(א) השאלות (א) מלת יין לפניו חסר הפעל?, מ"ש ולא הייתי רע לפניו, אין לו ביאור הלא היו פניו רעים?:
"ויהי, יין לפניו", מ"ש ואני הייתי משקה למלך נמשך לשתים, "(ואני הייתי משקה) יין לפניו", (ובשני ר"ל "משקה" בפעל). "ולא הייתי," ר"ל כי המלך היה מקפיד שמשרתיו לא יתראו לפניו ברוע פנים, שאז נחשדו בעיניו כי לבם רע, ונחמיה ידע טבע המלך ולשמור שבבואו לפני המלך יעמוד בפנים שוחקות, ועז"א שבאמת "לא היית רע לפניו:"
(ב) "ויאמר", ובכ"ז הרגיש המלך שפניו רעים וקצף ע"ז, והיה זה אם שנכרו על פניו אותות העינוי והצום של הימים האלה, או שהיה בהשגחה שעי"כ ישאלנו המלך וימצא פ"פ לדבר עמו, ונחמיה נתירא מחמת מלך מלאכי מות, כי ידע שזה נחשב אצל המלך לאשמה:
(ד) השאלות (ד) מ"ש ואתפלל, איך התפלל בעמדו לפני המלך, ולמה לא כתב נוסח התפלה?:
"על מה," ר"ל איזה דבר תבקש אם לבנות הקברות או את העיר כולה. אם שאצוה לבנות או שאתה תהיה הבונה "ואתפללה," ר"ל בתשובה שהשיב אל המלך היה בלבו הדבור אל ה' בדרך תפלה, שמ"ש אם על המלך טוב היה בלבו אל המלך העליון, שהתפלל שייטב הדבר בעיניו ופועל ידיו ירצה, רק באמירה אמר זאת אל המלך:
(ח) "שומר הפרדס", והוא היה ממונה על יערות הלבנון שהיו למלך. "לקרות" (מקור מהכבד) לעשות תקרות לשערי הבירה הם שערי הר הבית, שלא היה בנוי עדיין רק הבית לבדו, "ולבית אשר אבוא אליו", כי המלך היה בונה בית בכל מדינה שישב בו הפחה והבית היה של המלך, לכן לא אמר לביתי:
(ט) "וישלח", הוא טעם מי העבירו עד הפחות, שעד עתה היו לו שרי חיל ששלח עמו המלך, שמן שאלתו שיתנו לו אגרות אל הפחות שיעברוהו משם והלאה מובן ששאל שעד שם ישמרוהו חיל המלך:
(יב) השאלות (יב - יח) מדוע לא הגיד לאדם מה שרוצה לעשות?: ומדוע שבר בחומה בלילה?, ומדוע יצא משער הגיא ושב לשם?, ומדוע לא אמר לסגנים לאן הלך?, שכל אלה הדברים הם חדות סתומות, והלא אמר להם תיכף אח"ז מה שיעשה כמ"ש בפי"ח?:
"ואקום לילה," שעדין לא רצה לגלות שרוצה לבנות החומה בל יעמדו האויבים תיכף להסטין כאשר השתדלו נגד זה אח"כ, לכן הלך בלילה ורק עם אנשים מעטים והם הלכו רגלי בל יהיה רעש בלכתם:
(יג) "ואצאה בשער הגיא," שם היה בית נחמיה, וזה מבואר היטב ממ"ש (לקמן י"ב) שהשתי תודות הלכה אחת לימין לשער האשפות (שם פסוק ל"א), והשנית לשמאל למגדל התנורים (שם פסוק ל"ח) מבואר ששתיהן יצאו משער הגיא שהוא בין מגדל התנורים לשער האשפות (לקמן ג' י"א י"ד) ויצאו משם מפני ששם היה בית הפחה, ושער הגיא היה במערב ויצא מביתו לצד דרום ועבר מקום ששמו עין התנים אל שער האשפות שהוא אלף אמה (ג' י"ג), "ואהי שבר", נראה שרצה לנסות אם החומה הישינה שנשארה חזקה שלא יצטרכו לסותרה רק למלאות מקומות המפורצים, וכמ"ש (ד' א') כי החלו הפרוצים להסתם, שמשמע שבמקום שלא היה פרוץ עזבו החומה הישינה, ולזה נסה אם יוכל לשבר מקום העומד בידו או אם הוא חזק, ונוסחת הראב"ע היא בשי"ן שמאלית ופי' מענין סברה שעיין בחומה, וזה יעלה היטב לפי דברי:
(טו) "ואהי עולה בנחל", הכל לצד דרום, ואמר ואהי עולה כמש"ש ועד המעלות היורדות מעיר דוד, "ואשוב" משם התחיל לשוב בדרך אשר הלך מדרום לצפון עד שבא לשער הגיא שמשם התחיל ללכת, "ואשוב" ומשם שב אל ביתו:
(טז) "והסגנים", שהרגישו שאינו בביתו ולא ידעו אנה הלך ולא ידעו "מה אני עושה" מפני שלא הגיד להם כלל לאיזה ענין בא לירושלים, ועז"א "ליהודים" וכו' "עד כן", ר"ל עד היום לא הגדתי לשום אדם מענין בנין ירושלים, רק עתה התחיל לאמר אליהם:
(יז) "ואומר אליהם אתם רואים הרעה," ר"ל מה שאנחנו ברעה מפני צרי יהודה הוא מפני "שירושלים חרבה" ואין בית מצודות להשגב שם נגד הצר, לכן "לכו ונבנה ולא נהיה עוד חרפה", כי יהיה לנו בית מצודות:
(יט) "העל המלך, "כי על הבנין הזה היה כבר פקודה מאת כורש להשבית, [עזרא ד' כ"א] וכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, רק ששם נכתב שלא תתבנא עד מני טעמא יתשם, ואם כן היה המלך יכול להשיב ליתן רשיון והם היו להם עתה רשיון וז"ש.
(כ) "ואשיב אותם דבר," שזה השיב להם שהוא ברשות המלך, "ואומר להם" ואח"כ א"ל, "אלהי השמים," ר"ל לנו יש חלק בירושלים שהיא נחלת אבותינו, וזכרון, כי "אלהי השמים יצליח לנו", וישאר מעשה ידינו לזכרון וצדקה, כי אנחנו עבדיו ובונים לשם ה', וא"כ "נקום ובנינו", אבל אתם "אין לכם חלק" כי אתם נכרים, "ולא צדקה," כי אינכם עובדים את ה', ולא "זכרון" ממעשיכם כי ה' לא יצליח לכם:
