מפרשי רש"י על בראשית לח כו
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק ל"ח • פסוק כ"ו | >>
• א • ב • ה • ח • יא • יד • טו • יח • כג • כד • כה • כו • כז • כח • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיַּכֵּ֣ר יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ צָֽדְקָ֣ה מִמֶּ֔נִּי כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יהָ לְשֵׁלָ֣ה בְנִ֑י וְלֹֽא־יָסַ֥ף ע֖וֹד לְדַעְתָּֽהּ׃
רש"י
"צדקה" - בדבריה
"ממני" - היא מעוברת ורז"ל דרשו שיצאה בת קול ואמרה ממני ומאתי יצאו הדברים לפי שהיתה צנועה בבית חמיה גזרתי שיצאו ממנה מלכים ומשבט יהודה גזרתי להעמיד מלכים בישראל
"כי על כן לא נתתיה" - כי בדין עשתה על אשר לא נתתיה לשלה בני
"ולא יסף עוד" - יש אומרים לא הוסיף ויש אומרים לא פסק (וחבירו גבי אלדד ומידד ולא יספו ומתרגמינן ולא פסקו)
רש"י מנוקד ומעוצב
צָדְקָה – בִּדְבָרֶיהָ.
מִמֶּנִּי – הִיא מְעֻבֶּרֶת (אונקלוס). וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ, שֶׁיָּצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: מִמֶּנִּי וּמֵאִתִּי יָצְאוּ הַדְּבָרִים (סוטה י' ע"ב); לְפִי שֶׁהָיְתָה צְנוּעָה בְּבֵית חָמִיהָ, גָּזַרְתִּי שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנָּהּ מְלָכִים, וּמִשֵּׁבֶט יְהוּדָה גָּזַרְתִּי לְהַעֲמִיד מְלָכִים בְּיִשְׂרָאֵל.
כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ – כִּי בְּדִין עָשְׂתָה, עַל אֲשֶׁר לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְּנִי.
וְלֹא יָסַף עוֹד – יֵשׁ אוֹמְרִים: לֹא הוֹסִיף (ספרי בהעלתך פח; אונקלוס), וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לֹא פָּסַק (סוטה י' ע"ב) [וַחֲבֵרוֹ גַּבֵּי אֶלְדָד וּמֵידָד, "וְלֹא יָסָפוּ" (במדבר יא,כה), וּמְתַרְגְּמִינָן "וְלָא פְסָקוּ" (לפנינו: "וְלָא פָסְקִין")].
מפרשי רש"י
[כא] צדקה בדבריה. שאין לפרש "צדקה ממני" ענין אחד - שהיא צדקה יותר מיהודה, דלא יתכן לומר כך, דהא יהודה לא עשה דבר שיאמר צדקה היא יותר ממני, דלא ידע יהודה שהיא תמר כלתו, אלא פירושו "צדקה" 'בדבריה', ו"ממני" רוצה לומר 'ממני מעוברת':
[כב] ורז"ל דרשו שיצא בת קול כו'. דהוקשה להם מנא ידע יהודה דהיתה מעוברת ממנו, שמא זנתה עם אחר גם כן, אלא בת קול אמר זה:
[כג] יש אומרים לא הוסיף ויש אומרים לא פסק. מאן דאמר 'לא הוסיף' כמשמעו, ומאן דאמר 'לא פסק' - כתיב הכא "לא יסף", וכתיב התם (ר' דברים ה, יט) "קול ולא יסף", מה התם לא פסק, אף כאן לא פסק (סוטה דף י:). ואם תאמר ולמאן דאמר 'לא הוסיף' ולמה לא הוסיף, דודאי מותרת היה לו, דאם לא היתה לו מותרת לא הפקירה עצמה אליו, ואמאי לא הוסיף, ונראה לי דסבירא ליה אף על גב דתמר הפקירה עצמה ליהודה והיתה כלתו - משום ביאה ראשונה עשתה זאת, שהיא מצות ייבום, אבל ביאה שניה - לא. ומאן דאמר 'לא פסק' סבירא ליה כיון דהותרה הותרה: