מנחות מ א

מתוך ויקיטקסט

תנו רבנן:

 סדין: בציצית...
   ב"ש פוטרין, 
   וב"ה מחייבין. 
 והלכה כדברי ב"ה.

א"ר אליעזר ב"ר צדוק:

והלא כל המטיל תכלת בירושלים

אינו אלא מן המתמיהין?

אמר רבי:

א"כ למה אסרוה? לפי שאין בקיאין!

אמר ליה רבא בר רב-חנא, לרבא: - ולרמו בי עשרה, ונפקו לשוקא, ומפרסמא למילתא!

- כל שכן דמתמהו עילון?!

- ולידרשא בפירקא?

- גזירה משום קלא אילן.

- ולא יהא אלא לבן?

כיון דאפשר במינן, לא!

כדריש לקיש. דאמר ריש לקיש:

כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה:
אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב,
ואם לאו: יבוא עשה, וידחה את לא תעשה.

- וליבדקוה?

- אלא גזירה משום טעימה!

- וליכתבה אדיסקי?

- אדיסקי ליקום וליסמוך

אמר רבא: השתא (דף מ' עמוד ב')

חמץ בפסח ויוה"כ - דכרת,

סמכינן אדיסקי!

הכא, דעשה בעלמא

לא כל שכן?!

אלא אמר רבא:

הא מילתא אמרי,

ואיתמר במערבא משום דרבי זירא, כוותי:

שמא יקרע סדינו בתוך ג', ויתפרנו.

והתורה אמרה "תעשה" - ולא מן העשוי.

שרא רבי זירא לסדיניה.

רב זירא אמר: גזירה נמי משום כסות לילה.

ואמר רבא הא מילתא אמרי ואיתמר במערבא משמיה דר' זירא כוותי

היא של בגד וכנפיה של עור חייבת.

היא של עור וכנפיה של בגד פטורה.

מאי טעמא?

- עיקר בגד בעינן.

רב אחאי אזיל בתר כנף.

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא:

הטיל לבעלת שלש והשלימה לארבע פסולה

[משום] תעשה ולא מן העשוי

מיתיבי:

חסידים הראשונים, כיון שארגו בה ג', 
היו מטילין לה תכלת.

אימא כיון שפצעו בה ג' היו מטילין לה תכלת.

ומי אמרינן תעשה ולא מן העשוי? <איני> והאמר ר' זירא:

הטיל למוטלת: כשרה.

אמר רבא

השתא בבל-תוסיף קאי

מעשה לא הוי

מתקיף לה רב פפא:

ממאי דגברא לאוסופי קא מיכוין?

דלמא לבטולי קא מיכוין?

ובל-תוסיף ליכא,

מעשה איכא?

אמר ר' זירא אמר רב מתנא אמר שמואל:

תכלת אין בה משום כלאים 
ואפי' בטלית פטורה.

מאי טלית פטורה?

אילימא דלית בה שיעורא?

והתניא טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו ...