"לדוד", תפלה זו התפלל נגד שונאיו ורודפיו, "ריבה ה' את יריבי", ריבה עמהם טרם שיבואו כלל למלחמה, ואם כבר הגיע הדבר לידי מלחמה "לחם את לוחמי", לחם אתה עמהם, ואם הגיע הדבר עד שאצטרך ללחום בעצמי, עכ"פ.
(ב-ג) "החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי" להגן בפני, ואם הגיע הדבר עד שאצטרך לברוח "הרק חנית וסגור" הדרך "לקראת רודפי" שלא יוכלו לרדוף אחרי, "ואמר לנפשי ישועתך אני" להציל עכ"פ את נפשי:
"יבושו מבקשי נפשי" הרוצים להרגני, וגם "יסגו אחור חושבי רעתי", שהם קלים מן המבקשים נפשי:
ביאור המילות
"יבשו ויכלמו". הבושה הוא מעצמו והכלימה הוא מאחרים, ויסוגו אחור הוא מעצמו והוא יותר מבושה, "ויחפרו". מאחרים והוא יותר מכלימה, ומוסיף גם כן לא לבד מבקשי נפשי גם חושבי רעתי, ומוסיף והולך גם יסוגו ויחפרו אף חושבי רעתי.
"כי חנם", דרך צידי חיות שחופרים חפירה, וסביבה טומנים רשת שתצוד החיה עת תלך שם, אומר "שלחנם טמנו את הרשת" וגם מה "שחפרו לנפשי" הכל היה "בחנם", כי לא עשיתי להם רעה, לכן
"נפשי תגל בה'", הגילה בלב תהיה ע"י ה', "והשישה" בגלוי תהיה ע"י "ישועתו", והנה יספר שהריעו לו בין בנפש בין בגוף בין בממון, נגד הנפש אמר ונפשי תגיל, נגד הגוף אומר.
ביאור המילות
"תגיל תשיש". השישה הם הסימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה, והגילה היא בלב אשמח בלבי בה', ובגלוי אשיש בישועתו, ועיין לקמן (נ"א י'):
"כל עצמותי תאמרנה", ר"ל כי הדבר שבו נעשה הנס הוא האומר והמעיד על הנס, ובאשר נעשה לי נס בכל עצם מעצמותי ובכל אבר, שכ"א מאיברי היו בסכנה מיוחדת, וא"כ כל עצמותי יעידו על שה' אין כמוהו, ונגד הצלת הגוף יאמרו שהוא "מציל עני מחזק ממנו", ונגד הצלת הממון יאמרו שהוא "מציל עני ואביון מגוזלו":
"יקומון", עתה מבאר איך רצו להרע לו בג' אלה, בקנין ובגוף ובנפש, נגד הקנינים אמר "שיקומון עדי חמס" להעיד נגדו עדות שקר בעניני ממון, והי' ערמתם כי "אשר לא ידעתי ישאלוני", למשל שהעידו שאביו לוה סך פלוני מפלוני או שמכר שדהו, דבר שלא יכול להכחישם ולהביא ראיה כנגדם, נגד הגוף, אמר.
"ישלמוני רעה תחת טובה", כי מדרך העולם שהבא להרע לחברו בגופו לא יעשה זה רק דרך נקמה אם הוא הרע לו, אמר שהיה הרעה תחת טובה כי אני הטבתי עמהם, ונגד הנפש אמר כי ישלמו "שכול לנפשי" שרצו לשכל נפשי מהסתפח בנחלת ה':
"ואני", יצייר שהוא היה דורש טובתם, ובעת שחלו הצטער ע"ז כ"כ עד שנפל למשכב, והם שמחו ע"מ שנפל למשכב וקוו יום מותו, אומר "בחלותם" עשיתי כל מה שאפשר, "שלבשתי שק", גם "עניתי נפשי בצום", גם "התפללתי" בכונה "אל חיקי", ר"ל בלב ובצנעה לא למען הראות לאחרים שמשתדל בעדם כי היתה תפלתי אל חיקי, ולא תפלה אחת לבד כי תפלתי "תשוב" פעם אחר פעם, וגם.
