשִׂים אוֹתָהּ עַל הָרֹאשׁ שֶׁל מְנַשֶּׁה. יוֹסֵף אָמַר לְאָבִיו: לֹא כָּךְ אָבִי, אֶלָּא זֶה הַבְּכוֹר, שִׂים אֶת יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ. אָבִיו סֵרֵב וְאָמַר: יָדַעְתִּי בְּנִי יָדַעְתִּי, גַּם הוּא יִהְיֶה לְעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל, אֲבָל אָחִיו הַקָּטָן יִגְדַּל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, וְצֶאֱצָאָיו יִהְיוּ רַבִּים כְּעַמִּים שְׁלֵמִים. הוּא בֵּרֵךְ אוֹתָם בַּיּוֹם הַהוּא וְאָמַר: אֶתְכֶם יִקְחוּ יִשְׂרָאֵל כְּדוּגְמָה לִבְרָכָה, וְיֹאמְרוּ: אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה אוֹתְךָ כְּמוֹ אֶפְרַיִם וּכְמוֹ מְנַשֶּׁה, וְהוּא הִזְכִּיר אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה. יִשְׂרָאֵל אָמַר לְיוֹסֵף: הִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד לָמוּת, וֶאֱלֹהִים יִהְיֶה אִתְּכֶם וְיַחֲזִיר אֶתְכֶם לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵיכֶם. וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ חֵלֶק אֶחָד יוֹתֵר מִלְּאַחֶיךָ, בַּנַּחֲלָה שֶׁאֶקַּח מִיַּד הָאֱמוֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי.