מצוה:לא לאכול נותר
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
ו בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף.
ז וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה.
ח וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ יְהוָה חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ.
(ויקרא יט, ו-ח)
שהזהירנו מאכול נותר, והוא מה שנשאר מבשר קודשים אחר הזמן המונה לאכילתם. ולא באה בתורה אזהרה בביאור. והוא אמרו יתעלה בפרשת קדושים בזבח קרבן שלמים "והנותר עד יום השלישי באש ישרף, ואם האכל יאכל ביום השלישי וגו' ונכרתה הנפש".
הנה נתבאר שהוא בכרת אם היה מזיד ואם היה שוגג חייב קרבן חטאת קבועה, וזה העונש כתוב ואולם האזהרה היא מאמרו במלואים לא יאכל כי קדש הוא זה הכנוי שהוא הוא גם כן כולל כל מה שנפסל שאין מותר לאכול כמו הנותר. ובמעילה (דף יז:) אמרו על לשון המשנה הפגול והנותר אין מצטרפין זה עם זה מפני שהם שני שמות אמרו לא שנו אלא לטומאת ידים דרבנן אבל לענין אכילה מצטרפין דתניא רבי אליעזר אומר לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו, והפגול והנותר הם מפסולי הקדש ולפיכך כל אחד משניהם מוזהר מאכול אותו באמרו לא יאכל כי קדש הוא.
וכבר התבאר עונש הנותר שהוא בכרת.
שלא לאכול נותר, והוא מה שנשאר מבשר הקדשים מקורבן שקרב כמצוותו אחר זמן הראוי לאכלו, שנאמר במילואים "לא יאכל כי קדש הם" (שמות כט, לג) ובא הפירוש על זה (מעילה יז:) כל שבקדש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו, וזה ירמוז הכתוב באמרו "כי קדש הם". זה הנסתר שהוא הם, הוא כולל כל מה שנפסל מן הקדשים. ואין לנו ללמוד בכך שנחשב הפיגול והנותר ללאו אחד, כי שני שמות הן, וכמו שכתבתי למעלה באיסור הפיגול בסדר צו (מצוה קמד). ומצינו שבאו בהם שני כתובים לגבי העונש, דכתיב בפיגול בסדר צו "ואם האכל יאכל וגו'" (ויקרא ז, יח) וכתיב בתריה "והנפש האוכלת עונה תשא", ונשיאות עוון זה הוא כרת, כמו שנלמד בגזרה שווה מנותר. וכתיב הכא גבי נותר "והנותר עד יום השלישי ... פגול הוא לא ירצה ואוכליו עונו ישא כי את קדש יי חלל ונכרתה וגו'" (ויקרא י"ט, ו'-ח'). ועל כן, אף על פי שאזהרת שניהם ממקרא אחד, לא נמנע מפני כן לחשבם שני לאוין. וכן אמרו במעילה (דף יז:) הפיגול והנותר אין מצטרפין זה עם זה, מפני שהן שני שמות וכו' כמו שמפרש שם, שיש דברים שאין מצטרפין בהן ויש שמצטרפין בהן.
משרשי המצוה. כתבתי באסור פיגול מה שידעתי.
מדיני הנותר. מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים לה.) אכל מן העור או מן המרק או מן התבלין או מן האלל או מן המראה או מן הגידים ומן הקרניים ומן הטלפיים ומן הציפורניים ומן החרטום, מביצי העוף, מן הנוצה אינו חייב כרת. וכן בדם (דף מה:) אין חייב בו משום נותר, וכן בלבונה והקטרת והעצים, וכמו שכתבנו בפיגול. אבל מן השליל או מן השליא חייב כרת. וכן מה שאמרו (דף מה.) כי קדשי הגויים, כלומר נדרים ונדבות שמקבלין מהן, אין בהן משום נותר ופיגול. ויתר פרטי איסור הנותר וגם הפיגול, יתבארו בהרבה מקומות מסדר קדשים.
ונוהג איסור זה בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר עליו ואכל כזית נותר במזיד חייב כרת בשוגג חייב להביא חטאת קבועה, וכן הדין אם אכל כזית מנותר ופיגול ביחד, דלעניין אכילה מצטרפים הן (מעילה יז:).