ביאור המילות
"על חיקי". במצפוני, כמו כעס בחיק כסילים ינוח, בחיק יוטל את הגורל.
(טו-טז) "ובצלעי", ואז ע"י ששחותי ולא יכלתי לעמוד על רגלי ושכבתי לנוח על "צלעי" וצדי מרוב העמל, כי עי"כ נפל למשכב מעט, אז הם "שמחו" ע"ז "ונאספו", ובעת באו לביתי לבקרני לא הראו שמחתם בפועל רק "נאספו עלי נכים", עשו א"ע בפני כאלו הם נכאי רוח ומצטערים עלי, "ולא ידעתי" משמחתם בלב, אמנם "קרעו ולא דמו" מרוב תשוקתם שאמות קרעו את בגדיהם כאלו אני מת כבר, ולא דממו כדרך לקרוע בדממה ואבילות, רק אחר שקרעו התועדו "בחנפי לעגי מעוג", היינו בחברת לועגים ולצים האומרים דברי לעג, "וחרקו עלי שנימו" בבזיון:
ביאור המילות
"בצלעי". מענין צולע על ירכו, או שאשכב על צלעי וצדי מפני החולשה.
(יז-יח) "ה' כמה תראה", ר"ל אף שאני לא ידעתי מחשבותיהם שבאים לצחק וללעג, אבל כמה תראה אתה, הלא אתה רואה את כל, כמה וכמה גדולה ראותך על ראותנו, וא"כ "השיבה נפשי משואיהם" ר"ל אני מסוכן בין כך ובין כך, שאם אהיה בחברת אנשים אני מסוכן בשואיהם והמייתם, ואם אפרד מן האנשים להתבודד במדבריות ביחידות אני מסוכן מן הכפירים שבמדבר, וא"כ השיבה "מכפירים יחידתי", אם אהיה מתבודד ביחידות, ואז "אודך בקהל רב" על ההצלה שהצלתני מאנשים רעים ומחיות רעות:
"אל ישמחו לי" האויב איבתו גלויה והוא שמח בגלוי לז"א אל ישמחו לי, ולרוב תהיה האיבה בעבור סבה כמו שעשה עמו רעה, וכדומה, לז"א שהוא "איבת שקר" כי לא עשה להם רעה, והשונא הוא בלב ואינו שמח בגלוי רק קורץ עין יתן עצבת, ולזה אומר "אל יקרצו עין", והשנאה תהיה בעבור מום או דופי שמצא בו, לז"א "שונאי חנם":
"כי", אויביו היו מוציאים דבה עליו, ודרך מוציא דבה להרחיק עדותו, וכששאלו להם ממי שמעתם דבר זה שאתם אומרים עליו רע, היו אומרים ששמעו מפלוני ופלוני שכבר מתו, וז"ש שע"י "שלא שלום ידברו" שעי"כ "דברי מרמות יחשבון על רגעי ארץ", היו אומרים שנוחי ארץ וישני קברות אמרו דבר זה, אבל אח"כ החזיקו בדבתם ויעיזו פניהם שראו דבר זה הם בעצמם בעיניהם, וז"ש.
"ראיתה", אומר הנה הם אומרים שראו על דבר שלא ראו, ואני אין לי ראיה כנגדם רק אתה "ה' הלא ראיתה" האמת, ואתה עד, ולכן "אל תחרש", הגד אתה את האמת, והוא במה שאל תרחק ממני ותריב ריבי להודיע שהאמת אתי:
"העירה", נגד מה שהגידו דברי מרמותם בשם רגעי ארץ ומתים, "העירה והקיצה" את המתים מקבריהם "למשפטי" שיגידו האמת, ונגד מה שאמרו שראתה עינם, עמוד אתה "אלהי וה' לריבי" נגד העדי שקר:
ביאור המילות
"העירה והקיצה". יוצא, העירה את המתים וכבר התבאר (חבקוק ב'), שיקיצה הוא מוסיף על העירה:
"למשפטי, לריבי". משפט הוא גמר המשפט להוציא משפטי, וריב נגד העדי שקר עי' ישעיה (ג' י"ג):