מעלות המידות/אמונה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

המעלה האחת עשרה מעלת האמונה בני, בואו ואלמדכם מ עלת האמונה! דעו בני, כי מעלת האמונה מעלה נכבדת וגדולה מאד ביני המקום. שכל הנושא והנותן עם הבריות באמונה - זוכה ויושב במחצתו של הקדוש ברוך הוא, כענין שנאמר (תהילים ק"א, ו') "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי, הולך בדרך תמים הוא ישרתני" (עי' דרך ארץ פ"ב) ולא עוד, אלא שהקדוש ברוך הוא נותן עיניו תמיד בבעלי אמונה, כענין שנאמר (ירמיה ה' ג') "ה' עיניך הלוא לאמונה". ובמעלת המדה הזאת נתיחס בה המקום, כענין שנאמר (דברים ל"ב, ד') "ק-ל אמונה ואין עול" וגו'. ובכל מקום שהנאמנות מצויה, שם הברכה והגדלה מצויה. שם הברכה מצויה - כענין שנאמר (משלי כ"ח, כ') "איש אמונות רב ברכות" וגו'. ושם הגדלה מצויה - שכן מצינו במשה רבנו עליו השלום, שעל ידי שנהג עצמו בנאמנות ונתרחק מן הגזל, כענין שנאמר (שמות ג', א') "וינהג את הצאן אחר המדבר וגו. שם נגלה לו השכינה ומשם עלה לגדלה, ושלחו הקדוש ברוך הוא בשליחותו אל פרעה. מה כתוב בענין (שם, ע"א, ג') "גם האיש משה גדול מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם". וכן הכתוב משבחו בענין הנאמנות, כענין שנאמר (במדבר י"ב, ז') "בכל ביתי נאמן הוא".