", שהגם שעד עתה נצחתי את אויבי ורודפי ונשאתי כל הצרות, עתה החירוף יצא מבני ולא אוכל שאתו, ור"ל שהיו אז שני עצות מאחיתופל,
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(יד-טו) "
ואתה", יאמר אל אחיתופל, ואתה "
הלא" היית "
אנוש כערכי ואלופי ומיודעי אשר יחדו נמתיק סוד", ר"ל שאחיתופל דבר עם דוד על אודות מרידה שיוכל לקום נגד דוד וא"ל שאין לו לירא משום מרידה, שאם יתהוה "
רגש" ומרידה "
נהלך בבית אלהים להתפלל" ובזה נשקיט את המרד, כאומר לא נצטרך לשום מלחמה נגד רגש ומהומה של העם, כי כאשר נלך אל בית אלהים יכנעו מפנינו וישקוט הרגש והמרד. - ועל צד המליצה, זה מוסב על מה שכתוב בפסוק שאחר זה "
ישיא מות עלימו", כי אחיתופל צוה אל ביתו ויחנק שהמית את עצמו, ועשה בעצמו מעשה של מלאך המות, מצייר במליצתו שהוא ריעו ומיודעו של המות, "
והמות ישיא עלימו" כשבא לקחת חובו ממנו שהוא לקחת נשמתו, ומצא שהמית את עצמו, אמר המות אליו הלא "
אתה אנוש כערכי", אתה מלאך המות כמוני, ואתה "
אלופי ומיודעי" שמסרת בידי רבים למיתה, ולא לבד שהרגת על ידי נפשות בשוק וברחוב, כי "
המתקת סוד עמי שאלך עמך גם אל בית אלהים בעת הרגש" והמרד, שבעת המרד של אבשלום נתן עצה שגם אם ינוס דוד או אנשיו לבית אלהים ששם לא היו הורגים שום אדם (כמו שנאמר ויחזק בקרנות המזבח) אמרת ויעצת שאלך עמך גם אל בית אלהים, רוצה לומר שנתת רשות אל המות שיהרוג אנשים גם בבית אלהים, וא"כ אתה אלוף ומודע של המות:
ביאור המילות
"כערכי". ענין השווי והדימוי.
"
ומיודעי", שהודעתי לו סודותי:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ביאור המילות
"ברגש". בעת רגש ומרד, כמו למה רגשו גוים:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ישיא מות עלימו", כן יתבע חובו מהם בעת "
שירדו לשאול חיים", כי הם ירדו לשאול שלא על ידי המות רק בחיים, כי המיתו א"ע, כי הם דומים אל המלאך המות לעשות כמעשהו, וזה יהיה להם עונש על "
כי רעות במגורם ובקרבם":
ביאור המילות
"ישיא". שרשו נשה, המות יתבע חובו מהם.
"
במגורם", בדירתם:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(יז-יח) "
אני", אחר שנהרג אחיתופל אומר שעתה בטוח שישמע ה' תפלתו להצילו מן המלחמה שילחם אבשלום עמו, "
שאני אל ה' אקרא וה' יושיעני", ותפלתי תתמיד "
ערב ובקר וצהרים וה' ישמע קולי":
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(יט-כ) "
פדה", אחר "
שה' פדה נפשי", שלא נעשה כעצת אחיתפול שרצה לרדוף אחריו ולהרגו בלילה, ושיעור הכתוב "
פדה בשלום נפשי מקרב לי אשר אין חליפות למו", (ומ"ש "
כי ברבים היו עמדי" עד מלת "
סלה", הוא מאמר מוסגר, ומלת סלה מורה ע"ז שהוא מאמר מוסגר באמצע) ור"ל ה' פדה נפשי בל יקרבו אלי אנשים אשר אין חליפות למו, ר"ל שאין להם חלק לעולם הבא שהם החיים האחרים הבאים חליפות החיים של זה העולם, והם לא יהיה להם חיים אחרים ותחיית המתים חליפות חייהם, והם "
לא יראו אלהים", וה' פדה נפשי ע"י תפלתי בל יקרבו אנשים אלה אלי, ומ"ש "
כי ברבים היו עמדי" ר"ל שמה ששמע ה' תפלתי היה בזכות הרבים אשר היו עמדי, שגם הם התפללו בעדי ונעשה זה בזכותם, כי "
ישמע אל ויושב קדם ויענם", כי אין ה' מואס בתפלתם של רבים:
ביאור המילות
"מקרב לי". מגשת אלי אשר אין חליפות למו.
"
ברבים", ישמע קולי ברבים אשר היו עמדי, והב' כמלת עם, שהתפללתי עם רבים:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ביאור המילות
"סלה". מלת זאת מורה על ההפסק, וכשבא באמצע הפסוק יורה על מאמר מוסגר, שדינו שיבא בסופו סימן הפסק, עי' דוגמתו חבקוק (ג' ט') ולקמן (נ"ז ד').
"
חליפות", החיים האחרים הנצחיים חלופי החיים האלה, וכן עד בא חליפתי
(איוב י"ד):
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שלח", שב לענין אחיתופל, הנה הוא "
שלח ידיו בשלומיו", כי רצה לרדוף אחרי דוד ולהרגו בידיו בעצמו, ובזה "
חלל בריתו", שהיה בעל ברית של דוד ואיש שלומו:
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(כב-כג) "
חלקו", מזכיר איך דבר עם דוד בלשון רמיה, שדוד הרגיש קצת מן המרד שיש איזה תלונה בין העם, והתיעץ עם אחיתופל ע"ז, וא"ל בדברי חלקות, בל ישגיח ע"ז, רק יבטח על ה', וז"ש "
שחלקו מחמאות פיו ובלבו היה מלא קרב", כי א"ל אל תתירא מאיזה מרד, ואל תעשה שום דבר, רק "
השלך על ה' יהבך והוא יכלכל" ויסבול "
אותך כי ה' לא יתן מוט לצדיק", ובזה השיא את לבבו שיהיה נכון לבו בטוח ולא יחקור על המרד ולא ידרוש אחריו, "
ודבריו היה רכו משמן והמה פתיחות", ר"ל שהדבר פתוח עתה וגלוי לכל, שבזה הכין לי מוקש, שע"י שסמכתי על דבריו לא חקרתי עוד ועי"כ נעלם ממני כל עניני הקשר והמרד שנעשה בסוד:
ביאור המילות
"פיו". דברי פיו.
"
פתיחות", כפשוטו שהדבר אינו נעלם ונסתר, כי נפתחה כונתו ונגלה לכל:
