מפרשי רש"י על שמות כט ל
| מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"ט • פסוק ל' | >>
• א • ב • ג • ד • ט • יא • יב • יג • יד • טז • יז • כב • כג • כד • כה • כח • ל • לא • לג • לה • מא • מג • מו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יִלְבָּשָׁ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תַּחְתָּ֖יו מִבָּנָ֑יו אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֛א אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לְשָׁרֵ֥ת בַּקֹּֽדֶשׁ׃
רש"י
"שבעת ימים סט" - רצופין
"ילבשם הכהן" - אשר יקום מבניו תחתיו לכהונה גדולה כשימנוהו להיות כהן גדול
"אשר יבא אל אהל מועד" - (יומא עג) אותו כהן המוכן ליכנס לפני ולפנים ביום הכפורים וזהו כהן גדול שאין עבודת יום הכפורים כשרה אלא בו
"תחתיו מבניו" - מלמד שאם יש לו לכהן גדול בן ממלא את מקומו ימנוהו כהן גדול תחתיו (ת"כ)
"הכהן תחתיו מבניו" - מכאן ראיה כל לשון כהן ל' פועל עובד ממש לפיכך ניגון תביר נמשך לפניו
רש"י מנוקד ומעוצב
שִׁבְעַת יָמִים – רְצוּפִין.
יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן – אֲשֶׁר יָקוּם מִבָּנָיו תַּחְתָּיו לִכְהֻנָּה גְּדוֹלָה, כְּשֶׁיְּמַנּוּהוּ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל.
אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד – אוֹתוֹ כֹּהֵן הַמּוּכָן לִכָּנֵס לִפְנָי וְלִפְנִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְזֶהוּ כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵין עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשֵׁרָה אֶלָּא בּוֹ (יומא ע"ג ע"א).
תַּחְתָּיו מִבָּנָיו – מְלַמֵּד שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל בֵּן מְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ, יְמַנּוּהוּ כֹּהֵן גָּדוֹל תַּחְתָּיו.
הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו – מִכָּאן רְאָיָה, כָּל לְשׁוֹן "כֹּהֵן" – לְשׁוֹן פּוֹעֵל, עוֹבֵד מַמָּשׁ; לְפִיכָךְ נִגּוּן תְּבִיר נִמְשָׁךְ לְפָנָיו.
מפרשי רש"י
[ל] שבעת ימים ילבשם רצופין. דאם לא כן לא הוי למכתב "שבעת ימים" רק 'שבעה', אבל "שבעת ימים" רוצה לומר שביעית של ימים, כמו "שלשת ימים" (לעיל י, כב) 'שילוש של ימים' (רש"י שם), ולא יקרא 'שביעית' אלא אם היו רצופין ביחד, וכאשר הם ביחד אז הוא שביעית. וכן אם השלשת ימים הם ביחד נקרא 'שילוש של ימים', ואם לא כן אין כאן שלוש ואין שביעית. שאם יש כאן שני ימים ביחד, ועוד חמשה ביחד, אין כאן שביעית. וזה החילוק שיש בין 'שבעה' ובין "שבעת", כי "שבעת" צריך שיהיה כאן שביעית, וכן "שלשת" צריך שיהיה כאן שילוש:
[לא] ילבשם הכהן אשר יקום מבניו תחתיו. פירוש, שצריך להקדים "מבניו" דקאי על "הכהן" העובד גם כן, שמדבר ממנו הכתוב "שבעת ימים ילבשם הכהן", אבל "תחתיו" קאי על האב, לכך יש להקדים ולחבר "מבניו" אל "הכהן":
[לב] אותו כהן המוכן וכו'. ד"אשר יבוא" ביאור באיזה כהן מדבר, והרי כל הכהנים נכנסים לאהל מועד (כלים פ"א מ"ט), אלא "אשר יבא אל אהל מועד" 'המוכן ליכנס לפני ולפנים':
[לג] שאם יש לו בן ממלא את מקומו כו'. דאם לא כן "מבניו תחתיו" למה לי, לכתוב 'שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו'. ואם תאמר, אפילו אין ממלא מקומו נמי, דרשו בתורת כהנים (ויקרא ט"ז, ל"ב) דכתיב בפרשת אחרי מות (שם) "ואשר ימלא את ידו", דוקא בזמן שהוא ממלא מקומו, אבל אין ממלא מקומו - לא:
[לד] כל לשון כהן לשון פועל. דאם לא כן לא שייך לומר "הכהן תחתיו", בשלמא אי פירוש "הכהן" כמו 'העובד', הוי שפיר 'שבעת ימים ילבשם העובד תחתיו', אבל אם פירוש "כהן" מלשון גדולה, כמו "כהן און" (בראשית מ"א, מ"ה), "כהן מדין" (לעיל ג, יא), לא יתכן, שלא היה למלת "תחתיו" דביקות, שאין לפרש שילבש הבגדים תחת אביו, דזה לא שייך לומר, כי אלו שבעת ימים לא היה רק למלא ידיו, ולא היה לובש אותו שבעת ימים תחת אביו, אבל מלת "כהן" הוא לשון עובד, והוא דבוק אל מלת "תחתיו", ולפיכך ניגון תבירא נמשך אל מלת "תחתיו":