מצודות על זכריה ח יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מצודות על זכריהפרק ח' • פסוק י"ב | >>
ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • כג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


זכריה ח', י"ב:

כִּֽי־זֶ֣רַע הַשָּׁל֗וֹם הַגֶּ֜פֶן תִּתֵּ֤ן פִּרְיָהּ֙ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּתֵּ֣ן אֶת־יְבוּלָ֔הּ וְהַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ טַלָּ֑ם וְהִנְחַלְתִּ֗י אֶת־שְׁאֵרִ֛ית הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֶת־כׇּל־אֵֽלֶּה׃


 

מצודת דוד

"והנחלתי" - ר"ל לא במקרה באו הטובות האלה אבל אני הנחלתי את כל אלה וכאשר ייעדו הנביאים כמ"ש העוד הזרע וגו' מן היום הזה אברך (חגי ב) ומוסב למעלה לומר כמו שנתקיים הדיבור הזה כן יתקיימו דברי

"פריה" - הראויה לתת

"את יבולה" - התבואה הראויה לפי מיטב השדה

"כי זרע השלום" - ר"ל כי הצלחת הזרע מביא השלום כי בהעדר התבואה עין בריה צרה בחברתה והוא סבה אל השנאה והמריבה ולא כן כשהברכה מצויה 

מצודת ציון

"יבולה" - תבואתה כמו ארץ נתנה יבולה (תהלים ס"ז)

"טלם" - מלשון טל