מלבי"ם על בראשית כד נד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | מלבי"ם על בראשיתפרק כ"ד • פסוק נ"ד | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כז • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מז • מח • מט • נ • נב • נג • נד • נה • נו • נז • נח • נט • ס • סא • סב • סג • סד • סז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית כ"ד, נ"ד:

וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֗וּ ה֛וּא וְהָאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ וַיָּלִ֑ינוּ וַיָּק֣וּמוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֹּ֖אמֶר שַׁלְּחֻ֥נִי לַֽאדֹנִֽי׃



(נד) "ויאכלו." זה היה סעודת אירוסין, ופה אמר והאנשים אשר עמו ולמעלה (לב) אמר לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו, שמבואר אצלי תמיד "שעמו "מורה על השווי "ואתו" מורה על הטפל, ותחלה אמר שהעבד היה עקר והאנשים טפלים לו כמ"ש עבד אברהם אנכי וכמש"ש, ופה ספר שבעת האכילה לא נהג שררה בעצמו נגד אנשיו ואכלו כולם בשוה, כמ"ש כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה וכ"ש כאן: