מפרשי רש"י על שמות כב כד
| מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"ב • פסוק כ"ד | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ח • ט • י • יב • יד • טו • יז • כא • כב • כד • כה • כז • כח • כט • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אִם־כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃
רש"י
"אם כסף תלוה את עמי" - רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג' וזה אחד מהן
"את עמי" - (ב"מ עא) עמי ונכרי עמי קודם עני ועשיר עני קודם עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין וזה משמעו אם כסף תלוה את עמי תלוהו ולא לעו"ג ולאיזה מעמי את העני ולאיזה עני לאותו שעמך (ד"א את העני שלא תנהוג בו מנהג בזיון בהלואה שהוא עמי
"את העני עמך" - הוי מסתכל בעצמך כאלו אתה עני)
"לא תהיה לו כנשה" - לא תתבענו בחזקה אם אתה יודע שאין לו אל תהי דומה עליו כאלו הלויתו אלא כאלו לא הלויתו כלומר לא תכלימהו
"נשך" - רבית שהוא כנשיכת נחש שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו כך רבית אינו מרגיש ואינו ניכר עד שהרבית עולה ומחסרו ממון הרבה
רש"י מנוקד ומעוצב
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי – רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל אִם וְאִם שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה; וְזֶה אֶחָד מֵהֶן.
אֶת עִמִּי – עַמִּי וְגוֹי – עַמִּי קוֹדֵם; עָנִי וְעָשִׁיר – עָנִי קוֹדֵם; עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירְךָ – עֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִין; עֲנִיֵּי עִירְךָ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת – עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִין (ב"מ דף עא עמ' א). וְזֶה מַשְׁמָעוֹ: אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה, אֶת עַמִּי תַּלְוֵהוּ וְלֹא לְגוֹי; וּלְאֵיזֶה מֵעַמִּי? אֶת הֶעָנִי; וּלְאֵיזֶה עָנִי? לְאוֹתוֹ שֶׁעִמָּךְ. (דָּבָר אַחֵר: אֶת הֶעָנִי – שֶׁלֹּא תִּנְהֹג בּוֹ מִנְהַג בִּזָּיוֹן בְּהַלְוָאָה, שֶׁהוּא עַמִּי.
אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ – הֱוֵי מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמְךָ כְּאִלּוּ אַתָּה עָנִי).
לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה – לֹא תִּתְבָּעֶנּוּ בְּחָזְקָה; אִם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ – אַל תְּהִי דּוֹמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ הִלְוִיתוֹ, אֶלָּא כְּאִלּוּ לֹא הִלְוִיתוֹ, כְּלוֹמַר: לֹא תַּכְלִימֵהוּ.
נֶשֶׁךְ – רִבִּית, שֶׁהוּא כִּנְשִׁיכַת נָחָשׁ, שֶׁנּוֹשֵׁךְ חַבּוּרָה קְטַנָּה בְּרַגְלוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ, וּפִתְאוֹם הוּא מְבַצְבֵּץ וְנוֹפֵחַ עַד קָדְקֳדוֹ. כָּךְ רִבִּית, אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וְאֵינוֹ נִכָּר, עַד שֶׁהָרִבִּית עוֹלָה וּמְחַסְּרוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה.
מפרשי רש"י
[כה] חוץ משלשה וזה אחד מהן. דהא בודאי צריך לפרש אותו חובה, דהא כתיב (דברים ט"ו, ח') "והעבט תעביטנו". וכבר כתבנו טעמא למעלה (פ"כ אות כח) למה כתוב לשון "אם":
[כו] עמי וגוי עמי קודם. ואיירי אפילו לגוי בריבית ולישראל בחנם, ישראל קודם, כדאיתא בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף עא.). והקשה הרא"ם דהא מסברא ידעינן, דזה אתה מצווה להחיותו ואילו גוי אי אתה מצווה להחיותו, כדאמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף כא:) גבי נבילה, לגר בנתינה ולגוי במכירה, בלא קרא גר קודם, כיון שאתה מצווה להחיותו. ונראה לי דלא קשיא מידי, דהתם איירי בגר תושב שאתה מצווה להחיותו, שאין לו ומתפרנס מאחר, וכיון דהוא מתפרנס ממך - בודאי הוא קודם לגוי שאין אתה מצווה להחיותו. אבל הכא בעשיר איירי, ואין אתה מצוה להחיות את העשיר, ואין כאן מצוה של "וחי אחיך" (ויקרא כ"ה, ל"ו), ובהא קאמר 'עמי וגוי עמי קודם', אף על גב שגוי יתן לך רבית, מצות עשה להלוות לישראל. ועוד נראה לי, דלא אמרנו דידעינן מסברא רק גבי נבילה, משום דהוי מידי דאכילה, והוא חיותיה, סברא הוא דמצוה - דיהיב למי שמצווה להחיותו, אבל גבי הלואה אין בהלואה חיותיה, שהרי צריך לשלם, ואפילו לעשיר נמי מצוה להלוות, כי הלואה עצמה מצוה, ולא אמרינן בהא מילתא דישראל קודם לגוי אפילו יכול להלוות לגוי ברבית, דלא אמרה תורה להלוות בשביל להחיותו, וצריך קרא: